נכתב על ידי Jerry Gregoire תורגם על ידי איציק מה-יפית מתוך FLYING 13.6.2013
הערת המתרגם: כל מילה מהכתוב למטה מוכרת לנו. התרגלנו, אנחנו לא מופתעים. ואף על פי כן, מעניין לקרוא את חוויותיו של טייס אמריקאי בארץ הקודש כפי שראו עיניו.
כל שעה וכל דולר שהשקעתי מעודי בלימוד טיסה במטוס זה או אחר היו שווים טיסה אחת זו. ישראל הינה מדינה יפיפייה, כל פיסה ממנה, אפילו החלקים הצחיחים. האנשים כאן ידידותיים ומקסימים כמו הטקסאנים ומזג האוויר נעים כמו בדרום קליפורניה. אני טס צפונה מתל-אביב לאורך החוף לחיפה, כרבע מייל החוצה מעל הים התיכון בכדי להימנע מחיתחותים, וככל שאני יכול לראות, הקרקע ירוקה, מעובדת ומאורגנת. ממרחק זה ישראל שלווה, שקטה ופורחת. המציאות, כמובן, תמיד שונה מעט, אולם זו סיבה מספר 14 להטסת מטוסים. סיבה מספר 14 להטסת מטוסים: דברים תמיד נראים נהדר מהאוויר.
דמיינו, לרגע, שכל הטיסות שעשיתם מעודכם, או תעשו, מוגבלים לאזור המטרופולין של פורט' וורת' – דאלאס, עם כמעט 8 מיליון אנשיה, תשעת אלפים מיילים מרובעים, וכחמישה עשר שדות תעופה כללית ידידותיים, ואז תתחילו להבין כיצד זה להיות טייס תעופה כללית בישראל. כמו בארה"ב, טייסים בישראל נכנסים לצרות והוצאות כיוון שהם אוהבים לטוס, הם אוהבים את מטוסיהם, אוהבים להיות חלק מקהילה קטנה מאד שרכשה מיומנויות אלו, ואוהבים להיות ידועים בקרב חבריהם כטייסים. ישנם כששת אלפים טייסים מורשים בישראל, כאלף מהם פעילים באופן סדיר. זה נשמע מעט מאד, אולם כאחוז מסך האוכלוסייה, שיעור ההשתתפות הישראלי בתעופה כללית הינו כמחצית מזו של ארה"ב, דבר הממקם אותה ללא ספק בעשירייה המובילה ברשימת מדינות התעופה הכללית.
טייסים ישראליים חולקים דברים אחרים במשותף עם טייסים אמריקנים, כגון מחירי דלק יקרים בטירוף – המחירים הינם פי שלושה גבוהים יותר בישראל מאשר בארה"ב – דרישות ביטחון בלתי יאומנו, שדות תחת מצור של הרשויות המקומיות, ושכונות חדשות מלאות באנשים הנדהמים למצוא מטוסים טסים מעל בתיהם.
אשתי, סטפאני, ואני הוזמנו לביקור על ידי פאני וניסים וענונו, הבעלים של FNA, הגדול והפעיל ביותר מתוך חמשת בתי הספר לטיסה בשדה התעופה הרצליה (כך במקור). הרצליה (LLHZ), אחד מבערך ארבעה עשר שדות תעופה כללית בישראל, במרחק נסיעה של 30 דקות נסיעה צפונה ממרכז תל-אביב. השדה משמש בעיקר בתי ספר לטיסה ותעופה כללית ויש בו מגדל פיקוח, אולם ללא מסוף. זהו שדה קטן ונהדר, עמוס בפעילות תעופתית מכל הסוגים, וכפי שזה קורה לעתים, באופן כללי נטול הערכה על ידי שכניו. ראש העיר יעל גרמן רוצה להשבית את השדה, בטענה שהוא מסוכן לתושבי העיר ומונע בנייה חיונית מאד. כמו בכל השדות שביקרנו בישראל, יש מחסור כרוני במוסכים, כך שמרבית המטוסים – ויש הרבה מהם – נאפים בשמש הלוהטת.
בכניסה לשדה קידמו את פנינו מישהו עם נשק ובחורה צעירה במדים. לאחר שהצגנו את הדרכונים שלנו, וענינו לסדרת שאלות בנוגע לסיבות הביקור בשדה וכוונותינו בעודנו שם, הורשנו להיכנס. שגרה זו תחזור בכל פעם שנכנסנו לשדה זה או כל שדה אחר, אפילו שיצאנו רק כמה דקות קודם לכן לחטוף ארוחה. מתקני FNA הינם מודרניים, מתוחזקים היטב, ולפחות בזמן שהותנו שם, מלאים בחניכים מכל הגילים. לאחר סיור קצר במתקנים, התיישבתי עם אלכסנדר שמגר, מדריך טייס ראשי של FNA, לבחון את הדפיות והתהליכים כהכנה לטיסתנו. טיסה בישראל יכולה להיות מתוארת הטוב ביותר כטיסת מכשירים/ראייה משולבת בכך שהטיסה והניווט מתבצעים בראייה אולם תמיד תחת בקרה קבועה, בנתיבים מפורסמים, במרשה מוקדם, קודי זע"ט נפרדים ונקודות דיווח חובה. טיסה בתנאי מכשירים אמיתיים הינה נדירה כיוון שמזג האוויר כה נהדר. יש רק גישות NDB ו – VOR בשדות התעופה הכללית, ללא גישות GPS, וגישת המכשירים היחידה בכל ישראל הינה גישת ILS בודדת בשדה התעופה הבינלאומי בן-גוריון, הסגור לתעבורת תעופה כללית.
כיוון שבשדה הרצליה יש מגדל, השדה – באופן גס – מוגדר כמרחב Class D עד שהוא נסגר בערב, בזמן זה השדה לחלוטין מחוץ לתחום לתעבורה. מעט השדות בהם אין מגדלי פיקוח הינם , באופן גס, אזורי Class E והם זמינים 24 שעות, אולם אין בהם שרות מכל סוג שהוא. בקרת הגישה מטופלת על ידי הבקרה, כמוה יש שתיים, אחת לצפון ואחת לדרום המדינה.
לאחר התדריך הגשנו תוכנית טיסה, שכללה מידע מפורט על כל נוסע. ביחד עם שמגר, שמנו פעמינו למטוס. מסיבות בלתי ידועות, שדה הרצליה מנהל את כל תקשורת הרדיו רק בעברית, שָפָה שהישועים איכשהו השאירו מחוץ לתוכנית הלימודים בבית הספר שלי. תקשורות הבקרה בכל מקום אחר בישראל הינן באנגלית לפי בקשה, כלומר מתבצעות בעברית אלא אם הטייס בערוץ מבקש אנגלית, במקרה זה כולם על הערוץ מתבקשים לעבור לאנגלית.
תוכנית הטיסה שהגשנו לקחה אותנו צפונה בנתיבים לחיפה, מרכז תעשייתי, נמל ימי חשוב והעיר השלישית בגודלה. פסגות גבוהות, שעליהן בנויה עיר יפה זו, מקיפות את נמל חיפה והשדה. כשהיינו באוויר הוכוונו לנתיב והגובה המתוכננים שלנו. למרות משדר זע"ט עם מוד S על המטוס, והעובדה שהכנסנו את הקוד המיועד לנו, עדיין נדרשנו לדווח בנקודות דיווח וגבהים לאורך הנתיב.
ישראל כה קטנה שאפילו בצסנה 172 עם מצערת מופחתת למהירות 100 קשר, נראה שהטיול קצר מדי. קו החוף נמשך ללא הפרעה עם פרדסים ושדות מעובדים במרחק מהחוף. מעל חיפה הורשנו לבצע מספר הקפות מעל העיר בנוף בלתי יתואר של הגנים הבהיים המפורסמים. גנים אלו, הממוקמים בדיוק במרכז העיר, הינם מערכת מדרגות של 19 מדרגים (טראסות) הנמתחים כל הדרך למעלה לשיפוע הצפוני של הר הכרמל. משם המשכנו לשייט צפונה לאורך המפרץ ומעל העיר העתיקה של עכו, כשניים עשר מייל מגבול לבנון. קרוב למדי, הייתי אומר.
הבקרה הורתה לנו לפנות דרומה ולתוך היבשה, דבר שנתן לנו יותר טיסה ויותר מראות מדהימים לאורך הדרך.
יש לי את אחת מאותן הקריירות המאפשרות לי לעבוד ולטייל בכמעט כל פינה בעולם. אני שומר בראשי רשימה של כל המקומות שהייתי פורש אליהם אם , מסיבה דמיונית כלשהי, יהיה עלי לעזוב את ארה"ב… מקום זה הינו בראש הרשימה כעת. טקסס קרובה לגן עדן ככל שניתן להשיג, אולם אני מאמין שהמטוס שלי ואני יכולים להיות מאד שמחים בישראל.
ראו תמונות נוספות מהטיול: View the photo gallery of the trip through Israel here.