מנחם מן ז"ל

מן, מנחם ידיד ורעי. יקירי.

אופס, חלפה שנה מאז השארת אותי לאכול עם המהנדסים של אלביט.

בטח הצטנעת לך שם בשמים כששמעת את כל ההספדים וקראת את כל מה שכתבו עליך בעתון של אלביט. כל מילה אמת לאמיתה, ואפילו המעיטו קצת.

התחלתי בכתיבת האיגרת אליך במנ"ט, במקום החביב עלינו ליד שולחן העץ תחת עצי הפיקוס, אבל השיפוצים שעושים שם וענני האבק שיוצאים כתוצאה מכך מהצריף הרקוב הזה, הבריחו אותי. לא תמיד קל לי במילואים, וזה נהיה עוד יותר קשה בלי לפגוש אותך חולף על פני בריצה, מבטיח, מאיים, שנקשקש קצת כשתנחת. כתוצאה מזה שאתה יושב ומחייך שם למעלה עליתי בדרוג הקשישים שעושים מילואים פעילים ואני כמעט מדלית ארד קרי הרביעי שבחבורה.

הייתי בראלי של מטוסים קלים חד-מנועיים לסיציליה. באחד הערבים, ספרתי, במסגרת צ'יזבוטי טיסה, את ספור הטיסה המפורסמת שלך בבית הספר לטייסי ניסוי בפקס. ספרתי שמפקד בית-הספר כעס עליך ובא אליך בטענות למה לא נטשת את המטוס, כי אתה כהרגלך, בעקשנות מיקצועית טיפוסית הנחתת אותו. כשציינתי שהמפקד האשים אותך שעכשיו בגללך הוא צריך לתקן אותו במקום שיקבל מטוס חדש, החברה התגלגלו על הרצפה מצחוק. כשחזרנו נתתי בחברת "אוויה" הרצאה, סקירה על הראלי. ציינתי שזה לכבודך וקראתי להרצאה, "מסע לסיציליה - תכנון מול ביצוע". שום דבר לא הולך כמו שמתכננים, ובמקרה שלך זה גם עצוב.

שנה שלמה אני רוצה לטוס בזלין ולא מסוגל. קשה לי. גם לקפוץ ליהודית להגיד היי אני לא מצליח. אני פחדן, ובכיין נוראי. חסר לי ה"תירגע ידידי הצעיר" שלך.

אופס, חלפה עוד שנה ואין מי שיספר ויאכל לי את הלב על אושקוק ופרנברו ולה בורג'ה, ועל מה קורה בעולם הגדול.

אני יודע שיש המון אנשים שאתה חסר להם. אני לא בטוח שאתה מודע למספרם הגדול. לא תאמין איזה פקק היה על ה"חוצה שומרון" בלוויה שלך. אבל רציתי להגיד פעם נוספת, כמו שכבר אמרתי וביקשתי בהספד.

תשגיח גם עלינו משם, שלא נחליק. תטפטף מניסיונך האדיר, מהידע הכביר שלך, מהכשרון והתושייה, מהיצירתיות שניחנת בה, וממאור הפנים והחברתיות, ואם אפשר, גם קצת מהענווה.

טוס בשלום, מן, ידידי ורעי.

יזהר