מר משה אקלר פנה אלינו בשאלה האם הוא חייב לממן את הכשרתו של בוחן מטעם המנהל כטייס מפקד על מטוסו הפרטי על מנת שהאחרון יבחן אותו לצורך חידוש הגדר מכשירים?
מר אקלר הינו טייס פרטי בעל ההגדר מכשירים ומטוס פרטי המתאים לטיסות בתנאי I.F.R..
במועד הראוי לחידוש ההגדר שלו פנה מר אקלר למנהל וביקש לקבל הפניה לבוחן לצורך ביצוע מבחן חידוש הזכויות שמקנה לו ההגדר כאמור.
כמו טייסים פרטים רבים ביקש מר אקלר להבחן בטיסה במטוסו הפרטי.
מר אקלר הופנה לבוחן שאיננו בעל הגדר על טיפוס המטוס הפרטי שלו ולהפתעתו נדרש לממן על חשבונו קורס הסבה לבוחן על מטוסו על מנת שהבוחן יוכל לשמש כמפקד המטוס בעת טיסת המבחן.
המנהל התבסס על תקנה 36 (ב) לתקנות הטייס (רשיונות לעובדי טייס) תשמ"א - 1981 הקובעת כדלקמן:
36 (ב) "מבקש הרשיון או ההגדר ידאג לכל הסידורים הארגוניים הכרוכים בשימוש בכל הטיס לצורך המבחן, לרבות הוצאות שכירתו של כלי הטייס".
המנהל פירש את התקנה כך שעל מבקש הרשיון חלה האחריות לכל הוצאה הכרוכה במבחן המעשי, לרבות הסבת הבוחן לכלי הטייס הספציפי.
עם כל הכבוד למנהל תעופה אזרחית אין דעת המדור נוחה מהפרשנות שלו להוראות תקנה 36 (ב) הנ"ל.
ראשית, אנו בספק אם בכלל ישנה חובה שלבוחן לחידוש ההגדר מכשירים לטיס פרטי במטוסו הפרטי, יהיה הגדר על המטוס.
המבחן יכול להיערך בתנאי תקנה 9 (ב) לתקנות הטיס (הפעלת כלי טייס וכללי טיסה) תשמ"ב 1981 הקובעות את התנאים להפעלת כלי טיס בטיסת מכשירים מדומה כדלקמן:
1. חייב להיות במטוס טייס מאבטח במושב השני בעל הגדרים מתאימים.
2. לטייס המאבטח שדה ראיה בלתי מופרע.
3. במטוס מערכת הבאים כפולה.
מהם טיב ההגדרים המתאימים? האם יש צורך שהטייס המאבטח יהיה מורשה לשמש כטייס מפקד של כלי הטיס?
בתקנה 36 (ז) לתקנות הטייס רשיונות כאמור נאמר במפורש כי "הבוחן לא יהא הטייס המפקד של כלי הטייס בעת ביצוע טיסת המבחן".
מכאן: הנבחן עצמו יכול לשמש כטייס מפקד הטיסה ואין צורך שהבוחן ישמש כמפקד המטוס.
כאשר מתקין התקנות ראה לנכון לקבוע כי הבוחן ישמש כטייס המפקד של המטוס הוא קבע זאת במפורש. כך למשל בתקנה 19 (ג) הקובעת כי בטיסת מבחן לקבלת רשיון ALTP או בטיסת מבחן לפי הפרק ה- 13 לחוק (שאיננו רלוונטי לענייננו) חייב הטייס המאבטח לשמש כטייס מפקד של כלי הטייס.
מהאמור לעיל עולה כי אין צורך כי הבוחן בחידוש הגדר מכשירים יהיה הטייס המפקד של המטוס, כאשר יש כמובן טייס מפקד למטוס. הנבחן בעצמו.
וחזרה לפרשנות תקנה 36 (ב) התחלנו:
עד כמה ניתן "למתוח" את אחריות המבקש להבחן?
האם ניתן להטיל עליו לממן את הגעתו של הבוחן לשדה התעופה? כנראה שכן.
האם ניתן לחייב אותו לשכור רכב לשימושו של הבוחן על מנת שיגיע לשדה?
כנראה שלא.
השכל הישר לא יוכל לקבל חיובים ההולכים ומתרחקים מהמטרה ההגיונית של התקנה - להטיל על הנבחן את ההוצאות הישירות של הטיסה.
מהן ההוצאות הישירות של הטיסה?
לשם ההשוואה ניתן לבחון את הוראות תקנת 145 לתקנות ההפעלה המפרטת אילו תשלומים מותר לקבל לכיסוי הוצאות של טיסות של מפעיל פרטי המטיס אורחים. תקנה זו חלה גם על טיסות אימונים של מפעיל כאמור.
ובכן, תקנה 145 הנ"ל מפרטת, בדומה לרשימת קניות במכולת, תשלומים מותרים לכיסוי הוצאות טיסה ובינהם דלק, שמן, חניה, אגרות וכו'.
הוצאות בגין הכשרת הטייסים אינן ברשימה ולפיכך ברור כי הכשרת הטייס איננה חלק מהוצאות הישירות של הפעלת הטיסה לפי תקנה 145 האמורה.
לסיכום:
למדור נראה כי הפעם עלו הוראות תקנות הטייס בקנה אחד עם ההגיון הפשוט של כל אדם סביר.
חובתו של טייס המבקש להבחן לרשיון או הגדר כלשהו לדאוג לכיסוי ההוצאות הישירות של הטיסה אך לא מעבר לכך.
קורס הסבה לבוחן מטעם המנהל איננו הוצאה ישירה כאמור וכפי שראינו ברוב המקרים הדבר גם איננו דרוש.
זהו זה להפעם.