הרעיון של טיסה באולטראלייטים באירופה החל לבעבע כבר לפני כשנתיים.אז נסעה משלחת של טייסים לאליפות העולם בהונגריה. חברי המשלחת טסו בתחרות עם מטוסיהם שנשלחו מהארץ במכולה, הורכבו ונבדקו בהונגריה.
בתום התחרות שוב פורקו המטוסים והוחזרו ארצה אחר כבוד.
אם אפשר בהונגריה בתחרות, הרי אפשר בכל ארץ אחרת למטרת הנאה ובילוי.
למרות שהנושא נראה מעט מסורבל, לא היתה אפשרות אחרת, כי אין שום גוף
שמשכיר מטוסי אולטראלייט לכל דיכפין.
אולם במשך השנה האחרונה נוצרו קשרי ידידות בין חברים מהמועדון בראשון למספר יצרני אולטראלייט באיטליה ודרכם למועדון הטייס ליד עיירה בשם אודיני כמאה קילומטר מצפון לוונציה, שהסכים להשכיר שני מטוסי סטורץ.
את מבצע הארגון, קשירת הקצוות, לימוד האפשרויות, השגת מפות הטייס של
איטליה, השגת רשיונות טייס איטלקיים הזמנת כרטיסי טיסה ורכב גדול דיו שיכיל שישה חברים על מזודותיהם, השגת שני מכשירי אינטרקום ומכשירי קשר ועוד הכנות רבות מאוד, נטל על עצמו ובהצלחה - יובל גונן.
בדיעבד, התגלתה איטליה כגן עדן לטייסי אולטראלייט. למעט שתי הגבלות הגיוניות
כמו איסור טיסה ב- CTR של שדות תעופה אזרחיים וצבאיים, וכן איסור על טיסה מעל 500 רגל בימי חול ואלף רגל בימי סוף שבוע, אין למעשה כל הגבלה נוספת. אין צורך להגיש מרשה (לא קיים דבר כזה), אתה ממריא ונוחת מתי שרק עולה בדעתך מכל אחד ממאות מנחתי הדשא ללא כל תאום ובקרה, אינך מדבר בקשר (יש איסור באיטליה לדבר בקשר ממטוסי אולטראלייט !!!!!) והארץ גדולה ויפה מאוד מהאויר.
בנוסף האיטלקים התגלו כאנשים חביבים מאוד, ובכל מנחת קיבלנו טיפים להמשך הדרך.
המראה מנתב"ג למילנו ומשם לנחיתה סופית בטרייסטה. שם קיבלנו את הרכב ושמנו את פעמינו לעיירה בשם אודיני - השער לארץ המובטחת. ליד אודיני יש מנחת בשם סאן מאורו ובו נמצא המועדון. פגשנו את הנשיא והבעלים של המועדון ואת שאר האנשים שהתגלו כנחמדים וחמים בצורה יוצאת דופן.
מיד התחלנו בהכנות שכללו תיחקור מקיף של כל הנוכחים לגבי מסלולים ומנחתים שכדאי לנחות בהם, קבלת שני שקים של חלקי חילוף כגון גלגלים, כני נסע, כבלי חשמל, יתדות קשירה, חבלים ועוד. כמו כן הוקדש זמן לבחירת הנתיב ליום הטיסה הראשון.
הגענו מצויידים במיכשור שייעל והקל מאוד את תהליך התכנון של כל לג.
מחשב נישא שמצוייד בתוכנת . map source תוכנה שמאפשרת לך לתכנן בקלות רבה את נתיב הטיסה. בארץ כבר הוזן המחשב בשמות ונ.צ. של כל מאות המנחתים באיטליה אותם מצא יואל באינטרנט. כמו כן חמישה מכשירי gps שלושה מכשירי קשר אוירי שני אינטרקומים שאיפשרו לטייסים לדבר ביניהם וכן קשר בין המטוסים, חמישה פלאפונים ארבעה מערכות ראש שתי מצלמות ומסרטת וידאו אחת !!!.
לפני כל לג, צוות התכנון שכלל את יואל ניר וצביקה שפייזר היו יושבים על המחשב, מתכננים את הלג הבא ומזינים אותו לחמשת מכשירי ה – g.p.s
כך נחסך זמן יקר של הזרמת עשרות נ.צ. לכל g.p.s וכן נמנעו טעויות שהיו עלולות להגרם עקב הזרמה שגויה של אותן עשרות נקודות.
בסופו של כל לג דאג יואל להזרים ממכשיר ה- g.p.s למחשב את המסלול שבוצע בפועל, ואפשר היה לראות מי זייף וחתך פינות ומי הלך שלש פעמים סביב כי המנחת היה קצת קצר, ועוד שטויות שטייסים בחופשה אוהבים לעשות.
הרעיון הבסיסי היה לטוס כל יום שני לגים גדולים, לג בוקר בן כשעתים עד שעתים וחצי טיסה נטו לא כולל נחיתות בינים במנחתים השונים, הפסקת צהרים כולל מנוחה אוכל תדלוק והכנת הלג הבא במחשב הנישא והזרמתו לחמשת מכשירי ה- גי.פי.אס, ולג אחר הצהרים שוב כשעתים טיסה נטו. כל לג כלל כשבע שמונה מנחתים.
אם ראינו שהמנחת למטה ריק וסגור, המשכנו הלאה אלא אם כן מישהו ביקש לנחות לצורך מנוחה או התפנות…
אם ראינו הנגר פתוח או מטוסים בחוץ, נחתנו ותמיד קיבלו את פנינו בסבר
פנים חמות, כולל טיפים להמשך הדרך.
בזמן ששני צוותים טסו במטוסים (שנים בכל מטוס) צוות שלישי רץ אחריהם עם הרכב, דואג להגיע למנחת המפגש עם מים אוכל דלק ושמן.
כמה מילים לגבי מכשירי ה- גי.פי.אס.
בלעדיהם היינו אבודים. איטליה זרה לנו, כל כולה משבצות משבצות של שדות ירוקים, כפרים קטנים והכל נראה אותו הדבר - מלמעלה. יתרה מזאת, הסיכוי למצוא מנחת דשא שנראה זהה לשדות שבסביבה ללא המכשיר המופלא – שואף לאפס !!!!
גם כאשר הגענו למנחת ומכשיר ה – גי.פי.אס אמר לנו במפורש – הסתכלו החוצה, לא
תמיד מצאנו את המנחת. לפעמים נאלצנו לעשות כמה רונדלים באזור עד מציאת המנחת.
ועוד לגבי גי.פי.אס. ברכב שמנו את ה- גי.פי.אס המשוכלל ביותר garmin-295 שכלל את כל מפות הדרכים של איטליה ואיפשר לנווט שברכב לנווט בחופשיות כמעט ללא מפות. עיקר גדולתו היתה באפשרות "לראות" את הפניה הבאה ולהמנע מפספוסים קלסיים של ירידה ביציאה הלא נכונה במחלף. ועוד גדולתו - בנסיעה בכבישים הקטנים בלילות כאשר חזרנו מארוחת לילה דשנה, ורצינו לחזור למלון, וכל שעשינו היה להזרים את נ.צ. של המלון, לעשות go to ולהגיע למלון כאילו נולדנו במקום.
קיבלנו את שני מטוסי הסטורץ עם מנועי 582. מטוסים די איטיים "שסחבו" מסלול
של כאלפיים וחמש מאות קילומטרים !!!! כולל שני מעברי הרים בגובה של כארבעת אלפי רגל. סך הכל כל מטוס טס כעשרים ותשע שעות לאורך המסלול כולו.
ביום א' (היום הראשון לטיול) הבוקר עדיין היה מוקדש להתארגנות. אחר הצהרים כבר טסנו באזור סביב שדה ה"אם", סאן מאורו. יצאנו מזרחה ודרומה לסיבוב טירות. טסנו מטירה עתיקה אחת לשניה ולשלישית לאורך הגבול עם סלובניה בנתיב מעגלי שהגיע עד לחוף הים האדריאטי בדרום ( ליד טריאסטה) וחזרה לסאן מאורו. ביום הזה גם בחנו את המטוסים ואת הציוד וראינו שהכל עובד ללא דופי.
ביום ב' (היום השני לטיול) יצאנו בעצם לטיול עצמו בו תיכננו מסלול בן כארבע מאות קילומטר, מאודיני ועד בולוני.
המראנו דרומה טיסה לאורך הכביש בין אודיני למנובה עד לחוף הים האדריאטי שם פנינו מזרחה וטסנו על החוף עצמו. נחתנו לחניית ביניים באחד המנחתים ושם פגשנו איטלקי חביב שהתברר בדיעבד שהוא נשיא מועדוני האולטראלייט בכל איטליה!!! קיבלנו ממנו כמה טיפים לגבי המעבר ממזרח לונציה והתכוונו לצאת לדרך. פה התגלתה תקלה ראשונה, אחד המטוסים סרב להניע בגלל מצבר דפוק. שלפנו כבלים משק חלקי החילוף והצלחנו להניע. המראה לכוון ונציה ואחרי כעשר דקות טיסה החלטנו לחזור לנחיתה בגלל שתי סיבות. הראשונה שנתקלנו ברוח אף של כחמישים קמ"ש והיה ברור שלא נגיע לנקודת הנחיתה מחוסר דלק, והשניה שהחלטנו לא להמשיך עם מטוס ללא מצבר את כל ארבעת הימים הנותרים. חזרנו לנחיתה, טילפנו למועדון בו קיבלנו את המטוסים, ותוך כשעה וחצי הגיע מטוס סטורץ חליפי. בינתיים הרכב שכבר חיכה לנו בנקודת החיבור המיועדת, שינה כיוון (פלאי הפלאפונים והגי.פי.אס) והגיע עם דלק כדי שנוכל לעבור את הלג הארוך מעל הים מזרחית לוונציה – בשלום. החלפנו מטוס, תידלקנו והמראנו מערבה לכיוון ונציה כאשר אנו עוקפים את וונציה ממזרח ודרום כלומר על רצועת האדמה הצרה. שם, לפי עצת האיטלקים טסנו נמוך נמוך (ובשקט!!) כי יש שם שדה בין לאומי ולידו שדה הליקופטרים שצמוד ממש לעיר ונציה.
הנוף לאורך כל הדרך ממש מדהים. הכל ירוק והכל מעובד. אין לכלוך אין מזבלות והכל כמו בגלויות המצויירות.
ביום ג' (השלישי לטיול) יצאנו ממנחת בשם סיטאליאנו שליד בולוניה דרומה לאורך חוף הים האדריאטי, עד עיירה בשם קרופולי שם ממוקם המפעל ליצור הגט פוקס. סה"כ מסלול בן כשלוש מאות וחמשים קילומטר עם חניות בינים בכל מנחת אפשרי.
ביום הזה היו לנו שני ארועים מעניינים. האחד שבאזור סן מרינו כל מכשירי הגי.פי.אס הפסיקו לעבוד לכעשר דקות. התברר אחר כך בשיחה עם האיטלקים שבאזור זה הצבא משבש את האותות של הלווינים ואין קליטה!!! (חשש לתקיפת טילים ???????????)
הארוע השני ארע כאשר הגענו עם הרכב למנחת הצהרים המיועד, התברר שזה שדה של ג'נרל אוויאשין, שדה עם מגדל, בדומה להרצליה ועוד עם צנחנים. ישבנו בקפיטריה של השדה וחכינו עם מכשיר הקשר פתוח עד ששמענו את החברה מתקרבים.
מיד הזהרנו אותם לא להתקרב לאזור וקבענו להפגש באלטרנטיבה שניה. פה כדאי לציין שלכל נקודת התחברות עם הרכב נקבע מנחת ראשי ושתי אלטרנטיבות. שמנו את פעמינו לנקודה השניה כאשר באמצע הדרך קיבלנו הודעה במכשיר הקשר שהאלטרנטיבה הזו פשוט קצרה מדי לנחיתה…..והם פונים לאלטרנטיבה השלישית.
אחרי כמה סיבובים בשבילים סביב המנחת התחברנו למטוסים. מיד אוכל מים דלק ושמן והמראה דרומה עד קרופולי. נחתנו במנחת של המפעל שמייצר את הגט פוקס (אולטראלייט שמיובא לארץ) והתקבלנו כרגיל באיטליה, בסבר פנים יפות כולל ביקור במפעל ובילוי משותף בערב.
יום ד' (היום הרביעי לטיול) פנינו מערבה דרך מעבר ההרים בין אנקונה לפרוגיה לאזור האגמים ואחר כך דרומה לכיוון החוף עד למנחת "סוף היום" כתישעים קילומטר צפונית לרומא, למעשה זו היתה הנקודה הדרומית ביותר בטיול זה.
מיותר לציין את ההרגשה במעבר הרים בגובה 4000 רגל כאשר הנוף למטה עוצר נשימה, ובו בזמן אתה מתפלל שהמנוע 582 לא יחליט דווקא עכשיו לשבוק חיים, ולמטה למטה אין בדיוק שדות לנחיתת אונס.
יום ה' (היום החמישי לטיול) טסנו צפונה, עד מערבית לעיר מודנה. חציית ההרים הפעם לכוון צפון בוצעה מעל כביש פירנצה בולוניה ומשם מערבה עד למנחת ליד מודנה. סה"כ נתיב יומי של כארבע מאות ושמונים קילומטר.
יום ו' (היום השישי לטיול) היה היום העמוס ביותר. תיכננו שלושה לגים וסה"כ
חמש מאות וחמישים קילומטר. ממודנה טסנו צפונה מעל נהר הפו, עד אגם וברנו ואגם קומו ומשם מזרחה עד סאן מאורו "נמל הבית".
ולסיום
יצאנו שישה חברים טייסי אז"ם ( יובל גונן, יואל ניר, צביקה שפיזר, יהודה קראוזה, יוסי קנר ואנוכי אורי אמיתי) לטיול מורכב, של טיסה בארץ זרה.
הטיול הצליח בצורה יוצאת דופן בזכות ההכנה הראשונית הקפדנית , בזכות שיתוף הפעולה הנפלא בין כולם, האוירה החברית וכן גם טיפה מזל.
הרעיון של טיסה באולטראלייטים באירופה החל לבעבע כבר לפני כשנתיים.אז נסעה משלחת של טייסים לאליפות העולם בהונגריה. חברי המשלחת טסו בתחרות עם מטוסיהם שנשלחו מהארץ במכולה, הורכבו ונבדקו בהונגריה.
בתום התחרות שוב פורקו המטוסים והוחזרו ארצה אחר כבוד.
אם אפשר בהונגריה בתחרות, הרי אפשר בכל ארץ אחרת למטרת הנאה ובילוי.
למרות שהנושא נראה מעט מסורבל, לא היתה אפשרות אחרת, כי אין שום גוף
שמשכיר מטוסי אולטראלייט לכל דיכפין.
אולם במשך השנה האחרונה נוצרו קשרי ידידות בין חברים מהמועדון בראשון למספר יצרני אולטראלייט באיטליה ודרכם למועדון הטייס ליד עיירה בשם אודיני כמאה קילומטר מצפון לוונציה, שהסכים להשכיר שני מטוסי סטורץ.
את מבצע הארגון, קשירת הקצוות, לימוד האפשרויות, השגת מפות הטייס של
איטליה, השגת רשיונות טייס איטלקיים הזמנת כרטיסי טיסה ורכב גדול דיו שיכיל שישה חברים על מזודותיהם, השגת שני מכשירי אינטרקום ומכשירי קשר ועוד הכנות רבות מאוד, נטל על עצמו ובהצלחה - יובל גונן.
בדיעבד, התגלתה איטליה כגן עדן לטייסי אולטראלייט. למעט שתי הגבלות הגיוניות
כמו איסור טיסה ב- CTR של שדות תעופה אזרחיים וצבאיים, וכן איסור על טיסה מעל 500 רגל בימי חול ואלף רגל בימי סוף שבוע, אין למעשה כל הגבלה נוספת. אין צורך להגיש מרשה (לא קיים דבר כזה), אתה ממריא ונוחת מתי שרק עולה בדעתך מכל אחד ממאות מנחתי הדשא ללא כל תאום ובקרה, אינך מדבר בקשר (יש איסור באיטליה לדבר בקשר ממטוסי אולטראלייט !!!!!) והארץ גדולה ויפה מאוד מהאויר.
בנוסף האיטלקים התגלו כאנשים חביבים מאוד, ובכל מנחת קיבלנו טיפים להמשך הדרך.
המראה מנתב"ג למילנו ומשם לנחיתה סופית בטרייסטה. שם קיבלנו את הרכב ושמנו את פעמינו לעיירה בשם אודיני - השער לארץ המובטחת. ליד אודיני יש מנחת בשם סאן מאורו ובו נמצא המועדון. פגשנו את הנשיא והבעלים של המועדון ואת שאר האנשים שהתגלו כנחמדים וחמים בצורה יוצאת דופן.
מיד התחלנו בהכנות שכללו תיחקור מקיף של כל הנוכחים לגבי מסלולים ומנחתים שכדאי לנחות בהם, קבלת שני שקים של חלקי חילוף כגון גלגלים, כני נסע, כבלי חשמל, יתדות קשירה, חבלים ועוד. כמו כן הוקדש זמן לבחירת הנתיב ליום הטיסה הראשון.
הגענו מצויידים במיכשור שייעל והקל מאוד את תהליך התכנון של כל לג.
מחשב נישא שמצוייד בתוכנת . map source תוכנה שמאפשרת לך לתכנן בקלות רבה את נתיב הטיסה. בארץ כבר הוזן המחשב בשמות ונ.צ. של כל מאות המנחתים באיטליה אותם מצא יואל באינטרנט. כמו כן חמישה מכשירי gps שלושה מכשירי קשר אוירי שני אינטרקומים שאיפשרו לטייסים לדבר ביניהם וכן קשר בין המטוסים, חמישה פלאפונים ארבעה מערכות ראש שתי מצלמות ומסרטת וידאו אחת !!!.
לפני כל לג, צוות התכנון שכלל את יואל ניר וצביקה שפייזר היו יושבים על המחשב, מתכננים את הלג הבא ומזינים אותו לחמשת מכשירי ה – g.p.s
כך נחסך זמן יקר של הזרמת עשרות נ.צ. לכל g.p.s וכן נמנעו טעויות שהיו עלולות להגרם עקב הזרמה שגויה של אותן עשרות נקודות.
בסופו של כל לג דאג יואל להזרים ממכשיר ה- g.p.s למחשב את המסלול שבוצע בפועל, ואפשר היה לראות מי זייף וחתך פינות ומי הלך שלש פעמים סביב כי המנחת היה קצת קצר, ועוד שטויות שטייסים בחופשה אוהבים לעשות.
הרעיון הבסיסי היה לטוס כל יום שני לגים גדולים, לג בוקר בן כשעתים עד שעתים וחצי טיסה נטו לא כולל נחיתות בינים במנחתים השונים, הפסקת צהרים כולל מנוחה אוכל תדלוק והכנת הלג הבא במחשב הנישא והזרמתו לחמשת מכשירי ה- גי.פי.אס, ולג אחר הצהרים שוב כשעתים טיסה נטו. כל לג כלל כשבע שמונה מנחתים.
אם ראינו שהמנחת למטה ריק וסגור, המשכנו הלאה אלא אם כן מישהו ביקש לנחות לצורך מנוחה או התפנות…
אם ראינו הנגר פתוח או מטוסים בחוץ, נחתנו ותמיד קיבלו את פנינו בסבר
פנים חמות, כולל טיפים להמשך הדרך.
בזמן ששני צוותים טסו במטוסים (שנים בכל מטוס) צוות שלישי רץ אחריהם עם הרכב, דואג להגיע למנחת המפגש עם מים אוכל דלק ושמן.
כמה מילים לגבי מכשירי ה- גי.פי.אס.
בלעדיהם היינו אבודים. איטליה זרה לנו, כל כולה משבצות משבצות של שדות ירוקים, כפרים קטנים והכל נראה אותו הדבר - מלמעלה. יתרה מזאת, הסיכוי למצוא מנחת דשא שנראה זהה לשדות שבסביבה ללא המכשיר המופלא – שואף לאפס !!!!
גם כאשר הגענו למנחת ומכשיר ה – גי.פי.אס אמר לנו במפורש – הסתכלו החוצה, לא
תמיד מצאנו את המנחת. לפעמים נאלצנו לעשות כמה רונדלים באזור עד מציאת המנחת.
ועוד לגבי גי.פי.אס. ברכב שמנו את ה- גי.פי.אס המשוכלל ביותר garmin-295 שכלל את כל מפות הדרכים של איטליה ואיפשר לנווט שברכב לנווט בחופשיות כמעט ללא מפות. עיקר גדולתו היתה באפשרות "לראות" את הפניה הבאה ולהמנע מפספוסים קלסיים של ירידה ביציאה הלא נכונה במחלף. ועוד גדולתו - בנסיעה בכבישים הקטנים בלילות כאשר חזרנו מארוחת לילה דשנה, ורצינו לחזור למלון, וכל שעשינו היה להזרים את נ.צ. של המלון, לעשות go to ולהגיע למלון כאילו נולדנו במקום.
קיבלנו את שני מטוסי הסטורץ עם מנועי 582. מטוסים די איטיים "שסחבו" מסלול
של כאלפיים וחמש מאות קילומטרים !!!! כולל שני מעברי הרים בגובה של כארבעת אלפי רגל. סך הכל כל מטוס טס כעשרים ותשע שעות לאורך המסלול כולו.
ביום א' (היום הראשון לטיול) הבוקר עדיין היה מוקדש להתארגנות. אחר הצהרים כבר טסנו באזור סביב שדה ה"אם", סאן מאורו. יצאנו מזרחה ודרומה לסיבוב טירות. טסנו מטירה עתיקה אחת לשניה ולשלישית לאורך הגבול עם סלובניה בנתיב מעגלי שהגיע עד לחוף הים האדריאטי בדרום ( ליד טריאסטה) וחזרה לסאן מאורו. ביום הזה גם בחנו את המטוסים ואת הציוד וראינו שהכל עובד ללא דופי.
ביום ב' (היום השני לטיול) יצאנו בעצם לטיול עצמו בו תיכננו מסלול בן כארבע מאות קילומטר, מאודיני ועד בולוני.
המראנו דרומה טיסה לאורך הכביש בין אודיני למנובה עד לחוף הים האדריאטי שם פנינו מזרחה וטסנו על החוף עצמו. נחתנו לחניית ביניים באחד המנחתים ושם פגשנו איטלקי חביב שהתברר בדיעבד שהוא נשיא מועדוני האולטראלייט בכל איטליה!!! קיבלנו ממנו כמה טיפים לגבי המעבר ממזרח לונציה והתכוונו לצאת לדרך. פה התגלתה תקלה ראשונה, אחד המטוסים סרב להניע בגלל מצבר דפוק. שלפנו כבלים משק חלקי החילוף והצלחנו להניע. המראה לכוון ונציה ואחרי כעשר דקות טיסה החלטנו לחזור לנחיתה בגלל שתי סיבות. הראשונה שנתקלנו ברוח אף של כחמישים קמ"ש והיה ברור שלא נגיע לנקודת הנחיתה מחוסר דלק, והשניה שהחלטנו לא להמשיך עם מטוס ללא מצבר את כל ארבעת הימים הנותרים. חזרנו לנחיתה, טילפנו למועדון בו קיבלנו את המטוסים, ותוך כשעה וחצי הגיע מטוס סטורץ חליפי. בינתיים הרכב שכבר חיכה לנו בנקודת החיבור המיועדת, שינה כיוון (פלאי הפלאפונים והגי.פי.אס) והגיע עם דלק כדי שנוכל לעבור את הלג הארוך מעל הים מזרחית לוונציה – בשלום. החלפנו מטוס, תידלקנו והמראנו מערבה לכיוון ונציה כאשר אנו עוקפים את וונציה ממזרח ודרום כלומר על רצועת האדמה הצרה. שם, לפי עצת האיטלקים טסנו נמוך נמוך (ובשקט!!) כי יש שם שדה בין לאומי ולידו שדה הליקופטרים שצמוד ממש לעיר ונציה.
הנוף לאורך כל הדרך ממש מדהים. הכל ירוק והכל מעובד. אין לכלוך אין מזבלות והכל כמו בגלויות המצויירות.
ביום ג' (השלישי לטיול) יצאנו ממנחת בשם סיטאליאנו שליד בולוניה דרומה לאורך חוף הים האדריאטי, עד עיירה בשם קרופולי שם ממוקם המפעל ליצור הגט פוקס. סה"כ מסלול בן כשלוש מאות וחמשים קילומטר עם חניות בינים בכל מנחת אפשרי.
ביום הזה היו לנו שני ארועים מעניינים. האחד שבאזור סן מרינו כל מכשירי הגי.פי.אס הפסיקו לעבוד לכעשר דקות. התברר אחר כך בשיחה עם האיטלקים שבאזור זה הצבא משבש את האותות של הלווינים ואין קליטה!!! (חשש לתקיפת טילים ???????????)
הארוע השני ארע כאשר הגענו עם הרכב למנחת הצהרים המיועד, התברר שזה שדה של ג'נרל אוויאשין, שדה עם מגדל, בדומה להרצליה ועוד עם צנחנים. ישבנו בקפיטריה של השדה וחכינו עם מכשיר הקשר פתוח עד ששמענו את החברה מתקרבים.
מיד הזהרנו אותם לא להתקרב לאזור וקבענו להפגש באלטרנטיבה שניה. פה כדאי לציין שלכל נקודת התחברות עם הרכב נקבע מנחת ראשי ושתי אלטרנטיבות. שמנו את פעמינו לנקודה השניה כאשר באמצע הדרך קיבלנו הודעה במכשיר הקשר שהאלטרנטיבה הזו פשוט קצרה מדי לנחיתה…..והם פונים לאלטרנטיבה השלישית.
אחרי כמה סיבובים בשבילים סביב המנחת התחברנו למטוסים. מיד אוכל מים דלק ושמן והמראה דרומה עד קרופולי. נחתנו במנחת של המפעל שמייצר את הגט פוקס (אולטראלייט שמיובא לארץ) והתקבלנו כרגיל באיטליה, בסבר פנים יפות כולל ביקור במפעל ובילוי משותף בערב.
יום ד' (היום הרביעי לטיול) פנינו מערבה דרך מעבר ההרים בין אנקונה לפרוגיה לאזור האגמים ואחר כך דרומה לכיוון החוף עד למנחת "סוף היום" כתישעים קילומטר צפונית לרומא, למעשה זו היתה הנקודה הדרומית ביותר בטיול זה.
מיותר לציין את ההרגשה במעבר הרים בגובה 4000 רגל כאשר הנוף למטה עוצר נשימה, ובו בזמן אתה מתפלל שהמנוע 582 לא יחליט דווקא עכשיו לשבוק חיים, ולמטה למטה אין בדיוק שדות לנחיתת אונס.
יום ה' (היום החמישי לטיול) טסנו צפונה, עד מערבית לעיר מודנה. חציית ההרים הפעם לכוון צפון בוצעה מעל כביש פירנצה בולוניה ומשם מערבה עד למנחת ליד מודנה. סה"כ נתיב יומי של כארבע מאות ושמונים קילומטר.
יום ו' (היום השישי לטיול) היה היום העמוס ביותר. תיכננו שלושה לגים וסה"כ
חמש מאות וחמישים קילומטר. ממודנה טסנו צפונה מעל נהר הפו, עד אגם וברנו ואגם קומו ומשם מזרחה עד סאן מאורו "נמל הבית".
ולסיום
יצאנו שישה חברים טייסי אז"ם ( יובל גונן, יואל ניר, צביקה שפיזר, יהודה קראוזה, יוסי קנר ואנוכי אורי אמיתי) לטיול מורכב, של טיסה בארץ זרה.
הטיול הצליח בצורה יוצאת דופן בזכות ההכנה הראשונית הקפדנית , בזכות שיתוף הפעולה הנפלא בין כולם, האוירה החברית וכן גם טיפה מזל.