במסגרת הסבה למטוס זלין Z143L בחברת "אירובט" בחיפה ובמהלך תרגול הקפות, הוכיח לי המדריך א. שכל אחד יכול לבצע הקפה שלמה כולל נחיתה, בלי לגעת במוט ההיגוי.
זה היה בלי הכנה מוקדמת כלשהי. השיעור הוקדש לנוהלי הקפה ותרגילי חירום והתנהל כצפוי. לקראת סוף השיעור ביצעתי שוב "touch & go” והמראתי להקפה הסופית. לאחר הכניסה לצלע "עם הרוח" והתייצבות בגובה ההקפה (800 רגל), הורה לי א. להעביר את יד שמאל ממוט ההיגוי למצערת, ואת יד ימין מהמצערת לגלגל הקיזוז, ולהשאירן כך עד הנגיעה במסלול!
זה משאיר את השליטה בפניות להגה הכיוון בלבד (רגליים) ואת השליטה במישור העלרוד לשילוב של תפעול מצערת וקיזוז. עם כל שינוי מצערת יש כמובן לקזז מחדש.
הרגשתי את רמת הערנות צומחת לגבהים חדשים, וכדי להשאיר לי זמן רב יותר לתיקונים משכתי את הצלע ל "הקפה ארוכה" (זה היה למסלול 34, הקפה ימנית ארוכה עוקפת את בתי הזיקוק ויוצרת צלע סופית ארוכה).
הפניה לצלע בסיס הוכיחה לי שהביצוע קל ומדויק מכפי שחששתי. דחיפת רגל ימין גרמה למטוס סבסוב ובעקבותיו גלגול ימינה, אותו עצרתי עם רגל נגדית. בעזרת המקזז הרמתי את האף והמטוס ביצע פניה נקיה ללא בעיה. יישרתי את המטוס בפעולה הפוכה וראיתי שהוא נענה לדרישתי – לא היתה שום בעיה לישר אותו לכוון דרום בדיוק. תיקונים קלילים עם הגה הכיוון שמרו את האף בדיוק רב. בצלע הסופית הפחתתי מנוע וקיזזתי כנדרש, ובעזרת הרגליים והמקזז התייצבתי בסופו של דבר אל מול קו אמצע המסלול – הידיים כל הזמן על המצערת והמקזז, ומוט ההיגוי חפשי לנוע בין הרגליים.
המסלול הלך והתקרב, התקרב והלך, והדחף לתפוש את מוט ההיגוי כדי לוודא נגיעה בטוחה התחזק אצלי מאד. הכרחתי את עצמי להתעלם מהדחף למרות שכנראה הויכוח הפנימי היה בולט, כי א. התחיל לחזור כל כמה שניות על המשפט: "אל תעזוב ידיים עד לנגיעה – אתה בסדר". רק לטובת הורדת מדפים הורשיתי לעזוב את המקזז (בזלין יש מוט מכני אותו מושכים להורדת מדפים, פעולה מהירה וניתן מיד להחזיר את היד למקזז).
עם חציית גדר השדה, מספר מטרים מעל תחילת המסלול, גדלה מאד דאגתי שלא אוכל לבצע הצפה מספיק עדינה עם המקזז, שהתיקונים יהיו גדולים או קטנים מדי, ושאטיח את המטוס במסלול או אזקר אותו. לא מיניה ולא מקצתיה! א. אומר לי "המשך להטיס את המטוס אל המסלול – זכור לקזז עם סגירת המנוע" וזה בדיוק מה שעשיתי – קיזוז רצוף ועדין הרים את האף להצפה, והכנף התחתית באפקט הקרקע יצרה "כרית אויר" שהביאה את המטוס לנחיתה רכה ביותר (הלוואי עלי תמיד כזו נגיעה עדינה!)
לסיכום הטיסה – מאד נהניתי מהחידוש המרענן, וגם בטחוני במטוס וביכולת שליטתי בהשפעות המשניות של ההגאים קיבל חיזוק רב. אני ממליץ לכל מדריך לשלב נושא זה בהדרכות והסבות, כדי להגביר את מיומנות ההטסה של החניך.
במסגרת הסבה למטוס זלין Z143L בחברת "אירובט" בחיפה ובמהלך תרגול הקפות, הוכיח לי המדריך א. שכל אחד יכול לבצע הקפה שלמה כולל נחיתה, בלי לגעת במוט ההיגוי.
זה היה בלי הכנה מוקדמת כלשהי. השיעור הוקדש לנוהלי הקפה ותרגילי חירום והתנהל כצפוי. לקראת סוף השיעור ביצעתי שוב "touch & go” והמראתי להקפה הסופית. לאחר הכניסה לצלע "עם הרוח" והתייצבות בגובה ההקפה (800 רגל), הורה לי א. להעביר את יד שמאל ממוט ההיגוי למצערת, ואת יד ימין מהמצערת לגלגל הקיזוז, ולהשאירן כך עד הנגיעה במסלול!
זה משאיר את השליטה בפניות להגה הכיוון בלבד (רגליים) ואת השליטה במישור העלרוד לשילוב של תפעול מצערת וקיזוז. עם כל שינוי מצערת יש כמובן לקזז מחדש.
הרגשתי את רמת הערנות צומחת לגבהים חדשים, וכדי להשאיר לי זמן רב יותר לתיקונים משכתי את הצלע ל "הקפה ארוכה" (זה היה למסלול 34, הקפה ימנית ארוכה עוקפת את בתי הזיקוק ויוצרת צלע סופית ארוכה).
הפניה לצלע בסיס הוכיחה לי שהביצוע קל ומדויק מכפי שחששתי. דחיפת רגל ימין גרמה למטוס סבסוב ובעקבותיו גלגול ימינה, אותו עצרתי עם רגל נגדית. בעזרת המקזז הרמתי את האף והמטוס ביצע פניה נקיה ללא בעיה. יישרתי את המטוס בפעולה הפוכה וראיתי שהוא נענה לדרישתי – לא היתה שום בעיה לישר אותו לכוון דרום בדיוק. תיקונים קלילים עם הגה הכיוון שמרו את האף בדיוק רב. בצלע הסופית הפחתתי מנוע וקיזזתי כנדרש, ובעזרת הרגליים והמקזז התייצבתי בסופו של דבר אל מול קו אמצע המסלול – הידיים כל הזמן על המצערת והמקזז, ומוט ההיגוי חפשי לנוע בין הרגליים.
המסלול הלך והתקרב, התקרב והלך, והדחף לתפוש את מוט ההיגוי כדי לוודא נגיעה בטוחה התחזק אצלי מאד. הכרחתי את עצמי להתעלם מהדחף למרות שכנראה הויכוח הפנימי היה בולט, כי א. התחיל לחזור כל כמה שניות על המשפט: "אל תעזוב ידיים עד לנגיעה – אתה בסדר". רק לטובת הורדת מדפים הורשיתי לעזוב את המקזז (בזלין יש מוט מכני אותו מושכים להורדת מדפים, פעולה מהירה וניתן מיד להחזיר את היד למקזז).
עם חציית גדר השדה, מספר מטרים מעל תחילת המסלול, גדלה מאד דאגתי שלא אוכל לבצע הצפה מספיק עדינה עם המקזז, שהתיקונים יהיו גדולים או קטנים מדי, ושאטיח את המטוס במסלול או אזקר אותו. לא מיניה ולא מקצתיה! א. אומר לי "המשך להטיס את המטוס אל המסלול – זכור לקזז עם סגירת המנוע" וזה בדיוק מה שעשיתי – קיזוז רצוף ועדין הרים את האף להצפה, והכנף התחתית באפקט הקרקע יצרה "כרית אויר" שהביאה את המטוס לנחיתה רכה ביותר (הלוואי עלי תמיד כזו נגיעה עדינה!)
לסיכום הטיסה – מאד נהניתי מהחידוש המרענן, וגם בטחוני במטוס וביכולת שליטתי בהשפעות המשניות של ההגאים קיבל חיזוק רב. אני ממליץ לכל מדריך לשלב נושא זה בהדרכות והסבות, כדי להגביר את מיומנות ההטסה של החניך.