אופס !-לאן נעלם השדה?
כמה פעמים שמעתם ממדריך הטיסה "אל תאבד קשר עין עם השדה"?
כמה פעמים נכנסתם מצלע עם הרוח לצלע הבסיס והמסלול לא היה במקום שחשבתם שיהיה?
טייסי מכשירים המבצעים גישת Circle to land במזג אויר גרוע ומוגבל יודעים שגישה זו מסוכנת מכל גישה אחרת היות והם עלולים לאבד קשר עם המסלול תוך כדי כניסה לעננים בגובה נמוך.
הנה שני מקרים של "השדה נעלם" המעידים כמה קל להיכנס לפינה מסוכנת תוך כדי הטסה ואי שמירה על קשר עין עם השדה.
שעות אחר הצהרים, לקראת ערב. טיסת VFR מחיפה לירושלים בגבוה. טיסה שגרתית עם יוצא מן הכלל אחד, הגעה לשדה היעד לאחר רדת החשכה.
מחיפה לעתלית, טיפוס לגבוה לנתניה ומשם לעלרוד. פניה דרומה לכיוון ירושלים, מראה נפלא של השמש השוקעת במערב ואנחנו מתקרבים לשדה עטרות.
מזהים את השדה ופלוטו מעביר אותנו למגדל. המסלול בשימוש הוא 30 ואנחנו מכינים את עצמנו לנחיתה.
משום מה המגדל אינו מנמיך אותנו לגובה ההקפה (מטוס בהמראה), ואנחנו נכנסים לצלע עם הרוח גבוה מדי.
אומרים שכל תאונה, מקורה בשרשרת נסיבות ולא בטעות אחת בלבד. הנה גם כאן הסיבה הראשונה-כניסה לצלע עם הרוח הרבה מעל הגובה הרצוי.
נכנסים לצלע עם הרוח והמגדל משחרר אותנו להנמיך לגובה ההקפה. אנו מבצעים.
משמאל ולמטה מנצנצים אורות המסלול. האוויר צח והראות מצוינת. מימין מוארת לה ירושלים באור יקרות.
בסוף צלע עם הרוח אנחנו עדין גבוהים. "אין שום בעיה", אני אומר לעצמי, "נאריך את הצלע כדי לרדת נמוך יותר ונכנס לצלע הבסיס בגובה המתאים".
ממשיכים בהנמכה. המסלול נעלם בין אורות השכונות הערביות שמסביב (גורם שני לתאונה). בגובה 1500 רגל מעל גובה השדה אני פונה לצלע הבסיס וממנה לפיינל.
אין מסלול.
האם אני מימין לקו הגישה ואולי משמאל? הלחץ הולך ומצטבר.
העיניים המרוכזות במציאת המסלול מתעלמות ממד הגובה. המטוס מנמיך בלא שאבחין בכך (גורם שלישי לתאונה). המסלול-יוק, רק אורות של השכונה הערבית. כמו כל טיס מכשירים מתחיל (ואמנם כזה הייתי בטיסה זו) לא חשבתי לכוון את מכשיר ה VOR לתדר הלוקלייזר. יכולתי בעזרתו להבין מיד היכן אני במרחב, יחסית למסלול.
השניות זוחלות והמטוס במהירות של 80 קשר מתקדם, אבל לאן?
"CGC האם אתה יודע היכן אתה נמצא?" זה המגדל בקשר. לפי אורות המטוס מבין שאני לא כל כך במקום הנכון.
ברגע זה הבחנתי, לזוועתי, שלא רק המיקום לא נכון אלא גם המטוס משייט בגובה בו הוא יכול לתלוש את הרמקול של המואזין מצריח המסגד שביני ובין השדה.
מנוע לעוצמה מלאה והאף מורם קמעה לשם טיפוס במהירות המקסימלית הניתנת.
"CGC, השדה משמאלך ,פנה שמאלה ודווח מזהה מסלול". זה שוב המגדל אשר חוסך לי את המבוכה בלענות על השאלה הראשונה. פניה קלה שמאלה ואמנם לאחר שניות ספורות מתגלים לפני אורות המסלול.
"פינל, רשות לנחיתה CGC". להודיע מזהה מסלול? להודות שהתברברתי בגישה? רק זה חסר לי ועוד קבל עם ועדה בקשר.
הורדת מדפים הצפה ונחיתה. הפעם צרוף הגורמים לא הספיק לבישול תאונה.
לא הודיתי לבקר, פשוט התביישתי.
המקרה השני של שדה שנעלם קרה באחד מהראליים לחו"ל.
הטיסה טיסת ראיה מדוברובניק שבקרואטיה אל השדה הבינלאומי של וינה באוסטריה. טיסה נהדרת בנוף משגע.
הקטע הראשון הוא לאורכו של חוף קרואטיה המשובץ באיים אין ספור בים האדריאטי הכחול כהה. המשכו מעל שטח הררי נמוך של סלובניה ואוסטריה וסיומו מעל האזורים המישוריים בסביבת וינה. וינה נושקת לקצה המזרחי של האלפים, וכל מי שרוצה להגיע לאוסטריה או גרמניה ולא להיות תלוי בבלוני חמצן בוחר את וינה כשער הכניסה לארצות אלה.
מזג האוויר קיצי ללא עננות מיותרת והטיסה מדוברובניק צפונה חלקה ומקסימה. רק בעיה אחת לא מרפה מאיתנו, הטרנספונדר שבק חיים והבקרים בדרך לא מצליחים לזהות אותנו על מסך הרדאר.
כל פעם שאנו עוברים מבקר אחד למשנהו אנו שומעים את התגובה הזהה "בדוק את הטרנספונדר" וכל פעם אנו בשלנו, תמימים לחלוטין "הטרנספונדר עובד, אבל בודקים שוב". זה יכול להצליח בדרך כי אנו משדרים, לפי בקשת הבקר, את ציון מיקומנו וגובה הטיסה, אך לא ברור איך יגיב הבקר המפקח על הגישה לוינה. לפי דפי השדה לא מקבלים מטוסים שאין להם טרנספונדר עובד ועם מוד C.
שבעה מטוסים בראלי מתוכם שנים חד מנועים, אנחנו והסיירה האיטי המתוחזק להפליא על ידי שני בעליו.
כעשרים מייל דרומית לשדה וינה שוכנת העירה סולנאו ממנה אנו פונים לכיוון 045 כדי להגיע לשדה היעד.
ארבעה מטוסים כבר נחתו ואנו בטיסה בגובה 1500 רגל מתקרבים לשדה מכיוון דרום.
אנחת רוחה מסתננת מבעד לשינינו הקפוצות כאשר הבקר הוינאי לא עושה בעיות בגלל הטרנספונדר, והוא מאשר לנו המשך גישה בגובה בו אנו משיטים עד לזיהוי המסלול.
תוך דקה או שתים אנו מזהים את המסלולים כשאנחנו בצלע הבסיס למסלול 29 (פניה שמאלית).
"4X-CAQ , מספר שנים למסלול 29 , לפניך מטוס מסחרי, הנמך לגובה ההקפה,המשך בגישה".
ממש מולנו אני מזהה מטוס נוסעים גדול הנמצא בפינל . אם אני מתקדם לכיוון הפינל ומנמיך אני נכנס לתוך מערבולות האוויר שלו. רק זה חסר לי.
תוך שבריר של שניה אני מחליט לשמור על הגובה ולא להנמיך (מערבולות האוויר שוקעות ולכן רצוי תמיד להיות מעל תוואי ההנמכה של המטוס הגדול), וכדי לפתוח מרחק של שתי דקות לפחות אני מחליט להמשיך בצלע הבסיס, לחצות ציר מסלול ולבצע פניה של 270 לצד ימין. המסלול מצדי השמאלי כך שהפניה ימינה תיתן לי את מרווח הזמן ואת האפשרות להנמיך ללא לחץ תוך כדי התקדמות לכיוון הזברה.
כדי להבהיר את התמונה המרחבית, דמיינו לעצמכם שהנכם בגובה 1500 מעל שדה דוב ואתם טסים לכיוון צפון מזרח כדי להיכנס בפניה שמאלית למסלול 29 של הרצליה, אך במקום ליירט את הפינל אתם ממשיכים וחוצים ציר מסלול, פונים ימינה ומבצעים פניה של 270 מעלות מעל רעננה ומסיימים בכיוון 290 תוך כדי יירוט הפינל למסלול זה.
וזה בדיוק מה שהחלטתי ובצעתי. חלפתי את ציר המסלול בגובה 1500 רגל ולאחר כחצי דקה פניתי ימינה תוך כדי הנמכה איטית במטרה להתייצב על כיוון 290 המוביל למסלול.
עם תחילת הפניה איבדתי את הקשר עם המסלול, אך גרוע מכך, ההנמכה גרמה לכך שגם התמונה של האזור תלך ותוגבל, והשדה עם מסלוליו עלול להיטמע בנוף שבסביבתו.
אני מתיישר על 290 ואין לא מסלול ולא שדה. זה לא צחוק. בשדה זר ,בינלאומי, עם טיסות מסחריות בתדירות גבוהה, בלי טרנספונדר , בפיינל שאולי אינו פיינל ולא יודע היכן המסלול. נראה אתכם נשארים בשלותכם במצב זה.
"4X-CAQ פנה לכיוון 320".
בקר הגישה, שודאי זיהה אותי במשקפת ולא הבין מה התמרונים המשונים שאני מבצע אצלו בחצר, בא לעזרתי. בשקט ובשלוה ללא הערות מיותרות ובלי צליל כעס או זלזול החל לנווט אותי לכיוון המסלול. תוך דקה כבר זיהיתי את המסלול, והנחיתה, למרות הלחץ, הייתה חלקה ורגילה.
האם ההחלטה שלקחתי והפעולות היו נכונות? לא ולא. עד היום איני יודע אם חציית ציר מסלול וכניסה למרחב צפונית למסלול 29 מותרת, אך בראש ובראשונה טעיתי בכך שלא הסברתי לבקר בקשר את התלבטויותי בנושא הקרבה למטוס הנוסעים והימנעות ממערבולות אויר. חזקה על הבקר שהיה מאפשר לי 360 לפני הכניסה לקטע האחרון של צלע הבסיס.
סוף טוב הכל טוב. אך טעויות אלה לא במהרה תשכחנה.
גם מטעויות אפשר להחכים וללמוד פרק בהטסה.
שי בוים