ב 23/2/94 איבדתי את היקר לי מכל, בני אסף נהרג בתאונת אופנוע והוא בן 22 שנה בלבד.
אסף היה אדם צעיר ברוך כישרונות, תלמיד מצטיין, שחקן כדור סל מעולה, מדריך ב"נוער העובד",רקדן בלהקת ריקודי עם, חבר אמיתי לידידיו הרבים, אדם צנוע מאוד למרות השגיו, ובמיוחד במיוחד נשמה טובה.
אסף שרת כטייס "קרנף" (הרקולס) בחיל האויר.
כ- 3 שנים לאחר מותו התגבש אצלי הרעיון ללמוד לטוס כדרך מיוחדת להנצחת שמו של בני.
אב הולך בדרכי בנו, הפוך מהדרך המקובלת בה בן הולך בדרכי האב.
בן 56 הייתי כשעליתי בפעם הראשונה לטיסת הכרות, איך אתה מרגיש ? שאל אותי המדריך לאחר הנחיתה, בסדר גמור עניתי, וכך התחיל הרומן שלי עם התעופה הקלה, כל זאת בניגוד לדעתם של
בני משפחתי וחברי. היום לשמחתי אני מקבל עידוד רב מהסביבה להמשיך בדרך מיוחדת זו.
אני שומר על קשר עם הטייסת מבקר כל כמה חדשים מתעדכן במה שאפשר לספר לי
שואל שאלות בנושאי טיסה, ומצטרף לטיסות כשמתאפשר. בשבילי -אקשטיין ממשיך לטוס.
היום יש לי כ-250 שעות + הגדר מכשירים, אני טס על" 172" "RG-172", ולאחרונה סיימתי
הסבה על "moony ".
אני הטייס היחידי בישראל (לעניות דעתי) שיש לו אות קריאה קבוע -"אסף", ואל תשאלו מה עברתי במנהל במשך כשנתיים בנושא הזה.
אירגנתי שתי תחרויות ניווט על שם "אסף אקשטיין" באמצעות "אויה" בשתי התחרויות טסתי עם
נווט טייס חיל האויר וחבר קרוב ביותר של בני, בעיקר בזכותו הגענו בתחרות אחת למקום ראשון, ובתחרות השניה למקום שני כאשר במקום הראשון זכה צוות של "עגור" צבאי שהקדים אותנו בנקודה אחת.
באירוע המהנה שהיה בעין יהב לאחרונה השתתפתי בניווט המקדים כנווט, ולצערי הרב לא הצלחנו
במיוחד, את נקודת ההתחלה די פספסנו ובשתי נקודות לא איתרנו את האותיות.
כשנחתנו הייתי "מבואס" לחלוטין בגלל ההרגשה שאכזבתי את בני. ההרגשה הזו קשורה לכך
שבזמנו אסף נבחר עם עוד טייס לטוס ולהכין אלבום מסטר שהכיל תמונות ותאור מילולי שלפיו ביצעו את הניקוד לתחרות ניווט (שנקראה אוליפיאדה) שנערכה בחיל האויר.
הרגשתי השתפרה בהרבה כאשר למחרת טסנו לאילת, ב"סמר" ביקשתי מהפקח לבצע את נוהל הנמכת מכשירים לשדה, הפקח הסכים ביקש שאטפס לגובה "6", ביצעתי את כל התהליך כולל נחיתה בצורה יפה, וכך אני –אבא של אסף- עברתי מעל מצרים בפעם הראשונה תהליך שבני עשה פעמים רבות.
במשך השנים האחרונות אני מנסה ללא הצלחה לאתר אדם כמוני בעולם,אב שהחליט להנציח את זכר בנו הטייס שנהרג, ע"י לימוד טיסה, חשוב לי לשבת ולשוחח עם אדם כזה להחליף חויות ורגשות.
פירסמתי מכתב בפינת הקוראים של ""private pilot , פירסמתי הודעה בפורום של איגוד הטייסים הקנדי, שלחתי הודעות דוא"ל למספר בתי ספר לטיסה בעולם, ופירסמתי מאמר קטן שהופיע בעיתון EAA שיצא לאור כל יום בתערוכת אושקוש האחרונה, וכל זאת ללא תוצאה. נכון אני מקבל תגובות של השתתפות בצער הכוללות עידוד לדרך בה בחרתי להנציח את בני, והן הודעות שחשובות לי לעין ערוך, אבל חבר לדרך לא מצאתי.
אשמח אם מי מהקוראים יתן לי רעיון איך לאתר טייס כמוני בעולם.
כל תגובה ו/או רעיון יתקבל בשמחה.
בתודה מראש
פקס: 03-6044342 טל' 050-671123:
שמי אקשטיין מרדכי.ב 23/2/94 איבדתי את היקר לי מכל, בני אסף נהרג בתאונת אופנוע והוא בן 22 שנה בלבד.
אסף היה אדם צעיר ברוך כישרונות, תלמיד מצטיין, שחקן כדור סל מעולה, מדריך ב"נוער העובד",רקדן בלהקת ריקודי עם, חבר אמיתי לידידיו הרבים, אדם צנוע מאוד למרות השגיו, ובמיוחד במיוחד נשמה טובה.
אסף שרת כטייס "קרנף" (הרקולס) בחיל האויר.
כ- 3 שנים לאחר מותו התגבש אצלי הרעיון ללמוד לטוס כדרך מיוחדת להנצחת שמו של בני.
אב הולך בדרכי בנו, הפוך מהדרך המקובלת בה בן הולך בדרכי האב.
בן 56 הייתי כשעליתי בפעם הראשונה לטיסת הכרות, איך אתה מרגיש ? שאל אותי המדריך לאחר הנחיתה, בסדר גמור עניתי, וכך התחיל הרומן שלי עם התעופה הקלה, כל זאת בניגוד לדעתם של
בני משפחתי וחברי. היום לשמחתי אני מקבל עידוד רב מהסביבה להמשיך בדרך מיוחדת זו.
אני שומר על קשר עם הטייסת מבקר כל כמה חדשים מתעדכן במה שאפשר לספר לי
שואל שאלות בנושאי טיסה, ומצטרף לטיסות כשמתאפשר. בשבילי -אקשטיין ממשיך לטוס.
היום יש לי כ-250 שעות + הגדר מכשירים, אני טס על" 172" "RG-172", ולאחרונה סיימתי
הסבה על "moony ".
אני הטייס היחידי בישראל (לעניות דעתי) שיש לו אות קריאה קבוע -"אסף", ואל תשאלו מה עברתי במנהל במשך כשנתיים בנושא הזה.
אירגנתי שתי תחרויות ניווט על שם "אסף אקשטיין" באמצעות "אויה" בשתי התחרויות טסתי עם
נווט טייס חיל האויר וחבר קרוב ביותר של בני, בעיקר בזכותו הגענו בתחרות אחת למקום ראשון, ובתחרות השניה למקום שני כאשר במקום הראשון זכה צוות של "עגור" צבאי שהקדים אותנו בנקודה אחת.
באירוע המהנה שהיה בעין יהב לאחרונה השתתפתי בניווט המקדים כנווט, ולצערי הרב לא הצלחנו
במיוחד, את נקודת ההתחלה די פספסנו ובשתי נקודות לא איתרנו את האותיות.
כשנחתנו הייתי "מבואס" לחלוטין בגלל ההרגשה שאכזבתי את בני. ההרגשה הזו קשורה לכך
שבזמנו אסף נבחר עם עוד טייס לטוס ולהכין אלבום מסטר שהכיל תמונות ותאור מילולי שלפיו ביצעו את הניקוד לתחרות ניווט (שנקראה אוליפיאדה) שנערכה בחיל האויר.
הרגשתי השתפרה בהרבה כאשר למחרת טסנו לאילת, ב"סמר" ביקשתי מהפקח לבצע את נוהל הנמכת מכשירים לשדה, הפקח הסכים ביקש שאטפס לגובה "6", ביצעתי את כל התהליך כולל נחיתה בצורה יפה, וכך אני –אבא של אסף- עברתי מעל מצרים בפעם הראשונה תהליך שבני עשה פעמים רבות.
במשך השנים האחרונות אני מנסה ללא הצלחה לאתר אדם כמוני בעולם,אב שהחליט להנציח את זכר בנו הטייס שנהרג, ע"י לימוד טיסה, חשוב לי לשבת ולשוחח עם אדם כזה להחליף חויות ורגשות.
פירסמתי מכתב בפינת הקוראים של ""private pilot , פירסמתי הודעה בפורום של איגוד הטייסים הקנדי, שלחתי הודעות דוא"ל למספר בתי ספר לטיסה בעולם, ופירסמתי מאמר קטן שהופיע בעיתון EAA שיצא לאור כל יום בתערוכת אושקוש האחרונה, וכל זאת ללא תוצאה. נכון אני מקבל תגובות של השתתפות בצער הכוללות עידוד לדרך בה בחרתי להנציח את בני, והן הודעות שחשובות לי לעין ערוך, אבל חבר לדרך לא מצאתי.
אשמח אם מי מהקוראים יתן לי רעיון איך לאתר טייס כמוני בעולם.
כל תגובה ו/או רעיון יתקבל בשמחה.
בתודה מראש
פקס: 03-6044342 טל' 050-671123: