דבר המשקולת
כן, גם ל"משקולת" יש קול וכפי שאתם יודעים ודאי לאור היכרותכם בת שמונת הימים אתי, יש לה גם דעה. ועכשיו, משמלאו 17 ימים לשובנו מהראלי לטורקיה, משמיעה המשקולת את קולה.
היה נפלא! הטיול, הטיסות, החברותא, הצוות הנבחר של CAU, כולם היו לעילא ולעילא. נהניתי מכל רגע, למעט אותם מקרים ספורים בהם נסחפתם אל בדיחות של גברים.... טוב, נו, יודעת אני טיבם של גברים. הדבר נסלח.
במשך שמונה ימים עברתי חוויה מופלאה באמת.
דרור ויגאל, אמרתי לכם זאת אבל צריכה אני שכולם ישמעו את הדבר – הייתם אדירים.
אחרי הראלי לקטניה נשבעתי כי לא עוד. זה היה יותר מדי בשבילי. היחס M/TxF היה גדול מדי לטעמי, קרוב ל-3.
( M= שעות המתנה על Mסלולי טיסה לוהטים או בבתי נתיבות עם מיזוג אויר בטמפ. של חצות בינואר בוורחוביאנסק; T = שעות Tיול; F = שעותFlight ).
הלחץ היה אדיר - הרגשתי בסיר לחץ. היו מעט מדי שעות טיול. שיחות האויר של הטייסים (מה לעשות, שיחות גברים..) לא בדיוק מענינות אותי. זה לא היה טוב.
אמנם היתה לי במטוס(אהובי CAU) חברתם המופלאה של יזהר נוי, של צביקה פורת המקסים – איש קדוש, כשאנחנו אכלנו מטעמים איטלקיים הוא אכל אוכל כשר מיובש מהבית –ושל יאיר נוי (בנו של יזהר). אמנם ישבתי במרבית הלגים של הראלי כשירכי צמודה לירכו של יאיר (בן 24!). אמנם היתה הטיסה הנפלאה עם גדעון אשר ואורי אמיתי מעל לסטרומבולי. היו עוד מספר "אמנמים" נעימים מאד אבל בבואי לסכם את הראלי ההוא אמרתי לעצמי "לא עוד".
ובכל זאת יש בזה משהו.... ויזהר הצליח לשכנעני להצטרף גם הפעם – טייסים הרי אוהבים משקולות. למרות כל חששותי (המבוססים הפעם) נהניתי עד מאד.
יגאל ודרור, היטבתם להסיק מסקנות. נטרלתם כמעט את כל נקודות החולשה של הראלי הקודם. השריתם רוח נפלאה על כל האירוע. הפכתם מסע כומתה לטיול נופש נהדר. על כל אלה ועל עוד הרבה – תודה תודה ועוד תודה.
ובאשר לפעם הבאה – אשמח שוב להצטרף בתנאי שכל הטייסים ידעו לא רק את ההבדלים בין שישה תדרי רדיו שונים אלא גם כיצד להבדיל בין ערער אדום, ערער ארזי וערער רם (את כולם ראינו בטיול ל-Jamiyayla) וכן שידעו כי ליזימכיה מסופקת הוא שם אמיתי של צמח שגדל בר גם בארץ וגם בטורקיה...
הגר לשנר