כשהאישה מתנהגת כמו הפילגש – "נקמה בצפון" – אליפות הארץ בתחרות ניווט
גיל וניסיון מפצים על ידע ומיקצוענות – טעות
אחרי שאיבדתי את בתולי בתחרויות אוויריות בנחיתות דיוק באפסוס, טורקיה, החלטתי לקחת חלק בתחרות הניווט שנקראה גם אליפות הארץ. אחרי הניווטים בטורקיה, כשגיליתי שאני מדוייק כמו GPS, והגר ידידתי מנווטת כמו מערכת GPS משולבת במערכת ניווט אינרציאלית רתומה, קפצנו למים.
שילוב מנצח לא מחליפים, בעיקר אם מוסיפים את העובדה שהגברת הנ"ל היא מדריכה של מדריכים בחברה להגנת הטבע, בילתה שנה מחייה כמדריכה בבי"ס שדה אלון תבור, וכל תצ"א של ישראל היא מזהה בנקל. עם צוות כזה אנחנו אפילו לא צריכים להמריא בשביל לנצח את כל טייסי הכורסא, מכורי ה-GPS, ג'יפאים צפונבונים שמטיילים עם נעלי סירה וגרבי ניילון...
לא שזלזלתי, חלילה. טסתי פעמיים על ססנה 152 והתאמנתי להגיע בזמן לכל מיני נקודות (רמת-פולג, כלא תל-מונד, יקום, וכו'.), התאמנתי בטיסות איטיות ורעננתי את הידיעה שאין הבדל במהירות המינימאלית בין 30 מעלות מדפים ל-13 מעלות, עצרתי את המטוס באוויר כי אסור לסטות בתחרות ביותר מ-90 מעלות מהנתיב (וכמובן שאסור לבצע 360), קראתי את חוקי התחרות לאורך ולרוחב, ושיננתי את החוברת "חישובי זמ"ם ותיקוני רוח" שנכתבה ע"י תמיר רון בחסות אגודת התעופה. לסכום יצאתי לסיור ב"מיני-ישראל" בלטרון לקבל תמונה כללית על הארץ מגבוה (עזר כמו כוסות רוח למת אבל המקום יפה ומעניין...).
כשהסתובבתי בין המתחרים במגידו הבנתי שאני רחוק מאחור, בלי שעוד הבנתי למה, שהרי מעולם לא ראיתי כתב חידה. אנשים הביאו שולחנות מהבית, סרגלים, מדי זווית, מדי קואורדינטות, דפי ניווט שיש למלא, לורדים צבעוניים, ובעוד הגר ואני מסתובבים ונפעמים הם כבר משרטטים ועושים חישובים (עוד לפני שקיבלו את כתב החידה). "העיקר הכיף של הטיסה", שיננו לעצמו בהרגעה.
זה המקום לציין ששותפתי רבת הכישרונות והכישורים לא רק שאינה טייסת, היא גם לא טסה מעולם בססנה 152, וניסיונה התעופתי מסתכם בשני ראליים לחו"ל אותם בילתה בספסלי האופוזיציה האחוריים של ססנה 172, (ולג אחד בססנה 182 עם ידידנו אשף הניווט שאחראי על כמה מהצילומים המזעזעים בתחרות, אורי אמיתי...).
כמובן שפגשנו רבים מידידינו המכובדים בפורום, לרבות מנהלו, אבל למעט שלום קצר ומנומס לא היינו בראש שלהם...
ההלם וההתפכחות
קיבלנו את כתב החידה. עם הסרגל שברשותנו קשה להוציא אזימוטים , המקומות בחלק מהצילומים שקיבלנו היו מוכרים, וגם מספר קטעי מפה שצורפו לכתב החידה ניתנו לזיהוי מקדים באמצעות אלגוריתמי התאמה, אבל כשבנקודת ביקורת 5 כתוב 24 מייל יבשתי בכיוון 117 מנקודת ביקורת 8, אליה עוד לא הגענו, כבר הגיע הזמן שלנו להמראה.
המראנו בזמן. לפחות את הנקודות של ההמראה נרוויח, וכשרק שלוש נקודות בקורת מתוך 15 הועלו על המפה כבר היינו באוויר. מזל שידידנו יאיר גיל ובנו אוהד התעכבו בהמראה, כך שבמספר קטעים שמרנו על קשר עין איתם וידענו שאנחנו בכיוון.
הטיסה
לא אספר לכם על תהליך העלאת הנקודות באוויר, על טכניקת שמירת הזמן המדהימה שלנו, אבל, לדוגמא, כשכתוב בכתב החידה "בעיקול יש אנדרטה של מטוס", גם הגר וגם אני ידענו שזו האנדרטה באמירים וחסכנו זמן יקר.
טיסה בגובה נמוך בנתיבים נהדרים, פעמיים חציית הכנרת, מבוא חמת, גמלא, קרני חיטים, אמירים, המוסיאון בתפן ועוד מקומות נהדרים, שפשוט היה כיף.
בנקודה השמינית, או אולי התשיעית, במוסיאון בתפן נגמרו לנו הנקודות. הסרגל ארוך מדי למדידת זוויות, האווירון קופץ, המטוס רועש, והמצאנו נקודות חדשות להמשך ניווט. מימשנו כמה מחלומות הניווט שלנו, רק שהביקור במונפורט ובנחל זיו לא עלה יפה. "CSO, לאן אתה חושב שאתה טס?", שאל הבקר בדאגה. "בכיוון 270" עניתי ללא היסוס. "ומה עם הגבול", התעניין, "בכיוון 270 יש רק ים", התחכמתי לו, ובכך נגוז הביקור במונפורט....
רמה גבוהה של אוויראות עם מינימום אירועים
למעט. בשע"ט ובמז"ט אנחנו בפיינל. פתחתי קצת את ההקפה כי המטוס שלפני חשב שהוא בואינג ועשה הקפה רחבה. מדפים מטה, מהירות ל-60, והופ, מטוס חותך אותי מ"עם הרוח" לפיינל (ביצ'קרפט-סיירה). לא ממשתתפי התחרות, לא מדווח, דוך ישר. מחלתי על כבודי הפגוע, גבריותי המושפלת, פתחתי מנוע והתייצבתי לסיבוב נוסף.
ברמת הגולן עקף אותי יאיר גיל כמו גדול, עם דיווח, שמירת קשר עין, וטסנו מבנה למספר שניות.
בתפן, כשהגענו, חלף מטוס לפנינו, שוב בקשר ובראייה, כמו גדולים.
אז חוץ מה...(לא חשוב), בפיינל, אין על מה לספר לוועדת הבטיחות...
סכום:
לא רוצה להתפלסף. כיף אדיר, טיסת חוויה, אירגון ושיפוט לעילה ועילה (שוב אלון קובל ידידנו על השיפוט ודרור ארצי על האירגון). אישית, יש עוד הרבה מקום להשתפר (עזרים טקטיים). בפעם הבאה אני מתחרה במקצה למתחילים...
שבוע טוב.
יִזְהָר נוֹי