תחרות ניווט בקפריסין, מרץ 2003
כבר מספר פעמים בעבר השתתפו צוותים ישראליים בתחרויות ניווט בקפריסין (ירון אפרת, אריק סיני, רני ברלב – את השמות האלה שמעתי מהקפריסאים בלרנקה, בנימת עצב של "למה הם לא באו גם הפעם") – אבל כל ארבעת הישראלים שהשתתפנו הפעם היינו "ירוקים" וזו לנו פעם ראשונה להצטרף לתחרות שם. לחגי ניר (טייס ח"א / תובלה במילואים, בנו של יואל שגם הוא קברניט בארקיע) יש 10 שעות צסנה 172 וזו בכלל תחרות ניווט ראשונה שלו. תמיר יואל ואני כבר השתתפנו בתחרויות כאלה בארץ.
מזג האוויר ביום ששי היה סביר, אך לשני בני משפחת ניר יש הגדר מכשירים (וגם המון אלפי שעות טיסה) כך שלא היה לנו חשש או שיקול מז"א בכל מקרה.
התארגנו שני צוותים בארץ (דובי לבנון + תמיר רון, יואל ניר + חגי ניר), נרשמנו דרך האגודה (תודה אוסי!) ויצאנו במטוס צסנה 172 אחד (CHL) משדה דב, ביום ששי 7 למרץ בצהרים. אני אישית חזרתי באותו בוקר בטיסה מסן פרנסיסקו, כך ששמחתי מאד לשבת מאחור ולנוח בדרך לקפריסין. יואל באותו בוקר עוד היה במילואים בחצרים (הדרכה) והגיע גם הוא בצהרים. תמיר היה טייס מפקד בטיסה הלוך, כשעתיים ללרנקה. עוד לפני הטיסה יואל ארגן שכירה של 172C מקומי בלרנקה, כדי שנוכל שני הצוותים להתחרות באותו סבב (בתחרות שני סבבים, אחד בבוקר ואחד אחה"צ, 7 מטוסים בכל סבב) ולטוס הביתה ביחד לנחיתה בשעות אור. השיקול שלנו היה שאם נאלץ לצייף בים בדרך חזרה, יהיו מספיק שעות אור למצוא אותנו ולא ניקלע לחשכה.
עוד לפני ההמראה תמיר ארגן אותנו "בשלשות", מסדר יציאה ליד המטוס, לתדריך חירומים למקרה של ציוף. תמיר הכין רשימת תיוג ((CHECKLIST, ולכל אחד היה תפקיד. היתה לנו סירה מתנפחת (אותה זורקים למים מחלון ימין) ארבע חגורות הצלה מתנפחות, ורדיו ICOM ידני בניילון אטום. את הרדיו יחד עם בקבוק מים שמנו בתיק אחד והחלטנו ללבוש את החגורות עוד לפני הכניסה למטוס ולטוס חגורים, כדי לחסוך התפתלויות מיותרות במטוס בחירום אמיתי.
תמונה 1: חגורים לפני המראה, שדה דב
(מימין: דובי, יואל)
הטיסה עברה ללא אירועים מיוחדים כשעתיים בגובה 6500, המטוס ממוכשר היטב
(GPS גרמין 430) ומנוע 180 כ"ס, מתודלק למגבלת משקל ואיזון. הבקרים הקפריסאים מנומסים להפליא ויעילים, כאשר הוציאו מטוס ממעגל המתנה שמענו בקשר את השיחה הבאה:
Nicosia:
Speed bird 514, I apologize for holding you, sir, we had a congestion problem
Speed bird:
No problem sir, this is all right
Nicosia:
Sir, thank you for understanding, hope you forgive we had to hold you
Speed bird:
this is OK, no problem
חיוך רחב עלה על פנינו כששקענו בחלומות בהקיץ על בקרי ישראל המרגישים שהם נותני שירות ולא "יורדים" על טייסים באוויר, וטייסים שמקבלים הכל בהבנה. אצלנו שיחות כאלה הן הרי עניין שבשגרה!ניגשנו להקפה שמאלית בלרנקה למסלול 22 וכשהגענו ל"עם הרוח" היינו מספר 2 בהקפה, בואינג 757 בצלע בסיס. תמיר נכנס אחריו בנון-שלנטיות והאיט מאד בפיינל כדי ליצור מרווח זמן שיאפשר למערבולות קצה הכנף של הסילון להתפזר (לי יש שיטה אחרת – תקראו בהמשך). גם כאן הנימוס האירופאי "תפס אותנו בפינה". תמיר, שרגיל כנראה לגערות "קלות" אם יעכב את ההקפה (מהפקח במגדל או ממטוס הנושף בעורפו), טרח להקדים הסבר לפקח: "אני טס לאט בפיינל כדי להימנע מכניסה למערבולות" וזכה לתשובה הבאה:
Larnaca Tower:
No problem sir, you are in command and can fly any way you choose
על הקרקע חכתה לנו הפקידה החמודה של ABELAIR (הן כולן מצוידות היטב שם בחיוך מקסים ועוד תכונות בולטות...) והאוטובוס הגדול שהסיע שלושה מאתנו לרחבת המטוסים הקלים הרחוקה, הנמצאת ליד אמצע המסלול. תמיר הסיע את המטוס בינתיים לרחבה, ושחררנו את הפקידה החביבה שנתנה לי מכשיר קשר לקרוא לה כשנהיה מוכנים "להיכנס לקפריסין". ( ABELAIR נותנים שירות מצוין כמו סכין חם בחמאה, הכל דופק ). כדי להבהיר: למעשה הסתובבנו חפשי ברחבה מקומית לחלוטין, יכולנו פשוט לפסוע החוצה, סמכו עלינו שכשנהיה מוכנים נעבור בדיקת דרכונים כנדרש. עוד פעם, בטח לא הבנתם: הם סומכים עלינו (זרים לגמרי) שלא ננצל לרעה את המצב וכשנרצה, בזמננו החופשי, נשלים את התהליך החוקי בכניסה למדינה....
פגשנו את טוני מאגודת התעופה המקומית ומיד ראינו שזכינו לאב מאמץ. הנ"ל דאג לנו לכל עניין ודבר. הוא הכין לנו 4 מפות לניווט (מעולות. הרבה יותר נוח וקריא מהמפות שלנו), וגם דאג למסור את מפתחות הצסנה המקומית ( B5-CAR) ליואל וחגי. היה קטע משונה, כי אף אחד לא ביקש לעשות להם צ'ק אאוט. יואל ביקש צ'ק אאוט על המטוס מיזמתו, הקפה אחת, כדי לא להיתקל בהפתעות בבוקר התחרות למחרת. טוני לקח אותנו ברכבו למודיעין טייס (הנמצא במגדל), מילא והפקיד שם תכנית טיסה להקפה אחת עבור חגי. כאן דווקא בישראל יש יתרון – אפשר להגיש תכנית בטלפון. בלרנקה חייבים להתייצב אישית לבקשת מרשה מקומי (לטיסה בינלאומית דואגת ABEAIR ).
חזרנו לרחבה, חגי ויואל המריאו להקפה – בלי מדריך מקומי, וללא נוכחות אפילו של בעל המטוס. היה ברור שהם בודקים את המטוס, ולא שהבעלים בודקים אותם! נראה לי שיש שם הילה ש"טייסים ישראלים, הם בטח בסדר" – חברה, אסור לקלקל.....
בינתיים תמיר ואני הכנו את התא של ה-CHL לתחרות למחרת, וקרי הנחמדה אספה אותנו כשקראנו לה, העבירה אותנו בדיקת דרכונים וגם החתימה את חגי ( PIC בדרך חזרה) על תכנית טיסה שהיא הכינה מראש, עם נתיב נכון לשדה דב. ABELAIR דואגים לכל הפרוצדורות ואנחנו משוחררים. עברנו גם בהנהלת השדה וקיבלנו תגי אורח המאפשרים כניסה חופשית והסתובבות בשדה, שיהיה לנו נח למחרת!
טוני לקח אותנו ברכבו הפרטי למלון טוב שארגנה לנו ABELAIR בהתראה "אפס" ובמחיר מעולה. יצאנו לארוחת ערב בטברנה מקומית ואכלנו "מזה". למי שלא יודע, המון צלחות סלטים, בשרים חמים וקרים – הכל מקומי מאד (לא על הטיילת התיירותית!!). יואל אומר שקורים לזה "מזה" כי זה "מזה וגם מזה וגם מזה... הכל אני אוכל"). מומלץ: צציקי, טאבאס, חלומי בגריל, ועוד כל מיני שמות ששכחתי. פשוט, משביע וטעים.
בערב הכנו את המפות: גוזרים, מדביקים על לוח, מסמנים גריד (מי שהתחרה מבין) והולכים לישון.
בשבת השכמה בשש וחצי, ואנחנו במונית בשעה שבע. הדבקתי את העייפות מאמריקה וקמתי פנתר לתחרות. התגים מכניסים אותנו עם המונית בלי בעיות לשטח הסגור ואנחנו ליד המטוסים בשבע וחצי. צריך לסדר את המטוסים ברחבה לפי סדר ההמראה ( CHL-X4 רביעי, CAR-B5 ששי, מתוך 7 מטוסים במקצה) לפני 8 בבוקר שאז מתחיל התדריך.
תענוג לדבר עם המתחרים האחרים. היו שם אנגלים, מבסיס חיל האוויר האנגלי באקרוטירי, שבאו עם מטוסי המועדון שלהם (ססנה 150 אחת וססנה 172). אחד מהם, המדריך הראשי במועדונם, בנה מטוס מקיט במשך שנתיים וחצי. זה מטוס אוירובטי, SIDE BY SIDE ועוד מושב שלישי (קטן) מאחור, +6 ג'י, מנוע סובארו, גלגל זנב. הבחור פנסיונר, מדריך טיסה ראשי בהתנדבות וטס כל הזמן בהנאה רבה. היו שם קפריסאים מקומיים, כולל אלוף מקומי שהתחרה כבר באליפות אירופה בספרד ("היה קשה, נתנו לנו נקודות ניווט בלתי אפשריות – עץ זית בולט, בתוך מטע זיתים אינסופי, לך תמצא..."). דרך אגב, במקצה שלנו הוא השיג 480 נקודות, הישג מעולה. הוא מתכנן להשתתף באליפות העולם הקרובה בדרום אפריקה.מתכנסים לתדריך על ספל קפה מהביל. תדריך מקצועי, שקט, קצר ולעניין. בכל מטוס מתקינים GPS RECORDER ואין שופטי קרקע. כל כך פשוט! יש להם תכנה שאחרי הטיסה מעבירים אליה את הקריאה של המקלטים האלה, וכל הטיסה שם, כל החריגות, כל הניקוד אוטומטי. אין מה להרהר או לערער. שעונים מאפסים, כל אחד בזמנו החופשי, מול שעון GPS המשמש מאסטר ומונח על כסא בחוץ. לא צריך שמישהו יגיד "טופ" לפי השעון שלו ("רגע, לא הספקתי, אפשר שוב?" ומחכים עוד דקה, ושוב...) לא צריך "שופט זמן". כל כך פשוט – טסים לפי שעון GPS מדויק.
תמונה 2:
המתדרכים (מימין – LIASSIS, מזכיר
האגודה הקפריסאית)
לכל צוות יש 20 דקות מקבלת המעטפה להמראה (ולא 30 דקות כמו אצלנו), ורק 3 דקות בין מטוס למטוס. ממריאים על מסלול ההסעה כדי לא להפריע להמראות ונחיתות רגילות בשדה הבינלאומי הזה, הראשי בקפריסין – אבל נוחתים בסוף כרגיל, על המסלול הראשי. כל הניווט, מהתנעה עד ה-FP בדממת אלחוט והאזנה על תדר המגדל. במגדל נמצאת תכנית הניווט וסדר המטוסים והם יודעים הכל. עם מעבר ה- FP שוברים את דממת האלחוט ומקבלים הנחיות הצטרפות לנחיתה (אני הצטרפתי אחרי בואינג – ראו בהמשך).
אבל יש בעיה במגדל – ההספק הראשי נפל ועד שמסדרים אותו הם לא מוכנים שיסתובבו מטוסים בלתי מבוקרים באוויר, וכך נדחית התחרות בשעה ועשר דקות. מזג האוויר מתענן, אבל הראות טובה.
תמיר (נווט) ואני (טייס) צוות מיומן, יש לנו חלוקת עבודה מרגע קבלת המעטפה. אנחנו עובדים על מייצב הגובה כשולחן, אני מעלה למפה שלי את שלושת הנקודות הראשונות, מסמן כיוונים וזמנים, אוסף הכל ורץ לתא לגזור ולהדביק את תמונות הנתיב ולבצע בדיקות לפני התנעה בזמן שתמיר ממשיך להעלות למפה את יתר הנקודות. לפני התנעה אני קורא לו, הוא מפסיק הכל ואוסף את הניירות, נקשר בתא וממשיך לעבוד. 3 דקות לפני זמן ההמראה המתוכנן אני מניע, מסיע, בודק מנוע. מאפסים סטופרים בדיוק בזמן – וממריאים.
הנוף משגע, אזור כפרי ירוק של גבעות משתפלות מפני הים עד 2500 רגל. טסים 500 מעפ"ש ונהנים מכל רגע. רוח קלה, לא בעייתי. למזלי, תמיר מצליח להעלות את כל הנקודות החסרות למפתו עוד לפני נקודת הניווט הראשונה והוא יכול לקחת פיקוד על מפתי (עד אז אני מנווט וטס גם יחד, בשקט כדי לא להפריע את ריכוזו).
אבל נקודות הניווט – שלא נדע! רובן מוגדרות "כנסיה באמצע הכפר". ראיתם כפרים יווניים פעם? בכולם ללא יוצא מהכלל כנסיות באמצע. יש בקפריסין ברוך השם המון כפרים, וכולם קרובים. האם נפלנו על הכפר הנכון? אסור לאנוס את השטח הלא מוכר. אני מזיע מרוב השתדלות לשמור נתונים, מהירויות בתוך קשר או שניים מהוראות תמיר, וכיוונים בתוך מעלה או שתיים. ואז מחפשים את הכפר לפי הזמן על הסטופר, ודוחים מה שנראה "בדיוק כמו במפה" אבל עוד יש 40 שניות טיסה. ואכן, בדיוק בזמן, מתגלה כפר מאחורי קפל קרקע ואנחנו מעל כנסיה.
במקרים אחרים מחפשים "צומת T”. יש כאלה המון, וגם כאלה שיש בהם T אספלט - אבל דרך עפר ממשיכה את הרגל מעבר לדרך הניצבת. זה T או לא?? מפה בת שנתיים – לך תדע... באמת, הנקודה היחידה שפספסנו היתה כזאת צומת, בחרנו אחת אחרת, במרחק גדול מ-750 מטרים מהנכונה ( זה גודל ה"חלון" המותר) ונקנסנו ב-300 נקודות. אבל אנחנו מרוצים – לכל הנקודות האחרות (9 מתוך 10) הגענו בול, בתוך 20 שניות סביב הזמן המתוכנן. רק מה – זיהינו מעט מאד תמונות נתיב (2 בלבד, אם כי בדיוק גבוה וניקוד מצוין) ולכן ברור שאנחנו לא במקומות ראשונים.
מעל ה – FP אנחנו נרגעים (הגענו בול ובתוך שניות מהזמן), אני מתקשר למגדל, ומתבקש בנימוס להיכנס למעגל המתנה 1000 רגל מעל בריכת המלח צפונית לשדה. לפני שמוציאים אותי משם כבר מגיע המטוס הבא, ונכנס בגובה 2000. המגדל מוציא אותי להקפה ימנית למסלול 22 (מצפון לו) כאשר מטוס סילון ענק נמצא מדרום לשדה בהקפה שמאלית. יפה ומעניין. המגדל מתאם היטב, אני מושך את "עם הרוח" עד שהסילון פונה מבסיס לפיינל, ואני נכנס אחריו. זוכרים את מערבולות קצה הכנף? השיטה שלי היא לשמור כל הזמן מעל קו הטיסה של הכבד. אני שומר גובה 1000 ולא מנמיך גם בכניסה לפיינל, ואז מבצע הנמכה תלולה ושומר כל הזמן PAPI לבן כך שאני מעל קו גלישת הכבד. אני ניגש עם כוח, כדי לגעת רחוק ממנו. המסלול ארוך משלושה ק"מ, אין מה לדאוג. ואכן לא מרגישים כלום ואני מפנה ביציאה הראשונה גם כך (תעופה קלה, לא?).
טוב, זהו. אה, תוצאות: לא חיכינו לסוף התחרות, תוצאות סופיות ייתכנו כמובן רק אחרי הסבב השני אחה"צ אבל אנחנו ממהרים הביתה. בכל זאת קיבלנו את תוצאותינו האישיות, כולל הנתיב בפועל מצויר ומודפס על המסלול המתוכנן – תענוג לעין. יש לנו כ-1500 נקודות בלבד, כולל קנס לא מוצדק של 200 על מסירת מעטפה (השופטת לא דיווחה זמן אז הורידו לנו קנס מרבי – אבל למי אכפת) מקום טוב באמצע כנראה (משפחת ניר קצת פחות טוב, בטח ישתפרו בפעם הבאה – פספסו יותר נקודות ופחות דייקו בזמנים. אני זוכר את הפעם הראשונה שלנו בשדה תימן בשנת 2001, עם כ-3000 נקודות ומקום 14, והנה תוך 4 תחרויות נוספות הגענו למקום ראשון בעין יהב. תרגול ושיפור מתמיד מובטחים לכל משתתף, רק צריך להתמיד).
נפרדנו מידידינו החדשים בקפריסין עם שיר חדש בלב, ואיחלנו זה לזה להיפגש בתחרות הבאה שתהיה כנראה בסוף אפריל. הם כל כך נחמדים ששאלו אותי איזה תאריך נוח לי (תשובה: לא לפני 22 לאפריל, אני בחו"ל בפסח!!) וישתדלו להתחשב, כדי להבטיח שנגיע!
בדרך הביתה (7500 רגל, חגי מטיס ויואל במושב ימין) חוצים 7/8 עננים בדרך למעלה ויש רוח אף חזקה (עד 25 קשר, גם אימתנו את נתוני ה-GPS במחשב ניווט ידני) אבל בסה"כ קצת למעלה משעתיים ואנחנו בשדה דב, עייפים אך מרוצים.
איזה כיף!!!!!!!!!!
לראש העמוד