כחלק מהמאמץ לשילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה, התקיים אירוע "להרגיש נגישות 2014", אירוע במהלכו התאפשר לאנשים "רגילים" לחוש מה זה להיות למספר דקות עם מוגבלות. חברת מונאייר וטייסיה תרמו טיסת הזדהות וראווה ראווה בשמי תל אביב בהשתתפות טייסים וילדים עם מוגבלות.
הנה לכם עובדה שקרוב לוודאי שלא הייתם מודעים אליה – 18% מהאוכלוסיה במדינת ישראל הינם אנשים עם מוגבלות כזו או אחרת. קצת קשה לכמת 18% למספר? אז הנה, עשינו בעבורכם את העבודה. שימו לב טוב טוב למספרים – 1,440,000 (מיליון וארבע מאות ארבעים אלף) מבין הילדים, נשים וגברים (בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). מספר כמעט בלתי נתפס, לא? והמספר הזה, כמו גם התגובה הפופולארית – "לא יכול להיות כל כך הרבה", מאפיינת לא רק אותנו, אלא היא זהה בכל העולם. הידעתם, למשל, כי האו"ם הגדיר את אוכלוסית האנשים בעלי המוגבלות כ-"מיעוט הגדול ביותר בעולם" (The biggest Minority in the World). עוד לא עיכלתם את הכמות? אז דעו כי כל אדם שישי בכל משפחה שישית מוגדר כמוגבל, וזה אומר שרק אצלנו ישנם כ-600,000 אנשים עם מוגבלות קשה. 25,000 עיוורים, 500,000 לקויי שמיעה ו-10,000 חרשים.
מיהם אותם מוגבלים? חלקם נולדו כך, אבל חלקם "הפכו" למוגבלים עם הזמן. בכל יום אנו עדים לתאונות דרכים, תאונות עבודה, תאונות בצבא, פיגועים, הגיל השלישי, מחלות והרשימה עוד ארוכה. כל אחת ואחת מאותן התרחשויות מייצרות מוגבלויות שונות – פיזיות, שמיעה, ראיה ונפש. זוכרים את הפסקה הקודמת עם היקף המוגבלים? רובנו לא רק שלא מודעים להיקף, אלא נמצאים בהכחשה להיקף ולאפשרות להתווסף לבעלי המוגבלות, עד ש... עד שזה חלילה קורה לך באופן אישי, או לבן משפחה, חבר קרוב ואפילו סתם שכן או מכר מהשכונה או הבניין. ואז זה מכה בך. אז אתה מבין שזה יכול לקרות לכולם, ורק אז אתה מבין את המציאות עמה חיים אנשים עם מוגבלויות – מגבלה אינה רק עניין רפואי, היא גם עניין של אורח חיים שנמנע מהאדם עם המוגבלות. הגזמנו? ממש לא. מסתבר שחלק גדול הדברים שרובנו – ""הבריאים"" – עושים, הוא חלק לא נגיש בעבור אנשים עם המוגבלות. ולא, אנחנו לא מדברים על לטפס על הרים ולגלוש על הגלים. בואו ונתחיל בדברים הפשוטים שרובכם לא שמים אליהם לב – להסתובב ברחוב. להכנס לחנויות, שלא לדבר על לשבת בבית קפה או מסעדה ואם נתפרע, אז גם, שומו שמיים, לראות סרט בבית קולנוע כאחד האדם, ללכת לים כמו כל אחד ואחד מכם ועוד לא הגענו לדבר על עבודה ולימודים. חברים, המציאות היא שאם גורלך להיוולד או להפוך לאדם עם מוגבלות, אזי "זכיתם" בפרס – מעצר בית!! וכאן אין קיצורים על התנהגות טובה או על זיכוי. זה פרס לכל החיים.
מציאות בלתי נסבלת זו, והרצון לשנותה, הביאה להיווסדה של עמותת נגישות ישראל, עמותה אשר הוקמה בשנת 1999 ב"פקודתו" של הנשיא דאז עיזר ויצמן ז"ל. מה שהוביל להקמת העמותה היה כשכותב שורות אלה, יובל וגנר, שלח לנשיא דאז מכתב בו פורטו בעיות הנגישות במדינת ישראל. יומיים לאחר שליחת המכתב התקשר עייזר ויצמן ז"ל, ו"פקד" עליו להקים את העמותה ולשים לה למטרה את שינוי המצב בישראל, לייצר מצב בו גם אם נגזר עליך לחיות עם מוגבלות, אזי עדיין תתאפשר לך הזכות הבסיסית, לך ולמשפחתך, להמשיך ולחיות באופן נורמאלי. עדיין יתאפשר לך להמשיך ולעבוד, ללמוד, לבלות, לקנות ולטייל. עדין תשמר לך הזכות הכה בסיסית להמשיך לחיות בכבוד, בשוויון ובעצמאות.
מאז 1999, מועד הקמת העמותה, אנחנו פועלים בדרכים רבות לקידום הנגישות -חקיקה, ייעוץ והטמעת נגישות במבנים, עסקים ואתרי טבע, הקמת מתחמי טבע וטיולים נגישים. הוקם אתר אינטרנט למידע לאנשים עם מוגבלות . אנו גם עוסקים בפיתוח טכנולוגיות נגישות, הגברת המודעות בקרב האוכלוסיה, ואנו גם מקיימים פעילויות לחינוך בקרב ילדים ובני נוער, פעילויות שנועדו לסייע להם לקבל את השונה ולהכיר אנשים עם מוגבלות.
חלק מרכזי בהנגשת החיים "הרגילים" לאנשים עם מוגבלות התרחש לו בשדה תעופה הרצלייה בסיועה של חברת מונאייר, והוא היה חלק מאירוע "להרגיש נגישות 2014", אירוע שהתקיים זו השנה החמישית בנמל תל אביב. המדובר בארוע שמטרתו הגברת המודעות לנגישות ספורט נכים, שוויון אנשים עם מוגבלות והפוטנציאל הענק הגלום בהם. האירוע כלל תחנות הפעלה להתנסות ומודעות במוגבלויות השונות בשיטת "עד שלא תחווה- לא תבין", וזאת באמצעות משחקי ספורט לנכים והתנסות מקורית - המבקרים במתחם (הורים וילדים) צפו בכדורסל בכיסאות גלגלים, התנסו בטניס ורוגבי בכיסאות גלגלים, בכדור שער (רגל) לעיוורים, רכיבה באופני-יד, רכיבה עם כיסוי עיניים עם מלווה באופני טנדם, מסלול מכשולים בכיסאות גלגלים ועוד. בנוסף, התקיימה פעילות חווייתית לכל המשפחה המדמה את תחושת המוגבלות - טעימת גלידה בכיסוי עיניים עם השף חיים כהן, ציור גרפיטי ענק ללא שימוש בידיים, קעקועים בשפת הסימנים, סדנת שפת סימנים ציורי פה, מסיבת ריקודים ללקויי שמיעה עם אוזניות, ללמוד ללכת עם מקל נחייה ועוד דברים ייחודיים נוספים. והשנה היה מופע של זמן ראפר חרש שהגיע במיוחד מדטרויט ארה"ב וביחד עם הראפר הישראלי איזי שרו שיר מיוחד הנקרא "Don't Hold Me Back" להגברת המודעות לנגישות ללקוי שמיעה.
תרומתה של מונאייר הייתה קיומה של טיסת מבנה של שלוש רביעיות מטוסים, כשבכל מטוס יושבים כנוסעים, ילדים עם מגבלה כזו או אחרת. ביום שישי (23/05) ב-09:30 התייצבו 12 טייסים ו-12 ילדים עם מוגבלות ומתוכם גם טייסים עם מוגבלות. בין המשתתפים במטס היו הרצל בודינגר (מפקד חייל האוויר 1992-1996), מנכ"לית מונאייר נעמה קיהן, יובל וגנר - יו"ר נגישות ישראל ועוד. המסר של טיסת ההזדהות היה "כאשר יש נגישות, אזי השמיים הם הגבול עבור אנשים עם מוגבלות". המטס יצא לדרכו כאמור מהרצליה והמשיך לאורך חוף הרצליה וחופי תל אביב, עד ליפו ובחזרה. רביעיות המטוסים טסו במבנה מכונס בצורת יהלום. במעבר מעל נמל ת"א מוביל המבנה ברך את מבקרי נמל ת"א דרך מערכת הגברה מיוחדת היישר מהקוקפיט של המטוס.
נציין כי בישראל ישנם שלושה טייסים הרתוקים לכיסאות גלגלים עם נכות של 100% - דן וגנר, אסף אגמון וירון כהן. אחד מהם, אסף אגמון שמטיס את המטוס בעזרת הידיים בלבד עם מנגנון הטסה ידני מיוחד, השתתף במטס כטייס מהשורה.
הטיסה התאפשרה אודות לשיתוף הפעולה ההתנדבותי של חברת מונאייר וטייסיה שמאמינים בהתנדבות, תרומה לקהילה ובמטרות העמותה. בנוסף היה שיתוף פעולה של רשות שדות התעופה שאישרו את הטיסה וחייל האוויר שאפשרו תעבורה לאורך חוף הרצליה ותל אביב.