בראשית היה תוהו ובוהו והמפץ הגדול, ואחר כך נבראנו אנו. לאחר בריאתנו הסתבר לנו כי בין רמ"ח האברים ושס"ה הגידים יש גם זוג רגליים וכשלמדנו להשתמש בהן גם התחלנו לרוץ. אחר כך, לאורך השנים, כל המצאה שהתווספה לסל ההמצאות בעולם והיתה קשורה איך שהוא לניוד הגיעה באיזה שהוא זמן לשלב של "בוא ונראה כמה מהר זה זז". אז לאחר שרצנו, ובייתנו סוסים ובנינו כרכרות והמצאנו את האוטומוביל לקחנו את כולם למסלול הקרוב וכמנהג הגברי הפרימיטיווי ניסינו לראות "למי יש יותר גדול". ובאיזה שהוא שלב גם הצלחנו לעלות לאוויר ולהישאר שם ליותר מאשר כמה שניות. ומה עשינו אז?
ספורט חדש בא לעולם
השנה היא 1909 ושיגעון חדש בא לעולם – מרוצים אוויריים. למי שמכיר את התחום ומדמיין שלל מטוסים בבאז נמוך ובמהירות מטורפת צפויה אכזבה. מה שנחשב למרוץ האוויר הרשמי הראשון בעולם, "מרוץ האוויר של ריימס" שאורגן על ידי קלוב התעופה הצרפתי, המריא מן העיירה הצרפתית ריימס והסתיים שבוע מאוחר יותר באנגליה.
את המקום הראשון, בהפרש של חמש שניות בלבד מהמקום השני, קטף חלוץ התעופה גלן האמונד קרטיס (יליד 1878). לקורות החיים שלו, אשר כללו גם עבודה משותפת עם האחים רייט, נוסף עתה גם התואר המכובד "אלוף העולם במרוצי אוויר".
מרוץ האוויר של ריימס הפך למסורת והתקיים מדי שנה במשך תקופה ארוכה, ולמרות העדר חשיפה תקשורתית עתירת רייטינג וממון הצליח למשוך אליו את החשובים שביצרני המטוסים ואת הטובים שבטייסים. שורה ארוכה של סלבריטאים צרפתים ובריטים נהגו לבוא כדי לנופף לשלום לגיבורים שיוצאים להתחרות.
עם השנים, משראו העוסקים במלאכה כי טוב, החלו לצוץ מרוצים אוויריים נוספים כפטריות אחרי הגשם. ואם חשבתם כי המטוסים שהתחרו היו רק מטוסי קרב שעברו הסבה לחיות מרוץ זריזות ומהירות, הרי שטעיתם. אחד ממרוצי האוויר המפורסמים היה מרוץ אנגליה-אוסטרליה, בהשתתפות חברות תעופה מסחריות דוגמת אייר פראנס, KLM, לופטהאנזה, קוואנטאס ועוד, שהתחרו זו בזו במטוסי הנוסעים.
אל תחפשו בגוגל את התאריך של המרוץ הבא, שכן סדרת המרוצים הללו באה אל קיצה בשל מלחמת העולם השנייה ולא חודשה מאז. מדוע? ובכן, קשה לדמיין את הטייסים של חברות התעופה האירופיות מתלהבים מתחרות כנגד הטייסים של לופטהאנזה, שרק חודשים מספר קודם לכן רצו להפילם בקרבות אוויר בשורות הצורר הנאצי. ואם זה לא מספיק, הרי שמצב הכלכלה בעולם לאחר המלחמה והעלויות האדירות הכרוכות בקיום מרוץ ראווה שכזה נכנסו גם הן למשוואה, וטיסה לא רווחית מאנגליה לאוסטרליה נראתה כבזבזנית ומיותרת.
גם בארה"ב מיהרו לחקות את הטרנד החדש ובשנת 1921 נוסד שם מה שזכה לכינוי "מפגש האוויר הלאומי", ששלוש שנים מאוחר יותר הפך באופן רשמי ל"מרוץ האוויר הלאומי". מרוצי האוויר הלאומיים התקיימו בשתי קטגוריות – מרוץ חוצה חופים (מרוץ לטווח ארוך) ומרוץ בין פיילונים - מסלול תחום אותו יש לעבור בזמן קצר ככל האפשר תוך כדי סלאלום בין עמודי סימון. מרוצים אלו משכו המוני צופים שנהנו משבוע שלם של תצוגות צניחה, קרבות אוויר,דאייה ועוד בין מקצה אחד למשנהו.
החגיגות הללו נמשכו שנים רבות ברציפות, למעט הפסקה במהלך מלחמת העולם השנייה. נקודת המשבר הרצינית התרחשה בשנת 1949, כשבמהלך המרוץ איבד הטייס ביל אודום שליטה על מטוס המוסטאנג P51 שלו והתרסק לתוך בית מגורים תוך שהוא הורג את עצמו ואת שני דיירי הבית. בעקבות האירוע הקשה הופסקו מרוצי האוויר הלאומיים האמריקאיים למשך 13 שנים עד שב-1963 הוחלט לחדש את המסורת, רק במיקום שונה – לא עוד בקליוולנד, בה נערכו רוב המרוצים עד להפסקתם, אלא ברינו שבמדינת נוואדה.
טוס נמוך, טוס מהר ופנה שמאלה!
אם אתם מתכננים להיות בארה"ב בספטמבר כדאי לכם לקפוץ למרוץ האוויר של רינו. במרוץ, שהושהה לתקופה בגגלל התרסקות מטוס בקרבת הקהל, תוכלו להתרשם מארבעה ימים של תחרות שקודמים להם כמה ימים של אימונים, מקצים מוקדמים והכנות. במהלך המרוץ האווירי עצמו תיהנו גם ממופעים אוויריים שונים בין מקצי התחרות. אבל עזבו אתכם משטויות. את מי מעניינים המופעים האוויריים בין המקצים? ברינו, הדבר האמיתי הוא המקצים עצמם, והם באים לידי ביטוי בסיסמה של התחרות:" טוס נמוך, טוס מהר, ופנה שמאלה! ברוכים הבאים לספורט המוטורי המהיר ביותר בעולם". מאחורי הסיסמה הזו מסתתרת תחרות מטורפת הנמשכת כמה ימים, בהתאם לשש קטגוריות שונות. רוצים לבדוק לאיזו קטגוריה אתם מתאימים? הנה לפניכם המדריך המקוצר לטירוף:
דו כנפיים: הקטגוריה הזו מאוכלסת במטוסים אווירובטיים קטנים ודו כנפיים, דוגמת פיטס ספיישל, המתחרים במסלול אובאלי שאורכו 3.18 מייל במהירויות הנעות סביב 200 מי"ש. בניגוד לשאר הקטגוריות הדו כנפיים מתחילים את התחרות "בעמידה" על הקרקע ועם הינתן האות הם ממריאים ומתחילים להקיף את המסלול. המטוסים מוזנקים בזוגות, האחד בצד השני, בהפרש של כמה שניות בין זוג לזוג. הזוגות וסדר הזינוק נקבעים על פי מקצי הדירוג. עם סיום ההקפות, הנמשכות בממוצע בין 5–8 דקות, חוצים המטוסים בבאז את קו הסיום ומושכים בחדות כלפי מעלה במטרה "להירגע" ולהתארגן לנחיתה.
פורמולה 1: קטגוריה זו כוללת מטוסים שנבנו בהתאם למפרט טכני מדויק, ולדברי המארגנים רובם נבנו על ידי הטייסים בעצמם. זוהי אחת הקטגוריות הפופולריות ביותר ונחשבת כמקום טוב להתחיל בו, שכן עלות הכשרת המטוס זולה יחסית לשאר הקטגוריות. כל המטוסים מונעים במנועי קונטיננטל O-200 (מדובר אגב באותם מנועי 100 כ"ס המניעים את הססנה 150) עם הקפדה חולנית על מידות ומשקלים של החלקים במנוע (אחת הדרכים להגדיל את ההספק היא על ידי הפחתה במשקל של החלקים הנעים במנוע). לכל הכלים שטח כנף של 66 רגל מרובע ומשקל מינימלי של 500 פאונד (משקל ריק). כן נסע מתקפל ומדחף עם פסיעה משתנה אסורים בשימוש. אל תתנו להספק הנמוך להטעות אתכם - מטוסי הקטגוריה מגיעים למהירויות של 250 מי"ש בעודם סובבים במסלול בן 3.19 מייל. הליך ההזנקה בפורמולה 1 זהה לזה של קטגורית הדו כנפיים.
ספורט: מורכבת ממטוסים הבנויים מקיטים מסחריים להרכבה עצמית (בהתאם לתקנון – קיטים שלפחות חמישה כמותם נמכרו ונמסרו על ידי היצרן ללקוחות שונים), המאופיינים בטכנולוגיה ובשלדה מתקדמת ובמנועים רבי עוצמה בעלי נפח של 650 אינץ' מעוקב (למעלה מ-10,000 סמ"ק) המרושיינים על ידי ה-FAA. בניגוד לשתי הקטגוריות הקודמות, קטגוריית הספורט מתחרה במסלול מעגלי (יותר נכון להגדירו כמעגלי עם שפיצים) במהירויות החוצות את קו 300 מי"ש. המטוסים ממריאים כ-15-10 דקות לפני התחרות ומובלים על ידי מטוס "קצב" מטעם המארגנים, שאסור לעקוף אותו. בנקודה מסוימת נערכים המטוסים זה בצד זה בשורה, מימין למטוס הקצב, ומתחילים להנמיך בקבוצה. כשהטייס במטוס הקצב שבע רצון מהמבנה הוא מכריז בקשר "רבותי, יש לכם מרוץ", מושך מעלה והמטוסים המתחרים נותנים גז לעבר הפיילון הראשון, ממנו הם מתחילים להקיף את המסלול. מרוץ ממוצע נמשך 7 – 10 דקות ובסיומו מושכים המטוסים כלפי מעלה ומתארגנים לנחיתה.
T6:בקטגוריה הזו מתחרים מגוון מטוסים שהמשותף לכולם הוא השימוש במנועי פראט & וויטני רדיאליים (R-1340-AN-1 אם זה ממש מעניין אתכם) עם הספק של כ-600 כ"ס. המתחרה העיקרי בקטגוריה הוא הטקסאן T6 ש-15,495 יחידות ממנו נבנו ושימשו למטרות שונות דוגמת אימונים מתקדמים. מטוס בקטגוריה טס במהירות של 230 מי"ש במסלול "ביצתי" שאורכו 5.06 מייל. מכיוון שכל המטוסים מסוג זהה מתרחשים בקטגוריה הזו כמה מהמרוצים המלהיבים ביותר ברינו, שכן כאן רמת הטייס היא הקובעת ולא רמת שיפורי המטוס. גם כאן הליך הזנקת המרוץ זהה לקטגוריית הספורט והמקצים נמשכים כ-9-7 דקות.
סילון: זוהי הקטגוריה הצעירה ביותר בתחרות. היא נוסדה ב-2002 כקטגוריה בה התחרו רק טייסים שהוזמנו באופן אישי על ידי המארגנים. שנתיים מאוחר יותר נפתחה גם קטגוריה זו לכל טייס המרושיין כחוק. רובם המוחלט של המטוסים המתחרים הם מדגם L-39 אלבטרוס (מתוצרת צ'כיה) החוצים את קו 400 מי"ש בקלילות. הליך ההזנקה של קטגוריית הסילון זהה לשתי הקטגוריות הקודמות, רק שכאן מטוס הקצב הוא מטוס סילון... המקצה נמשך בדרך כלל כ-8-6 דקות וכמו תמיד הוא מסתיים במשיכה למעלה והתארגנות לנחיתה.
אנלימיטד: הקטגוריה הבכירה, וללא ספק המטורפת מכולם, היא הקטגוריה הבלתי מוגבלת וכשמה כן היא – פתוחה לכל בעל כנף עם מנוע בוכנה ומשקל ריק העולה על 4,500 פאונד (מגבלה שנוספה בשנת 2005). מיעוטם של המטוסים הם מבנייה עצמית ורובם המוחלט הם מטוסי מוסטאנג P51 ממלחמת העולם השנייה, F-8F ומטוסי הוקר שעברו שיפוץ ושדרוג מקיף. מהירות המטוסים בקטגוריה זו נעה סביב 500 מי"ש (ב-2003 הגיע סקיפ הולם, שטס במטוס המוסטאנג P51 המשופר שנבנה על ידי טרי בלאנדס, למהירות שיא של 507.105 מי"ש). המטוסים מתחרים במסלול דמוי אגס שאורכו 8.8403 מייל וגם הם מתחילים את התחרות כמו הקטגוריות הבכירות האחרות. מטוס הקצב היחיד שמצליח לעמוד בקצב שלהם ולהוביל אותם הוא מטוס סילון. בסיום ההקפות (9-7 דקות) עולים המטוסים ליעף הורדת קצב והתארגנות לנחיתה.
באם אתם שואלים את עצמכם איך בדיוק מנצחים - הרי המטוסים דומים עד זהים, תנאי הרוח שווים לכולם וכך גם הגובה וכל שאר המשתנים המשפיעים על הטיסה. הנה התשובה, באדיבותו של מיקי גולן, טייס אווירובטי. אליבא דה מיקי הגורם המבדיל בין המובילים "למזדנבים" הוא שיקול הדעת של הטייס בלקיחת הפנייה. אבל לפני שתקפצו ותגידו "מה הבעיה, לוקחים את הפנייה מה שיותר מהר", נזכיר לכם שכאן זו לא הפנייה ל-29 או 11 בהרצליה במהירות זחילה. במרוצים אוויריים הטייס צריך למצוא את האיזון בין מהירות הפנייה לכוח ה-G המופעל עליו. ככל שהטייס יבוא מהר יותר או לחלופין "יקצר" את הפנייה (משיכה לחידוד הפנייה) הוא יהיה נתון לכוח G גדול יותר שיקשה עליו. הוסיפו לכך את העובדה שפנייה חדה גם "מבזבזת" אנרגיה, כך שבמהלכה מאבדים מהירות, משמע "אם תיכנסו מהר תצאו לאט". ולבסוף – אל תשכחו שהכל נעשה עם עוד כמה משוגעים מסביב. כל אלה, מסביר מיקי, עושים את ההבדל בין המנצחים למנצחים פחות.