לזכרו מקבץ תמונות מפעילותו באגודה ודברי הספד של חברים
לזכרו
יוסי הומל
נולד 3.5.1940 נפטר 27.9.2007
יו"ר אגודת התעופה הכללית
1990-1994
מקבץ תמונות מפעילויות האגודה בהן נטל חלק
ודברי חברים לזכרו.
ערך יגאל מירב
המטס הבינ"ל 2002
סיור במגדל נתב"ג נובמבר 2004
תחרות ניווט – חיפה נובמבר 2005
הרמת כוסית ערה"ש ספטמבר 2005 וקבלת מדליה עם דוד גורודצקי
בדרך אל תחרות ניווט – שדה תימן נובמבר 2005
תחרות ניווט – שדה תימן נובמבר 2005
מטס לקציעות ינואר 2006
מצדה ינואר 2007
לקראת הראלי לצרפת ספטמבר 2007
דברים שנשא חזי שמיר לזכרו של יוסי הומל ז"ל. חזי ספד ליוסי בפתיחתה של תחרות נחיתות דיוק בפיק ביום 28.9.07 ועל קברו ביום ההלוויה.
יוסי הומל ז"ל - דברים לזכרו!
טייסי, מוותיקי חברי אגודת התעופה, כיהן כיו"ר האגודה בשנים 1990–1994, טייס מעולה ונועז.
יוסי היה אדם, במלוא מובן המילה. אוהב אנשים, חייכן, בעל הומור ומאיר פנים לכל.
איש רוח ומעש.
עמד בראש מפעל "מלתא" ומצא זמן לטוס וזמן לנו – חבריו הטייסים.
ניחומינו העמוקים והכנים למלכה, רעייתו הנאמנה, שעמדה לצדו לאורך כל הדרך.
יוסי, תחסר לכולנו מאוד.
המראת לשחקים בפעם האחרונה ולא תחזור לנחיתה.
נזכרך תמיד – חבריך הטייסים.
יוסי הומל ז"ל - דברים לזכרו! אשר נחמיאס – מנהל טייסת 10
את יוסי הכרתי לפני כ-25 שנה, כשלש שנים לאחר שהצטרפתי לאגודת התעופה הכללית. כבר בתחילת דרכו באגודה התבלט יוסי בפעילותו למען הציבור, ולאחר תקופה קצרה יחסית ניבחר לועד האגודה. בשנת 1990 נבחר יוסי ליו"ר האגודה ובמרץ בלתי נלאה, כפי שכולנו הכרנו אותו, התחיל להצעיד את האגודה קדימה, לאחר שנים לא מעטות של סטגנציה ודריכה במקום עד אז. בשנת 1993 הוביל את פרוייקט יום התעופה הגדול בשדה עטרות בירושלים, כזה שעד אז, ומאז לא התקיים כמוהו. במשך יומיים הגיעו כ-12,000 איש מכל הארץ וצפו במפגן התעופה הגדול ביותר שנראה מאז, בהשתתפות עשרות מטוסים אזרחיים, צוות אוירובטי מחו"ל, תצוגה מרשימה של חיל האוויר באוויר ועל הקרקע ועוד, וכל זאת בהנהגתו של יוסי שהוביל את הפרוייקט ביד רמה והדביק את כולנו בהתלהבותו. בימיו כיו"ר האגודה הוחל בפעילות הנמשכת עד היום: סדנאות והרצאות, מטסי ראלי לחו"ל, אירוח אורחים ומשלחות מחו"ל ועוד... גם עם סיום תפקידו כיו"ר הועד בשנת 1994 לא נח לרגע, והמשיך לארגן מטסים לחול ותחרויות ניווט. בשנת 2000 קיבל על עצמו לעמוד בראש טייסת 10 למשך שלש שנים, וגם עם סיום תפקידו זה המשיך כחונך של קבוצת נערים בסיכון במסגרת הטייסת בקיבוץ אשבל והיה כאב להם.
כל זאת במקביל לעבודתו כתעשיין רב פעלים, נציג ציבור, איש אוהב חיים, ואיש משפחה למופת. הליכתו מאתנו, ככה פתאום, הכתה את כולנו בהלם ובתדהמה. כמי שעבד לצדו שנים כה רבות, האבדה קשה עלי מאד. קשה להאמין שהאיש הגדול הזה, ששידר כל כך הרבה חיוניות, שתמיד חיבק בחום בזרועותיו הגדולות ובלחיצת ידו האיתנה איננו עוד. חלל גדול השארת, יוסי. נזכור אותך תמיד.
לפני כשנה נכחתי בפגישה השבןעית של יוסי עם נערי פנימית אשבל. לאחר מכן כתבתי:
תשמעו סיפור קצר על התנדבות:
בכל יום שני בשבוע, בשעות הצוהריים, עוזב יוסי הומל, יו"ר אגודת התעופה לשעבר ומנהל טייסת 10 הקודם, את משרדו המרווח במפעל הגדול שבבעלותו ובניהולו הנמצא באזור התעשייה ציפורית שבצפון, אורז את המחשב הנייד ומצרף אליו טיסן גדול ממדים, ויוצא לקיבוץ קטן בגליל התחתון, מרחק של כ- 45 דקות נסיעה.
בקיבוץ, בחדר הנמצא במוסד החינוכי שבמקום המהווה את עיקר עיסוקם של חבריו, כבר מחכים ליוסי בקוצר רוח שלשה נערים יוצאי אתיופיה ונערה אחת יוצאת חבר העמים.
אל יהא הדבר קל בעיניכם: זה היום וזוהי השעה לפגישה השבועית עם יוסי הטייס שבה לומדים נערים אלה על עולם שהיה עד לפני שבועות מעטים רחוק שנות אור מהם: עולם התעופה והטייס.
יוסי, המבוגר בכמה שנים טובות מהוריהם של נערים אלה, עושה את המובן מאליו עבורו, אולם היוצא דופן והמיוחד לפי כל קנה מידה שהוא: היום, כמתנדב מן השורה של טייסת 10, יבלה בחדר קטן עם ארבעת הנערים את השעות הקרובות ויספר להם על העולם המופלא של התעופה.
לכל אחד משלושת הנערים והנערה היושבים מרותקים ונפעמים, סיפור אישי ומשפחתי שיצמרר גם את הקשוחים ביותר שבינינו. אבל בשעות האלה, כשיוסי אתם, מסביר ומספר, בסבלנות ובמסירות, וכמו שאפשר לראות בברק שבעיניו גם באהבה רבה, זוהי שעה נפלאה של שהות בעולם אחר: כשהם שומעים ורואים איך מתנהלת הקפה בשדה תעופה ומה עושה הטייס לפני ואחרי ההמראה, וזאת לאחר שכבר חוו טיסה עם יוסי במטוס קל בפעם הראשונה בחייהם, הסיפור האישי שלהם מונח בצד. לא נישכח כמובן, כי אלה החיים שלהם וזה מה שהביא אותם לכאן.
וכמתבונן מהצד אני יכול להעיד, שהכרת התודה והסיפוק הוא של שני הצדדים...
ואח"כ אורז יוסי את המחשב והטיסן, נכנס למכוניתו וחוזר למפעל על מאות עובדיו וכבר בפרידה ברור: כולם, גם הנערים וגם יוסי מחכים לפעם הבאה בעוד שבוע...
הסיפור הזה הוא אחד מרבים. יש עוד כמוהו על אנשים טובים בטייסת 10, העושים במלאכת ההתנדבות בצנעה וללא פרסום, תורמים מעצמם לאותם נערים שהחיים לא האירו להם פנים וחווים חוויה אישית מיוחדת במינה.
אז זהו, רק רציתי שתדעו...
קינה ליוסי - שמוליק שטיינר
הצבי ישראל......
יוסי,,,,,,,,,,,,,,,,
איך הסתלקת לך כך פתאום.......
בוודאי לא הייתה לך דרך אחרת.......
כל השנים שעברנו יחד לימדו אותנו דרך........דרך שנסללה בעמל רב.
שמרת על החברות שלנו כל כך הרבה שנים..........חברות שהיו בה עליות חדות וקשות ומורדות תלולים......... ....מפחידים.
האהבה והכבוד................. היו לך כמורה דרך בכל פעולותיך .................והיום הסתלקת לך פתאום.
קשה הידיעה וההבנה שאתה איננו איתנו כאן עוד...... להיכן שתגיע.... תיפול על רגליך ותתחיל לרוץ
ומה שיעמוד בדרכך בוודאי תעקוף ................ " דרך הדלת או דרך החלון"..................................(מאמרותיו של יוסי)........
פרצופך המחייך מצד ימין במבנה מורכב ורגיש יהיו חסרים.
תהיה חסר ............יוסי חברי...............
נעמת לי מאוד חבר יקר......
אזכור אותך תמיד
יוסי - דוד גורודצקי
איך נעקרת מאיתנו ככה, באמצע פתאום.
פערת חלל עצום בלב שהיה מלא באדם נדיר שאהב אהבה עזה את בני האדם ושהייתה לו חכמה אנושית מדהימה שהקרינה עוצמה, כנות ויושר נדירים בנמצא
20 שנה הכרנו, טסנו יחד כ 100 שעות, למדנו אחד את השני במצבים ובלחצים שרק הטיסה מספקת.
פעמים ירדנו בהחלטה נחושה שלא טסים יותר ביחד, פעמים לחצנו ידיים בסיומה.
היית טייס בכל רמ"ח איבריך. כמו ציפור, חשת את הטיסה אולי יותר מאשר חשבת בה. ותכנון הטיסה לפרטי פרטים שכה אהבת לעשות לא פגע בביצוע שהצריך לעתים פתרונות מדויקים ומהירים מחוץ לתכנון.
הפעילות משותפת שלנו בעמותה הייתה עבורי שעור אחד ארוך בניהול ובייחוד בניהול אנשים. טיפלת באנשים כמו שאמן מטפל ביצרתו, תמיד בתבונה, בחכמה, בכבוד ובאהבה גדולה. המילה שלך השקולה והנבונה תמיד הייתה האחרונה בכל עניין. ולא לשכוח אף פעם "שהטון עושה את המנגינה".
הפעילות ההתנדבותית שלך בטייסת 10, באשבל, בה טיפלת במסירות ובאהבה כדרכך, בנערים על סף הפשע, היא מופת לכולנו. אני מקווה שנוכל, ולו במעט, לשחזר ולהמשיך בפעילות הברוכה הזו
בליבנו, חברי עמותת בז טייסי חיפה ואגודת תעופה הכללית תשכון בכבוד לנצח.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
לזכרו של חבר - דברים שאמר חיים דגן באזכרה ביום ה-30 למותו, 26.10.07
"אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזיכרונות" (כתב אהוד מנור)
הקולות והזיכרונות מיוסי רבים הם. קולות ערבים,צלילים ומנגינות, מנגינות שאיש לא יוכל להשתיקם,
וכל אותם כישורים בהם ניחן ומעשים אשר עשה,טמונים בנו
בשדה תעופה חיפה נפגשו דרכינו באותם ימים עת עדין התעצבה החבורה של מועדון טייסי חיפה. יוסי עמד בראש,מאמין כי חלומות תמיד מתגשמים ולא רק לפעמים... מאמין כי העולם נועד לטייסים, עולם יפה וטוב מרחבים עד אין סוף והשמים הם אף פעם לא הגבול.
יוסי חבר טוב היה,בעל יכולת לעטוף בחיבה ובמסירות, אוהב אדם משפחה וחברה,
שמח באמת בשמחת הזולת, מוכן להושיט יד לכל משימה אשר נידרש ותמיד לבצע ביסודיות וברוח טובה.
ופתאום באמצע החיים נדם הכל
בפגישתנו האחרונה למחרת יום הכיפורים בבי"ח רמבם זכיתי לשמוע את קולו.קולו היה שקט מעט,לוחש,כואב,ומאד עייף.
הוא הרים את ראשו התבונן בי ארוכות ומבטו אמר הכל, נבהלתי,הבנתי אז ,כי יוסי יודע שחלומותיו כבר לא התגשמו.
בעצב רב נפרדתי ממנו.
עברו ימים ספורים ונתבשרנו כי איננו עוד עימנו.
יוסי דמותך ,ומעשיך ישארו בליבי לעד
יהי זכרך ברוך