פורסם עם: מאמרים טכניים והעשרה
4
חדשות תעופה בקצרה – מרץ 2010
המכרז לאספקת 179 מטוסי תידלוק לח"א האמריקאי ב- 18 השנים הבאות, על מנת להחליף את הצי הנוכחי המתיישן, הפך לאופרת סבון מתמשכת שעלותה 35 מיליארד דולר. מלכתחילה בואינג היתה אמורה לספק מטוסי 767-200 מוסבים למטוסי מיכלית (KC-767), אולם בשל מעשי שחיתות סביב הפרויקט, זכייתה בוטלה. בסיבוב שני זכתה חברת איירבס עם מטוס מדגם איירבס 330 מוסב למיכלית (KC-45). זכייה זו של חברה אירופית, עוררה התנגדות רבה בארה"ב (על אף שייצורו נועד להיעשות בארה"ב) והזכייה בוטלה מסיבות טכניות. לאחרונה פרסם משרד ההגנה האמריקאי רשימת דרישות מעודכנת לסיבוב שלישי, אולם עתה הודיעו איירבס יחד עם שותפתה האמריקאית לפרויקט, חברת נורתרופ-גרומן, שהן פורשות מהמכרז היות ודרישות המכרז החדשות מוטות ונותנות עדיפות להצעתה של בואינג ובואינג נותרה לכאורה ספק יחיד. ביטול זכייתה של איירבס ורשימת הדרישות המוטה לטובת בואינג, גרמו להגברת המתח הפוליטי בין ארה"ב לאירופה שבמילא היה קיים, כולל איומים לביטול עיסקאות נשק עם יצרנים אמריקאיים.
כשהיה נדמה שירד המסך ובואינג היא הזוכה, הודיעה EADS (חברת האם של איירבס), שהיא מתכוננת להיענות למכרז לבדה (ללא שותפות עם נורתרופ-גרומן) ויומיים לאחר מכן, הודיעה יצרנית התעופה הממשלתית הרוסית UAC שגם היא מתכוננת לגשת למכרז בשותפות עם חברה אמריקאית, מבלי לנקוב בשמה. הצעתה של UAC הרוסית היא למטוס אליושין IL-98 שהינו הסבה למיכלית של מטוס הנוסעים הארבע-מנועי רחב-הגוף אליושין IL-96. הרעיון שמטוס רוסי ישמש בתפקיד מרכזי במערך המטוסים של ח"א האמריקאי נשמע הזוי, אך לדברי נציגי החברה, המטוס יהיה "יותר אמריקאי מהבואינג KC-767" שכן כל ייצורו ותחזוקתו יעשו בארה"ב.
המילה האחרונה טרם נאמרה, המסך עוד לא ירד ואולי עוד נכונו הפתעות במכרז זה שהפך לבדיחה בעולם התעופה.
קטגוריית מטוסים אזוריים בני 19 מושבים, פרחה בעיקר בשנות ה- 70 וה- 80, אך עם הגידול בנפחי התנועה ובמחירי הדלק, גדלו גם המטוסים ל- 30, 50, 70 מושבים ומעלה וקטגוריית 19 המושבים דעכה. לאחרונה יש התעוררות ודרישה מחודשת לקטגוריה זו.
חברת VIKING AIR הקנדית, רכשה לפני מספר שנים את הזכויות ל- 7 דגמי מטוסים של חברת "דה-הבילנד קנדה" ההיסטורית מידי חברת "בומברדיה" וביניהם גם של ה- DHC-6 "טווין אוטר" שייצורו הופסק ב- 1988. בשנים 1966-88 יוצרו מעל ל- 800 מטוסים מהסדרות 100, 200 ו- 300 וכ- 500 עדיין בשימוש ברחבי העולם. הדגם החדש מוגדר כסדרה 400 והשינויים העיקריים הם באויוניקה, שהינה דיגיטלית חדישה ובהתקנת מנועי PT6 משופרים, אך נעשו גם שיפורים במבנה ובחומרים. טיסת הבכורה של מטוס מוסב לתצורה החדשה, נערכה ב- 10/1/08 ושל דגם הייצור ב- 16/2/10 והרישוי אמור להתקבל בימים אלו.
חברת RUAG השוויצרית רכשה את הזכויות של ה"דורניר 228" ב- 2003 ובעקבות התעניינות לקוחות, החליטה ב- 2007 על חידוש יצורו. המטוס יוצר בגרמניה בשנים 1982-97 ובהודו עד 2002 ובסה"כ יוצרו כ- 250 מטוסים שכ- 150 מהם עדיין בשימוש. בימים אלו דגם הדור החדש של המטוס, ה- 228NG, נמצא בשלבי הרכבה סופיים במפעל בגרמניה והרישוי צפוי בספטמבר השנה. לדברי החברה, נעשו במטוס 350 שינויים ושידרוגים שהבולט בהם הוא התקנת אויוניקה דיגיטלית חדישה. כרגע רשומות למטוס 12 הזמנות ואופציות ומחיר דגם הנוסעים שלו 5 מיליון יורו.
מטוס נוסף מקטגוריה זו שיתכן ויצורו יחודש, הוא ה- L-410 "טורבולט" הצ'כי. מטוס זה יוצר החל מתחילת שנות ה- 70 ועד לנפילת הגוש המזרחי בתחילת שנות ה- 90, היה המטוס הסטנדרטי בקטגוריה זו בגוש הסובייטי ויוצרו כ- 1,100 מטוסים במספר תת-דגמים, שכמה מאות מהם עדיין בשימוש.
מחקר שערכה רשות הבטיחות הלאומית האמריקאית, ה- NTSB, הראה נתון מפתיע בתעופה הכללית: שיעור התאונות הקטלניות במטוסים המצוידים באויוניקה דיגיטלית חדישה (GLASS COCKPIT), הינו כמעט פי 2.5 מזה שבמטוסים עם אויוניקה קונבנציונלית. המחקר ארך שנתיים, בדק 266 תאונות ב- 5,516 מטוסים עם אויוניקה דיגיטלית ו- 2,848 מטוסים עם אויוניקה קונבנציונלית והסתבר ששיעור התאונות הקטלניות במטוסים עם האויוניקה המתקדמת, הוא 1.03 תאונות לכל 100,000 שעות טיסה והנתון המקביל במטוסים עם האויוניקה הקונבנציונלית, הוא 0.43. סה"כ מספר התאונות במטוסים המתקדמים, קטן אמנם מאלו עם המיכשור הרגיל, אך רובן התרחשו בטיסות מכשירים ולכן היו קשות יותר ואילו במטוסים הרגילים, עיקר התאונות היו תאונות אימונים וקלות יותר.
התופעה מוסברת בנכונות הטייסים להיכנס לתנאי טיסה בעייתיים בשל הסתמכותם על המיכשור החדיש ומאידך, מיומנות נמוכה בהפעלת מיכשור זה.
המסוק הבא של חברת "רובינסון", ה- R66, עומד לקבל רישוי בחודשים הקרובים והחברה החלה לקבל הזמנות עבורו, כאשר המחיר הבסיסי הינו 777,000$ והמקדמה הנדרשת היא 75,000$. בשונה מקודמיו שהיו מונעי בוכנה (ה- R22 וה- R44), ה- R66 מונע טורבינה, שקט ומהיר יותר, בעל 6 מושבים, מהירות שיוט של 120 קשר, טווח של כ- 350 N.M וחיצונית דומה מאוד ל- R44.
מחזורה של חברת "אלביט" גדל ב- 2009 ב- 7.4% והגיע ל- 2.83 מיליארד דולר והרווח הנקי גדל ב- 5.3% ל- 215 מיליון דולר. הוצאות השיווק ב- 2009 היו 8.9% מהמחזור לעומת 7.5% ב- 2008 וזאת בשל חיפוש שווקים חדשים באירופה ואוסטרליה.
לאחרונה זכתה אלביט להארכת מתן שירותים ל- 27 מטוסי "הסנונית" (גרוב G120) של ביה"ס לטיסה של ח"א בבסיס חצרים, ל- 10 שנים נוספות החל מ- 2012 (נרכשו ב- 2002), תמורת 20 מיליון דולר.
חברת "ארונאוטיקס" הישראלית, החלה בסדרת ניסויים בכטב"מ AEROSTAR-C מתוצרתה שהינו פיתוח מדגם קודם. הדגם החדש גדול מקודמו, מוטתו 10 מ', משקלו בהמראה 300 ק"ג מהם 80 ק"ג מטעד, מנועו בן 65 כ"ס ומשך שהייתו 24 שעות. הדגם החדש מיועד בראש וראשונה ל- 16 הלקוחות שרכשו עד כה 131 כלים של הדגם הקודם, כולל הולנד שחתמה לאחרונה על הסכם בשווי 50 מיליון יורו לרכישת כלים לתיפעול ע"י כוחותיה באפגניסטן.
"חזון נאס"א" של מימשל אובמה, מעורר התנגדות חריפה הן בסנט והן בקונגרס מצד נציגי שתי המפלגות. במסגרת התקציב של 19 מיליארד דולר שנאס"א מבקשת לשנה הקרובה, כלול ביטול תוכנית "קונסטליישן" של חזרת ארה"ב לירח ב- 2020, לאחר שהוצאו עד כה מיליארדים רבים על פיתוח החללית וטילי השיגור. כמו כן כוללת התוכנית את הוצאת המעבורות משירות ולכן שיגור אסטרונאוטים אמריקאים ומטענים לתחנת החלל הבינ"ל, יעשו באמצעות משגרים של חברות פרטיות או של מדינות אחרות. מאידך, נאס"א תתמקד במחקרים ובפיתוחים ארוכי טווח לחקר הירח והמאדים, אך זאת מבלי שנקבעו עדיין מועדים ויעדים ברורים. מלבד הערכה ש"חזון" זה יגרום לפיטורים ישירים של כ- 30,000 עובדים בתעשיית החלל, מהם כ- 7,000 בכף קנדי לבדה, התוכנית תגרום לארה"ב להיות תלויה, לראשונה בתולדותיה, במשגרים של חברות פרטיות או במשגרים רוסיים / אירופאיים ואולי גם בסיניים / הודיים ולהעמיד בסימן שאלה את כל נושא הטיסות המאויישות לחלל של ארה"ב. מימשל זה, תחת שיבצר את ההגמוניה האמריקאית בחלל שהושגה בעמל רב והגיעה להישגים מרשימים, נסוג ומתקפל ומוביל את ארה"ב למעמד של מעצמה מדרגה שנייה בתחום זה ואולי גם באחרים, עם פתרונות "קסם" הזויים ומקוממים, כפי שהוא עושה גם בתחומים אחרים.
ערך: דוד קומפורטי