פורסם עם: הצטרפות ללא קשר בראש-פינה
go / no go – קבלת החלטות כקברניטיםמאת דניאל רוברטס
עמיתי טייסות וטייסים, חניכות וחניכים, רציתי להעלות על הכתב מקרה בו נתקלתי ולשמוע את תגובותיכם.
לפני שאתחיל , הייתי מעוניין להדגיש שאין פה מטרה להלבין פני טייס זה או אחר ברבים ולא להתיימר להגדיר מה נכון ומה לא, אלא להציג את דעתי בלבד.
באחד מסופי השבוע בילינו מס´ מטוסים בטיול לצפון, תוך שילוב טיסה למנחת קרית שמונה.
בצהרי יום שבת, כשהטיול התקרב לסיומו, שמנו פעמינו למנחת על מנת לבצע בדיקות מקדימות ולצאת בזמן להרצליה.
למנחת הגענו ב – 15:15 (בגלל מס´ עיכובים שנכפו עלינו) כשהמטוסים (שתי ססנות 152, c-172 ו-c-172rg) לשמחתנו, עדיין היכן שהשארנו אותם יום קודם.
את סדר העזיבה תיכננו כך שהמטוסים האיטיים ייצאו ראשונים ע"מ שיוותר להם מרווח זמנים מספק המאפשר להגיע לשדה הרצליה הנסגר ב- 17:00, תוך שמירת רזרבה קלה.
אני עצמי התלוותי למטס כנוסע ב- c-172rg ולכן לא התערבתי, אלא רק התבוננתי בפעולות קברניט המטוס שלי וביצעתי בדיקה חוזרת בלב לוודא שאין הוא שוכח דבר. יש לציין שקברניט המטוס שלי היה זה שאירגן את הטיול הזה ולכן לא רק אחריות המטוס הזה הייתה על כתפיו, אלא הרצון שכולם ייצאו בצורה מסודרת ובזמן!
סיימנו, יחד עם המטוסים האחרים את הבדיקות החיצוניות והמקדימות ורצינו להתחיל בהזנקת המטוסים, אך התברר לנו שלאחד מה- c-152 היו בעיות התנעה. ע"מ לא לעכב את האחרים הוחלט שה- 152 הנוסף וה- 172 ייצאו לדרכם בלי להמתין לשאר המטוסים.
קברניט המטוס שלי (שבסיפור זה יקרא ג.) הוא טייס ותיק עם מאות שעות טיסה וכאמור, כמארגן המטס, חש אחריות אישית לכל המבצע ועל כך יבורך. ככזה, הוא נחלץ לעזרת ה- 152 התקול ועזר לו להניע ע"י סיבוב המדחף ידנית, דבר מסוכן כשלעצמו ומעלה את השאלה האם הנעת המנוע ידנית (כשאין שקע או כבלים בנמצא) מוצדקת ע"מ לבצע טעינת מצבר?
בשלב מסויים, הזמן החל להוות גורם מלחיץ. השעה היתה כבר 15:55 וג. מחליט, מפאת דוחק הזמן (על מנת לא לתקוע 2 אנשים ומטוס בק"ש), להטיס את ה-152 בעצמו להרצליה.
הטייס שהטיס את ה-152 לצפון (שעפ"י הבנתי בעל כ-150 שעות טיסה) נשלח למטוס שלנו כאשר בפיו ההודעה שקברניטנו יצא עם מטוסו להרצליה ועלי להטיס את ה-rg חזרה במקומו (זאת מכיון שאני הייתי היחיד עם ההגדר למטוס הזה) ו"להודיע לפלוטו".
אני אישית לא הבנתי מה הכוונה "להודיע לפלוטו", לומר לו שיצא מטוס במכוון ללא קשר לכיוון הרצליה? לכן החלטתי לא להוסיף שמן למדורה אלא פשוט להמריא מקרית שמונה, לנסות ליצור קשר עין עם ה-152 מוקדם ככל האפשר ולשמש כמטוס מלווה וממסר לפלוטו.
בנקודה זו אני מעוניין להעיר שלא העובדה שנפלה בחיקי משימת הטסה לא צפויה הפריעה לי, אלא העובדה שג. יצא על דעת עצמו עם מטוס תקול (בעצם ללא מצבר / חשמל / קשר / טרנספונדר / מדפים) מק"ש להרצליה, קל וחומר כאשר היו במטוס שלנו שני מכשירי icom!!
אתם יכולים לשער כמובן איך פלוטו וכל מערכת הבקרה מיד סערו כמרקחה מס´ דקות לאחר המראתו של ג..
הם קיבלו דיווח ממפעיל המנחת שהמטוס המריא וכנראה שהבקרה לא יצרה איתו מגע (טרנספונדר לא עוב,ד זוכרים?) ולהוסיף חטא על פשע, היה מדובר בהמראה מק"ש, מנחת שקרוב מאוד לגבול הלבנון.
החבירה שתכננתי למטוס התקול לא צלחה כיוון שפקח ראש –פינה דרש מאיתנו להמתין מעליו (הרצון ליצור הפרדה מתנועה לא ידועה). לאורך כל הדרך הבקר ביקש ממטוסים לנסות ולאתר את ה-152 שטס ´1000 מעפ"ש (עפ"י תוכנית הטיסה המקורית שלו, אגב), כשבחדרה מצטרף אליו מטוס מלווה שהרגיע מעט את פלוטו שבדיעבד היה מאוד קרוב להזנקת מסוקים לאויר.
בסון של דבר, לאחר 3 הקפות וקבלת זיקוק ירוק מהמגדל נחת המטוס בשלום בהרצליה.
סיכום:
אני עצמי סבור שג. הפגין במקרה זה שיפוט מוטעה. היתה כאן תופעה הקרויה תופעת ה"הגעה ליעד" (gethomeitis). ההגעה ליעד הפכה להיות בראש מעיינו של הטייס ולכן נוצרת שבירת משמעת תעופתית, אשר התבטאה במקרה זה ביציאה עם מטוס לא תקין.
מקרים אחרים בהם יכולה להופיע התופעה הם: יציאה במז"א נגיף או חזוי ככזה ללא מטוס/טייס ממכושר, כניסה לשעות הלילה ללא הגדר וכד´.
במקרה זה הדברים הסתיימו בטוב אך אני מדגיש שאין זו סיבה להמשיך ולנקוט או להצדיק גישה זו! – זה רק יטפח את האגו של הסורר ויגרום לו לבצע ניסיון נוסף ("עשיתי את זה כבר פעם, מה כבר יקרה?" או "קטן עלי" וכו´)
אך האם מישהו יכול להבטיח במאת האחוזים שהתוצאה הסופית תהיה טובה?
במקרה הגרוע, הזוג ב-152 היו נוסעים הביתה באוטובוס.
למרות שג., טייס עם ניסיון רב, הפוטנציאל לתקרית נשאר גדול. החל מכניסה לשעות החשיכה כשהמטוס ללא חשמל ותאורה, אפשרות לחליפה/תקרית עם מטוס אחר שלא מצפה לתנועה כזו ולבקרה אין אפשרות להתריע מפניה. כמו כן, תקלת חשמל מונעת את תפעול המדפים ומחייבת נחיתה בגישה שטוחה ומהירה המגבירה את הסיכון שלא לצורך (הגדלת מרחק העצירה, פיינל 11 בהרצליה בעייתי).
כשנחתנו ושאלתי את ג. למעשיו, הוא טען כי ביקש מטייס ה-152 שנשלח אלינו שאודיע לפלוטו כי הוא חווה תקלת קשר והוא יוצא עפ"י מרשה בגובה ´1000 מעפ"ש בנתיבים להרצליה. ג. טען גם כי לא רצה ליצור בעיות מיותרות לטייס ואשתו ולאלץ אותם לנסוע באוטובוס כמו כן, לא רצה לסבך את החברה לה שייך המטוס.
מקווה שסיפור זה יעזור לכם להחליט את ההחלטות הנכונות, דווקא ברגעים הבעייתיים ביותר.