סיפור אך תוך הלילה...

מסע של יום ארוך אל תוך הלילה

מאת לנה וואלס – Flying Magazine April 2004

ערך ותרגם: שמעון שכטר-ועדת הבטיחות

"אם לא נתחיל לזוז בקרוב" מצאתי את עצמי חושבת ,כשדרגת התסכול הגיעה לרתיחה "נשבעת באלוהים שאני מתחילה לצרוח".

אני יושבת במרכז האוטוסטרדה 580I ,מה שהיה אמור להיות כביש של ארבעה נתיבים ,נראה יותר כמו מגרש חנייה ענק. אני בדרך מעל שעתיים ,מנסה לעבור מרחק שבד"כ לוקח לי שליש מהזמן הזה. ב 20 הדקות האחרונות עברתי מרחק של 300 מטר. השמש יורדת לאט למטה ולמטה בשמיים.

זה היה אמור להיות אחה"צ נפלא כל כך. זה היה יום מושלם לטיסה של שלהי האביב- שמיים כחולים ובהירים,ללא עננים,טמפרטורה נעימה וזוהר זהוב מעל גבעות קליפורניה. אז התוכניות הגדולות,הנפלאות שלי היו לסיים מוקדם את יום העבודה ולטוס לחברתי קימברלי לארוחת ערב טובה ולביקור למשך הלילה. אפילו תכננתי להגיע אליה בזמן שאוכל לעזור לה לבשל.

כמובן,כמו שתמיד קורה עם תוכניות גדולות,החיים לא תמיד נעים על פי התסריט. לא הצלחתי לסיים את העבודה לפני 14:00 .אבל חישבתי שעדיין יש לי זמן בשפע. בשדה שליד קימברלי אין תאורה והוא נמצא במקום מבודד,בבסיס של גבעות סיירה . כך שאני צריכה לנחות שם לפני החשיכה. כדי לבצע זאת עלי להיות באוויר ב 16:15 .אפילו בשעת העומס ,זה אף פעם לא לוקח יותר משעה וחצי להגיע לשדה.

הפרט השולי ששכחתי בתוכנית הזאת,זו העובדה שזה היה סוף שבוע של חג. מה שזה אומר שאם אתה לא יוצא לדרך עד 13:00 ,כנראה שאתה צריך להישאר בבית. כשעליתי על טעותי הייתי במחצית הדרך לשדה התעופה ויותר מידי עקשנית ומוטרדת כדי להסתובב ולחזור . אני רק רציתי להגיע לשם בזמן.

לרוע מזלי ,כדור הארץ ,לא רצה לשתף פעולה. ניסיתי דרכים צדדיות,מהירות,קיצורי דרך ;אולם עד שהגעתי לשדה, סיימתי את הבד"ח היעיל והקצר ביותר בעולם לפני טיסה וקפצתי לתא הטייס,השעה הייתה 14:45 ,חצי שעה לאחר שעת הש' .

לעזאזל.

טלפנתי לקימברלי בטלפון הנייד שלי ,להצליב את שעת רדת החשיכה אצלם. קימברלי העריכה שהיא תהייה 14 דקות לפני שאגיע אליה, לפי ה GPS. אולי תטוסי במצערת מלאה,ותקבלי רוח גב...? קימברלי הציעה בתקווה.

לחלקיק שנייה הסכמתי איתה. באמת רציתי להגיע לשם לארוחה.ורציתי להאמין שאיכשהו אני יכולה לעשות שאור היום יימשך כמו שדימיתי.תוסיפו את המשוואה שלא היו הרבה שדות חליפיים טובים. השדה הציבורי,הקרוב לקימברלי נסגר לטיסות לילה לפני שנה ע"י הFAA . השדה המואר היחיד בסביבה היה מוקף במכשולים לא פופולריים (חשוכים).

לאחר מאבק קצר, הצד הבטוח של מוחי לקח פיקוד וזכה. לפעמים להיכנע זו גם גבורה- במיוחד בפני החוק הלא ניתן לשינוי כמו סיבוב כדור הארץ. כל התפילות שבעולם לא יעזרו לשמיים להישאר מוארים לעוד 14 דקות. ולטוס לעמר גבעות הסיירה בחושך תהייה תוכנית טיפשית.

"לא קימברלי,אני לא הולכת לעשות זאת" אמרתי לה באי רצון."ועכשיו מה?".

לבסוף החלטנו שאטוס ל "Mather Airport” ,אשר,עד לאחרונה היה בסיס חיל האוויר האמריקאי. זה אומר 40 דקות נהיגה עבור קימברלי. זה יהיה ניסיון חדש בשבילי,בגלל שמעולם לא הייתי שם לפני כן,כלומר,אנסה למצוא אותו בפעם הראשונה בחושך. אבל זאת הייתה הברירה הטובה והיחידה שלי.

כשניתקתי את הטלפון,ניסיתי לחדד את מחשבותיי.אני לא מורגלת בטיסות לילה. למעשה העובדה היא שאף פעם לא תכננתי לעשות טיסת לילה." דגתי" מהתיק פנס יד,בדקתי את אורות לוח המכשירים,רשמתי את התדרים שאצטרך ושמתי מצערת מליאה קדימה,לנסות להשיג כמה שיותר מרחק לפני שהאפילה אופפת אותי.

בכיוון מזרחה מ Livermore ,המצערת בדיוק על 2700 סל"ד על הקו האדום, מצאתי את עצמי מתקדמת קדימה בצורה לא מודעת. נלחמתי בעצמי לשבת אחורה ולהירגע. "לפדל" לא יעזור לקבל עוד מהירות. עדיין הרגשתי שאני במרוץ, מנסה נואשות להתחמק מצל הלילה שכבר לפני ותופש אותי גם מאחור.

החושך ניצח לבסוף. לאט אבל בטוח הגבעות והמישורים כוסו בערפל סגול,בולע את כל הפרטים שאני מכירה ,אחד אחרי השני עד שכל העולם כולו נכנס לעלטה עמוקה. אזור של חוות אינו פולט הרבה אור.

בדקתי את ה ATIS של Sacramento לוודא שאני עדיין בתנאי ראייה.

לבסוף,קבוצת אורות הופיעו מתוך האובך, הסתבר ש Sacramento עדיין קיימת.זה טוב.אבל יותר חשוב שקבוצה של ארבעה אורות מנצנצים הבהבו עכשיו לפני. ל Sacramento יש 4 מגדלי רדיו בדיוק בקו הטיסה שלי ביןLivermore ל Mather . בדקתי את המפה. המגדלים בגובה 2000 רגל ומד הגובה שלי מראה 1000 רגל מעל. הם לא אמורים להפריע.

אבל עיניי לא הסכימו עם המספר הזה על המפה.האורות המהבהבים,נראו גבוהים ,לא נמוכים מהגובה שלי.שמרתי כיוון שהתקרבתי לעברם,יודעת במחשבה ההגיונית שלי שהמפה חייבת להיות מדויקת.זו חייבת להיות אשליה. אולם שהאשליה הוסיפה להתקיים,לבסוף איבדתי את עצבי ופניתי שמאלה.זה שווה עוד 3 דקות טיסה ,למרות שאני יודעת שזה טיפשי.

המגדלים מאחורי,התחלתי לחפש מקומות מוכרים במרחק. חיפשתי בתנועת האורות לפני בניסיון להתאים את המיקום של האוטוסטרדה עם המיקום של Mather .אבל הם לא התאימו.

לא שאין לי עזרים נוספים. יכולתי להצליב וללכת על רדיאלים של VOR ,אם הייתי צריכה. אבל ה GPS 295 שלי גם הצביע על הכיוון של Mather ,התאהבתי מחדש ביחידה הקטנה הזאת. ל Sacramento יש מספר שדות שיכולתי לראות ויותר מזה חורים שחורים. התחלתי בהנמכה שלי ,בטחתי שלבסוף יופיע שדה היכן שהוא בחור השחור.

טיסת VFR בלילה,מצריכה יותר אמונה ,מאשר טיסת ראייה ביום.לא פלא שאיני מבצעת אותה לעיתים קרובות.כן הבקר עדיין שם אם אזדקק לו. אבל ללא יכולת לבחון אתרים על הקרקע ולוודא את היחסיות לאדמה,אני פשוט חייבת להיות משוכנעת שהמנוע לא ישבות,שה GPS שלי צודק,שהמסלול באמת יופיע אם אמשיך להנמיך לחלל השחור שמתחתי ושהמסלול (באם יופיע) יהיה המסלול הנכון.

7 מייל לפני,אין סימן למסלול. לבסוף, 3 מייל לפני ,אורות רפויים של שני מסלולים מקבילים הופיעו,מתאימים גם ל GPS וגם לכיוון המצפני של Mather . אבל האתגר של טיסת הלילה שלי רחוק מלהסתיים. ההקפה שלי הייתה "על הפנים" ,עד שהבנתי לבסוף שהמגדל נתן לי מסלול עם רוח גב, גם לא היו VASI בצד הזה של המסלול. הנחיתה לא הייתה אחת מהטובות שלי. אבל אחרי שנחתתי הכיף רק החל .

המגדל הורה לי לפנות ימינה במסלול ההסעה הבא. ראית שילוט למסלול ההסעה "D” אבל לא סימן למסלול ההסעה עצמו. לא היה זכר לאורות של מסלול הסעה. היה רק הרבה "כלום" שחור לימיני. פניתי לבקר והוא הורה לי לפנות ימינה ,בכל מקום שם. האאא אולי מסלול ההסעה הוא באמת רחב.

פניתי ימינה ואורות הנחיתה שלי גילו שוליים מעשב ואחריהם רפש עמוק. בודאות לא מסלול הסעה. הסתובבתי חזרה למסלול ונסעתי סמוך לקצה הימני שלו, מחפשת אחר איזה סימן למסלול ההסעה.המגדל ביקש ממני לזרז את היציאה שלי . יש להם 8 DC בגישה סופית. נלחמתי בלשוני ואמרתי לה שאני עושה כמיטב יכולתי.

הצלחתי למצוא את מסלול ההסעה,פניתי אליו וניסיתי ליצור קשר עם תדר ה"קרקע". איש לא ענה . חזרתי לתדר המגדל, אבל Mather נהייה שדה תובלה סואן. לא הצלחתי להשחיל מילה. שמעתי את הבקר מאשר למטוס לפנות את מסלול 22R על "D” .הסתובבתי סביב וראיתי 3 אורות נחיתה חזקים מוכנים לאכול אותי חיה.

לבסוף,השגתי את ה"קרקע" ברדיו וביקשתי הסעה מכוונת ל FBO והסברתי שזו פעם ראשונה שאני כאן וחשוך.למרות שאמרתי זאת הייתי נבוכה, בטח שחשוך,הם יודעים שחשוך,אבל, כמה מסלולי הסעה מוארים בטח היו עוזרים.

הפקח אמר לי לעקוב אחרי מסלול ההסעה המקביל ואז גיליתי שלט של ה FBO ,ענק אך לא מואר. הבקר אמר לי לפנות שמאלה ,בכל מקום שם.התבוננתי שמאלה ,סיגלתי לעצמי דעה מוגדרת על מרשה ה"בכל מקום", כמו על מודעות הפקחים ב Mather .אז הופיע לפני ,במלוא עוצמתו, מטוס 747 תובלה. איכשהו ,היה לי ספק שהפקח באמת רצה שאנסה להתגנב מתחת למטוס הזה.

לבסוף,רחרוח וגישוש דרכי בחשכה , מצאתי מקום חניה ודוממתי.קימברלי הגיעה מספר דקות אחר כך,היינו בדרכנו לארוחת ערב מאוחרת. שחזרתי את השעות האחרונות. הפסדתי במרוץ עם החושך, דרגתי את המאבק עם Mather כתיקו.אבל כשקימברלי הזדחלה בחזרה לתנועה הסואנת של ערב החג,שחזרתי את הדרך הקרקעית מ Livermore . אפילו עם כל העיכובים שהיו לי בדרך,אני עדיין שעות לפני איפה שהייתי אם לא היה לי את כרטיס "צא מפקקי התנועה" הנקרא מטוס.

חייכתי ששקלתי זאת. אולי לא ניצחתי את החושך.אבל עדיין ניצחתי את התנועה.וזה ניצחון מספיק בשבילי.