פורסם עם: מעשה בטיסת ניווט - ספור בלהות מהחיים
19/07/2004
א' אב תשס"ד
,...זכיתי באור מן ההפקר..."
הקדמה, אזהרה והתנצלות
יומיים חלפו מאז טיסתי הראשונה והמדהימה במטוס האירובטי הטוב בעולם (בתאריך 17 ביולי, ו-17 בגימטריא זה "טוב"), ועדיין אני מתקשה לנחות מהאופוריה, אז אם פה ושם ישובצו קטעי שירה מתפרצים, משפטים רגשניים שאינם הולמים את גילי ומעמדי המכובדים, קבלו נא את התנצלותי מראש.
ושוב ביאליק: ".... מגופן של עולם אל אורו ערגתי...". האם יכול להיות שביאליק, שרק בשבוע שעבר מלאו 70 לפטירתו, טס גם הוא באקסרא 300, ואם לא, האם לא לטיסה זו הייתה כוונתו?!
דילמה נוספת שעומדת בפני כותב שורות אלו היא בתור מי הוא כותב. אני שרגיל הייתי רוב חיי לטוס במטוסים חדשים כמהנדס ניסוי, פד רגל עם כרטיסיות להערות, מוצא עצמי טס במטוס חדש, עם טייס נהדר שזו לי הפעם הראשונה שאני טס איתו (ואי"ה ובלי נדר טפו טפו טפו, מלח מים, עוד יהיו הזדמנויות) בלי עט, ורק דיאגרמת ארסטי (מעשה תוכנה לתפארה של טייסנו) דחופה, מוצמדת למכנסיי. ולפיכך, לראשונה בחיי אני כותב פסבדו דוח, קרי, בלי מטרה, שיטה, מסקנות והמלצות, למרות שפה ושם אשתמש בחלק מהכלים שרכשתי.
המטוס מנקודת מבטי:
המטוס תוכנן ונבנה למטרה אחת. לטוס ארובטיקה ולהינות. ראות נהדרת. התוספות על הכנפיים, הכוונת וחוט הצמר שמחובר לשפת הזרימה ויתואר בהמשך (צמרון או TUFTS בעגה המיקצועית) עוזרים לראות את מצב ותנועת המטוס במרחב, והסטיק רגיש וחם. יש מדד במיל-ספק להערכת תכונות הטסה של כלי טיס מאויש (8785-C) שנקרא כוח סטיק לג'י. באקסטרא הוא קטן במיוחד וכך עבדכם הנאמן מצא עצמו נחלץ ב- 8.5 ג'י (!!!), עושה לופ ב-6 ג'י ולא משחרר, ואז בטופ כשהוא הפוך, חוטף סנפ רול בלתי רצוני עצבני.
במטוס זה, במושב הקדמי, רק שני שעונים, מהירות וגובה. מאחר וגם אין חליפת לחץ (שעוצמת התנפחותה גדלה עם עליית הג'י) אין ברירה אלה לסמוך על אבינו שבשמים ועל תחושת התחת לגבי הג'י המתבצע ובזה הייתי רחוק מהמציאות ולולא מיקי לא היה לי מושג מה קורה מבחינת הג'י.
הטיסה (עד לשלב שאני לא בדיוק זוכר איפה הייתי, מה עשיתי...):
מאחר וברור שדיווחי זה לא יהיה קצרצר כמנהגי אני חוסך מראש את כל הדברים השגרתיים. עיינתי בדיווח שכתבה XB70 ב-14.3.03 על טיסתה עם מיקי בפיטס ונזכרתי איך חייכתי למקרא דבריה. מלא "וווואווו, גדול ענק", וכיוצא בזה. הייתי יכול לשחזר חלק ניכר מקריאותיה. רק שאני כבר טסתי בפיטס והמעבר, לעניות דעתי ובלי לפגוע בכמה מידידיי שאני מתעתד עדיין לטוס איתם במילואים, כמו ההבדל בין פנטום ל-F-16. לפיכך לא אלאה אתכם בכל הדברים ה"שגרתיים" כמו הסעה ב-S-ים בגלל גלגל זנב, שינוי תדר פלוטו לתדר המישני בגלל מוסיקה על הערוץ ואגיע ישר לאזור 12, שם מקבלים מפלוטו תוספת לגובה המירבי של האזור ורשאים לטוס עד גובה 5,000 רגל. אפשר גם פחות, אבל נותן בטחון (אקסטרה גובה לאקסטרא מטוס).
שעת אחר צהריים, שמש כבר כמעט נוגעת בים, אבל מספיק גבוהה שתוכל לשמש כעוגן לתרגילים. אני מטיס עם אצבע אחת. המטוס רגיש והמקזז שלו לא משהו...מטפס ומתיישר לכיוון צפון. מבצע פניות ניקוי שמאלה וימינה בכ-80 מעלות הטייה, המטוס עושה מה שאני רוצה, והיגיע הזמן לגלגל. מרים אף מעל האופק מושך והופ, מתגלגל. המטוס מתפלל סביב ציר הגלגול. "לא כך", אומר מיקי. הוא לוקח, מרים אף בחדות, מגלגל בפתאומיות ועוצר שוב בחדות. שוב אני. משתפר קמעה, זה לא פשוט לא למשוך בזמן הגלגול, וככה ממשיכים. העצירות הפתאומיות של הגלגול מזכירות לי נשכחות בנושא מעיי הרגישות (למען האמת זה הכל התחיל כשהמורה שלי לפסנתר אמרה שלא צריך לנגן מהראש אלא מהבטן ואז האוזן התיכונה שלי והמעיים התחברו, אבל זה כבר מסיפור אחר...). כמו שציינתי, אדלג על קטעים שגרתיים והנה אני מוכן ללופ. מאיץ ל-160 קשר ומושך קלילות (איזה 6 ג'י שמביאים את משקלי ליותר מחצי טון, כזכור). המטוס מתרומם בקלי קלות, ואני מבסוט, חוצה את האנך, זורק ראש, ורואה שהכנפיים לא בדיוק מאוזנות, כשאנחנו כמעט הפוכים מרים כנף בקלות. וזבנג, מטוס מגלגל בפראות לצד השני. "הזדקרת בטופ של הלופ", מבשר לי מיקי בשלווה. המטוס מבצע את הגילגול בזבנג נוראי והסטיק רץ ומנגח בעוצמה את הירך שלי. מטוס מוריד אף וצולל באנך. אני משוכנע שמיקי לקח בגלל שהזדקרתי ועוזב את ההגאים. המטוס מאיץ ל-200 קשר, הגובה יורד במהירות. מיקי שואל: "אתה על ההגאים?!", ורק אז הבנתי שהוא לא נוגע בהם. נבהל ומושך קלות. מיקי מתערב, "אל תגזים, מספיק להחלץ ב-8 ג'י". גובה 3000, אנחנו חוזרים לטפס.
מיקי מדגים גלגולים עם המרהד עם שני רבעי גלגול בטופ. מאיצים, מושכים והמטוס בול באנך. שמש מצד ימין, מסילת הברזל מתחתנו, הסרגל על הכנף מקביל לאופק. והופ גלגול, והופ, גלגול, והופ גלגול, ועוד אחד, ושני רבעי גילגול בטופ והופ - נופלים על הכנף. הצמרון בקצה הכנף פונה לצד ואחרי זה קדימה. מתיישרים כלפי מטה באנך.
כשמיוצבים בגובה אני מנסה שוב להשתלט על הרול. למעט מעיי שמתהפכים, לא חל שיפור משמעותי, אבל אני מרגיש איך אהבתי והתלהבותי מהמטוס במגמת עלייה.
מיקי מתחיל לבצע טורק רול. הזדקרות עם נפילה על הזנב. שנים אני מחכה לטוס ברברס (אחורה).
שוב מיוצבים באנך, מגלגלים קצת בדרך, ומגיעים לפסגה. אל תשאלו אותי מה קרה שם. אני עם הראש על הצמרונים, והופ, מטוס נופל אחורה. הדבר הכי קרוב שהרגשתי פעם היה ביצוע דיפ סטול ב-F-16 (עם מצנח סחרורים בזנב) (לפני שהחליטו להוריד את המהנדסים מהטיסות האלו...). הרגשה כאילו המטוס קשור בזנבו לחבל שמחובר גבוה בשמים והוא מתנדנד כמו מטוטלת אחורה. נעצר. קצת קדימה ונחלץ.
קוראים נכבדים, בגילוי לב רגשני אספר לכם שאם עד אותו הרגע חשבתי שאני בן 20, פתאום גיליתי שאני בן 30 לפחות. ליתר בטחון שלפתי את אחת משמונה שקיות ההקאה שפיזרתי בכיסי, תחתוני, בשרוול ליד הכתף, שלא יהיה חלילה מצב שאני לא אצליח להגיע אליהם ואלכלך את המטוס המצוחצח הזה (הבטחתי ללקק את המטוס אם זה יקרה). אם פעם חשבתי שזה קורה לי בגלל מסכות החמצן המסריחות, ובגלל דליפת אוויר שנובעת מאטימה גרועה בין המסכה לסנטרי מעוטר הזקן, הפעם כל ההסברים והתירוצים לא עזרו. ביקשתי הפוגה קלה. שתי פניות גיהוץ ומיקי מדגים לי פנייה עם כנפיים אופקיות. הטפט בקצה הכנף מקביל לשפת הזרימה. ממש כמו במטוס "דיה" שיש לו 4 מייצבי כיוון בזנב בשביל זה...
אני מציע למיקי שאני אקיא קלות ואז ניתן יהיה להמשיך, אבל הוא מודאג שהשקית תברח לי בתא (כנראה שהוא קרא כמה מסיפורי העבר שלי).
אני מתאושש. "סחרור שטוח", אני מבקש.
תרשו לי להצטנע קצת ולספר לכם שהסתחררתי בבלניק 2-33 (דאון ארובטי) בטהצ'אפי, קליפורניה, עשיתי קורס סיחרורים ב-A-37 לרבות סיחרור הפוך, הסתחררתי בפמפה, בטוקאנו, בצוקית, ב-T-25, בססנה 150 ארובטית (עד כמה שניתן) וכמובן בפיטס. לו נדרשתי לדרג את התרגילים המרטיטים שעברתי בחיי הרי התרגיל שחוויתי הפעם הוא אחד הבולטים ביניהם (כמעט כמו לטוס ב-F-16 עם המנוע היחיד שלו כבוי...).
שוב מטפסים לגובה 5,000 רגל, מזדקרים (שכחתי כמובן לציין שבשלב ההתאוששות של הגיהוץ התאמנתי בטיסה במהירויות איטיות, שזה משהו מדליק באופן מיוחד כי המטוס בזווית התקפה ענקית, אף מאוד גבוה, והוא רוטט ומתנדנד כשאתה רואה בעיקר שמיים). והזדקרות כשמיקי בועט ברגל שמאל (כיוון סיחרור שהמנוע עוזר לו..). מטוס פותח בסחרור שטוח שטוח, בקצב סביר. מיקי מפנה את תשומת ליבי שעכשיו הוא יאיץ את הקצב בצורה משמעותית. המהירות תקועה ב-40, איבוד הגובה איטי ביותר, הטפט מורה קדימה (כנף הולכת אחורה). מיקי פותח מנוע, מעביר את הסטיק לפינה הימנית (נדמה לי), וטררח, שמש, שמש, שמש, חמישה סיבובים. פתיחת המנוע, בדיוק כמו שכתוב בספר של אדוארדס, משטיחה את הסחרור, מאיצה אותו ומקשה על ההיחלצות. בכדי שמיקי ייראה שאני חי אני סופר סיבובים וכל חצי סיבוב אני סופר כסיבוב שלם. קצב מדהים, כמו רקדנית הקרח שסוגרת ידיה וחוק שימור התנע הזוויתי מאיץ אותה לקצבים אסטרונומיים. שיעור השקיעה של המטוס קטן למדי, שיעור ההתהפכות של בני מעי גבוה. הופ נתניה, הופ נתניה, ונחלצים. ההיחלצות מקצועית כי כל פעולה בלתי זעירה ותזמון לא נכון יכולים להכניס את המוטס בקלות לסחרור הפוך. נחלצים.
אני מוציא את שקית הפלסטיק מתוך מעטפת הנייר בה היא נתונה ותוקע אותה מתחת לרצועת השעון. שתי נשימות עמוקות ואני מצליח להגיד למיקי ש"אני לוקח".
צומת השרון 2000 רגל. אקו, אקס-ריי, אינדיה, פאפא חוזר להרצלייה. איזו קקמייקה (סתתתם) טסה לפנינו ואנחנו ב-160 קשר עומדים לגרוס אותה. "אולי איזה ברל רול סביבה" עוברת מחשבה במוחי שלא מגיעה לשפתי מחשש שארוחת ליל שבת תישלף יחד איתה. קשר עין, עוקפים מימין, מתיישרים בפיינל ונחיתת 3 נקודות.
התא נשאר יבש, השקית ריקה, מחנים וליאת מחזירה לי את כל הציוד שרוקנתי מכיסי לפני הטיסה שלא יצאו לטייל בתא.
סכום וקצת הרהורים:
חרגתי ממנהגי ולא נתתי לדמיון ולמחשבות להסיח ולמשוך את הסיפור. האמת, במקרה זה, גדולה מהדימיון. אבל אחרי שנחתי בשלום, קצת מחשבות. (חיוביות בכדי לא להשבית שמחות). קראתי לפני הטיסה, פעם נוספת, את דוח ועדת חקירה של CYT. זכרתי גם ש-XB-70 כתבה בדיווחה כמה מיקי מיקצוען, וקפצתי למים. ואומנם מיקצוענות אמיתית זה סוד הקסם שלו. בלי עין הרע, טפו-טפו, אבל טיסה נטולת כל דאווין, בלי אף תרגיל שמטרתו להפחיד, רק שליטה נהדרת במטוס שעושה את מה שמיקי רוצה ומתכוון. תענוג צרוף.
בלילה, "כשהמוח רץ", כמו ששר זוהר ארגוב, ידעתי שיש על מה לחלום בנעימות. לא אסתיר, גם שוחחתי עם מן בשמים, שיחה שאולי פעם אביא קטעים ממנה. הנחמה היחידה שהייתה לי היא שלפחות לשמים הוא עלה במטוס הכי כייפי שפגשתי.
ושוב תודה למיקי, ותודה לליאת שעזרה לי לא להסתבך בטיסה. רק שמחות ובטיחות לכולנו ולמיקי במיוחד, המון בטיחות והצלחה!!!
יִזְהָר נוֹי
- 4 –
/Volumes/Projects/Repos/AOPAIsraelSite/historical-archive/legacy-files/_Uploads/682INExtra.doc