פורסם עם: הצטרפות ללא קשר בראש-פינה
יותר לעולם לא!- הפרעה עיקשת
מאת: לינדה סו באומר AOPAPILOT May 2004
תרגם וערך: שכטר שמעון – ועדת הבטיחות
זה היה מאותם ימים מושלמים של אביב ,שטייסים אוהבים ואני איני יוצאת דופן. הייתי בדרכי למכולת, עם התינוקת בכסא התינוקות והכלב . מייד שיניתי את התוכנית ושמתי פעמי לשדה התעופה Allegheny Country לשכור את ה ססנה 152C המועדפת עלי. אחרי הכל, המכולת זמינה בכל שעה, מה שאי אפשר להגיד על מזג האוויר בפיצבורג.
(מפת מז"א עדני-לחץ לקבלה)
בתי הייתה כבר נוסעת ותיקה בהרבה טיסות(לפני ואחרי הלידה),נרדמת בהסעה ומנמנמת בשלווה בכסא הבטיחות שלה, עד שדוממתי את המנוע בסוף הטיסה. הכלב,פודל מעורב,היה גם הוא מורגל בטיסות, מתכרבל בקצה המטוס. בזמן ההוא בייתי טייסת צעירה עם 200 שעות. שום דבר בניסיון שלי לא גרם לי לחשוב פעמיים על בטיחות הטיסה שלי באותו היום. טיסתי החלה כרגיל, עם הכלב בקצה המטוס ובתי נופלת לשינה בתחילת ההסעה.
לא היה אף אחד בתחום ההקפה או מטוס שמחכה להמריא ,מאחר שזו הייתה שעה מוקדמת של סוף השבוע .
המטוס ניתק מהמסלול,הירוק מסביב נכנס לעיני ,נותן לי הרגשה של כביכול טיסת "סולו". כהרבה טייסים עם ילדים קטנים,קשה למצוא זמן לטוס כמו שהייתי רוצה,שלא להזכיר למצוא רגעים של שקט ושלווה כשנעשים הורים.
הכל הלך חלק בטיסה עד שביקשתי וגם קיבלתי מרשה לפיינל קצר למסלול 05 . בד"כ אני נמנעת מהמסלול הזה ,מאחר ואורכו רק 2547 רגל והוא מסתיים בפתאומיות שסביבו מכשולים ,מה עוד שהגישה אליו תלולה יותר מאשר לשני המסלולים האחרים. התאמנתי בגישת מכשירים אליו ((Allegheny VOR,שתמיד הסתיימה בהליכה סביב ונחיתה על ILS למסלול 28.
הייתי בפיינל קצר ,ללא כוח מנוע,שהתנאים לקחו אותי למקום לא צפוי. מסיבות שונות(אולי עקב שינוי הגובה או רעש המנוע), הכלב נבהל,התעורר לפתע,וקפץ מעבר לכסא,על התינוקת ואז "צלל" מתחת לדוושות הגה הכיוון ,תוך כדי שהוא נובח כל אותו הזמן. אם מדברים על הפרעות בטיסה! התינוקת החלה לצרוח,הכלב התחרה בה ביללות בטונים גבוהים והמסלול המשיך להתקרב יותר ויותר. לבי עדיין הולם כל אימת שאני נזכרת בכך.
לא ידעתי אם הילדה נפצעה או רק נבהלה בגלל היקיצה הפתאומית. ממבט חיצוני לא ראיתי סימני דם.הרגשתי את הכלב מתחתי שולל ממני את היכולת להשתמש בבלמים או בהגה הכיוון לנחיתה או הליכה סביב.
בחלקיק שנייה היה עלי להחליט אם לסיים את הנחיתה ,או ללכת סביב. מאחר שרמת הרעש בתא עלתה מרגע לרגע,מלמלתי תפילה קצרה למען ביטחוננו והחלטתי לנחות ולטפל בכל העניין על הקרקע המוצקה.
התעלמתי מהצרחות והיללות ונחתתי נחיתה בטוחה, אולם זה היה אחד מהדברים הקשים ביותר שנאלצתי לעשות. להתעלם מהצרחות של התינוקת שלך ,זה דבר קשה יותר מאשר להתעלם מהפרעה אחרת.
לבסוף הייתי מיושרת עם ציר המסלול,המדפים היו מטה עד הסוף והמהירות נמוכה. אשררתי את המרשה לנחיתה,כך שלא הייתי צריכה להשתמש ברדיו. לא הייתה רוח צד והמסלול היה רחב מספיק(100 רגל) ,כך שיכלתי להרשות לעצמי לתכנן נחיתה ללא הגה הכיוון.כל מה שיכלתי לעשות זה להטיס את המטוס למטה,להחזיק את הגה הגובה ולחכות לצופר ההזדקרות כדי לעשות נחיתה עדינה.
התינוקת לא נפגעה וחדלה ליבב ברגע שיכלתי להרגיע אותה. הכלב טיפס למקומו ברגע שהתגלגלנו לקראת עצירה מוחלטת,בערך במרכז המסלול ובהסעה אחורה ל FBO התנהג כאילו כלום לא קרה.
זה היה לא חכם מצידי לטוס ללא מבוגר נוסף במטוס,להחזיק את התינוקת(או הכלב) בנסיבות לא צפויות.
מעולם לא חזרתי על הטעות הזאת שוב,למרות שבכל טיסה עם מבוגר אחר,או מדריך, התינוקת והכלב ממשיכים לישון בכל טיסה, אולם התינוקת בכיסא הבטיחות במושב האחורי והכלב עם רסן בקצה האחורי של המטוס.