טיסה מסחרית , טיסה פרטית ומה שבניהן
לאחרונה עסקה וועדת הערר לרישוי בשאלה האם טייס פרטי שלקח נוסע פצוע במטוסו הפרטי ביצע בפועל טיסה מסחרית ?
במהלך השימוע הוכח בוודאות כי העורר לא קיבל תמורה כלשהי עבור הטיסה, וכי הוא הוביל נוסעים בטיסה נשוא הערר בהתנדבות מלאה.לעורר לא היתה כל כוונה לעשיית רווח מהטיסה לבד מהנאת הטיסה עצמה.
רשות הרישוי קבעה כי העורר ביצע טיסה מסחרית ללא רישוי מתאים. עמדת רשות הרישוי, דהינו ראש מנהל התעופה האזרחית הינה כי כל הטסת נוסעים הינה טיסה מסחרית.
אנו בדעה כי לא יתכן להגדיר טיסה כמסחרית ללא מסחר. אין להגדיר טיסה כמסחרית אם נעשתה ללא כל תמורה וכל קביעה אחרת פשוט איננה מתיישבת עם החוק ועם ההגיון הישר.
סעיף 1 בחוק הרישוי מגדיר טיסה מסחרית כך: -
"טיסה מסחרית – טיסה לשם הובלת נוסעים או הובלת טובין בתמורה, או טיסה לצרכי עסק או למתן שרות".
הגדרה דומה נמצאת גם בתקנות הרישיונות וההפעלה. לפיכך ברור שהובלת נוסעים בטיסה ללא תמורה איננה בגדר טיסה מסחרית.
המילה החשובה בהגדרה כאמור הינה – "לשם" – כלומר המבחן הוא מטרת הטיסה : רק אם מטרת הטיסה הינה למטרה מסחרית של עשיית רווח וקבלת תמורה הרי היא מסחרית. טיסה ללא כוונת רווח וללא תמורה לעולם איננה יכולה להיחשב כטיסה מסחרית.
החוק איננו מגדיר מהי טיסה פרטית ומכאן שאם טיסה איננה מסחרית על פי ההגדרה הרי שהיא טיסה פרטית .המנהל טועה בכך שהוא קובע שהובלת נוסעים ללא תמורה הינה בגדר השרות המצוין בסיפא של הגדרת הטיסה המסחרית ולכן אסורה ללא רישיון מתאים. פרשנותו של המשיב מוטעית ובלתי מתקבלת על הדעת הואיל והיא מסרסת את החוק, עוקפת את הגדרת הטסת הנוסעים המסחרית ומשנה את מובנן של המילים הברורות, וכוונת המחוקק.
במקרה של הובלת נוסעים חייב להיות אלמנט של תמורה על מנת שהיא תחשב כטיסה מסחרית.
מכאן שהמשך ההגדרה "או לצרכי עסק או למתן שרות" מתייחס אך ורק לטיסות מסחריות בהן ניתן שרות אחר שאיננו הטסת נוסעים. הכוונה כמובן לטיסות מסחריות בהן עוסקים בצילום אווירי, בריסוס, בהצנחה, בגרירת כרזות, וכיוצא באילו שרותים אוויריים בתשלום.
למעלה מן הדרוש יש להדגיש כי המילה "שירות" בהגדרת הטיסה המסחרית כוללת בתוכה כבר את "התמורה" ואין לה כל משמעות מסחרית אחרת. הדבר דומה למילה "מכר" שאין לה משמעות אלא כאשר ניתנת תמורה כנגד מסירת מוצר או נכס. כך למשל מונית שרות הינה מונית המעניקה שרותי הסעה בתמורה וכיוצא בזה.
לצערנו בשפה העברית נעשה שימוש במילה "שירות" גם לתיאור מצבים שאינם מסחריים כמו שירות בצבא או במשטרה. נראה כאילו נתחלפו למשיב המשמעויות השונות של המילה "שירות " ויתכן שבכך נעוצה טעותו. אמור מעתה: רק טיסה לשם מתן שרות בתמורה שאיננו הטסת נוסעים או טובין הינה טיסה מסחרית לכל דבר.
תקנות הטיס שלנו ברובן נסמכות על התקנות הפדראליות האמריקניות. (ה- FAR). חלקן, וביניהן תקנות הרישיונות וההפעלה הינן כמעט תרגום מילולי של התקנות המקבילות בארה"ב. לפיכך הגדרת הטיסה המסחרית על פי הדין האמריקני רלוונטית ביותר לצורך הבנת התקנות שלנו.
ה- FAR מגדירות טיסה מסחרית כטיסה "For Compensation or Hire" כלומר טיסה למטרות רווח כספי. שוב , המבחן הינו מה לדעת הטייס מטרת הטיסה . רק אם מטרת הטיסה מסחרית וניתנת תמורה עבור ביצועה הרי היא תוגדר ככזו.
ראה: סעיף ההגדרות ב- FAR המצורף לערר זה.
61.118 FAR (זאת התקנה המקורית משנות השמונים .עודכנה כיום וקבלה מספר 61.113 ) מגדירה את זכויותיו של טייס פרטי וקובעת כי הוא רשאי לבצע טיסה בתמורה אם הטיסה הינה רק נלוות לעסק ומטרתה איננה עשית רווח.
ראה: נוסח ה- FAR המצורף לערר זה.
המבחן האמריקאי לצורך בדיקה במקרים גבוליים האם הפעלת הטיסה היתה מסחרית או לא הינו כפול:-
א. יש לבחון האם הטיסה הינה במסגרת עיסוקו העיקרי של המפעיל או רק עשיה צדדית.
ב. במידה והטיסה לכשעצמה הינה חלק מעסק לשם עשיית רווח – הטיסה מסחרית.
ראה הגדרת COMMERCIAL OPERATOR בסעיף ההגדרות בעמוד 3 – 1 המצורף לערר זה.
ג. כיום עודכנה התקנה האמריקנית ו 61.113 החדשה כוללת בתוכה גם את המבחן שהי במקור בהגדרת מפעיל טיסה מסחרית.
. כפי שראינו, הטסת נוסעים איננה יכולה להיכנס בגדר המילים ,"מתן שרות " בסיפא להגדרה המשפטית של טיסה מסחרית, שאם לא כן נגיע לאבסורדום מוחלט: - כל טיסה פרטית עם נוסעים תהפוך למסחרית שכן המשיב יטען שניתנו להם שרותי הטסה.
עמדתנו בפני ועדת הערר היתה איפוא ברורה - העורר ביצע טיסה במטוסו הפרטי עם נוסעים ללא תמורה ולפיכך אין זאת טיסה מסחרית. העובדה שהנוסע היה פצוע ברגל איננה יכולה לשנות את סטטוס הטיסה מפרטית למסחרית. התוצאה היא שהעורר ביצע טיסה פרטית המותרת לו על פי כל דין.
ועדת הערר שמעה את טענות הצדדים וקיבלה את עמדתנו המשפטית בשאלת הטיסה המסחרית.וכך קבעה ועדת הערר בסוגיה:
בהבחינו בין טיסה מסחרית לבין טיסה פרטית, השתמש המחוקק בין היתר במילים; נוסעים, עסק ומתן שירות, אשר משמעותן היא סלע המחלוקת. נבחן מושגים אלה אחד לאחד:
נוסע – במונח זה השתמש המחוקק הן לגבי נוסעים בתמורה והן לגבי נוסעים ללא תמורה.
כשרצה המחוקק לציין נוסע בתמורה השתמש במונח נוסע בשכר (ראה למשל סעיפים 10 1א 10(3) לחוק הטיס 1927,. להבדיל מנוסע סתם למשל בסעיף 10(4) לחוק. עיון בתוכן הוראות החוק מלמד כי אכן כך הדבר.
גם בהגדרות המופיעות בסעיף 31 לחוק הטיס מבחין המחוקק בין "אוירון" לבין "אוירון להובלת נוסעים או סחורות בשכר, וכד'.
טענת המשיב לפיה המילה תמורה אינה מתייחסת לנוסעים (אלא רק לטובין) – אינה מקובלת עלינו. לפי טענה זאת בכל מקרה בו נמצא אדם במטוס, נוסף לטייס, הופכת הטיסה לטיסת נוסעים עליה חלים כללי הטיסה המסחרית. אם נקבל פירוש זה נמצאנו מבטלים את מוסד הטיסה הפרטית בכלל וזאת ודאי לא כוונת המחוקק.
עסק – הכוונה היא לעסק מסחרי שבו המפעיל או מבצע הטיסה מקבל תמורה עבור הטיסה. הכוונה היא לעסק הקשור בטיסה עצמה, כשהטיסה היא חלק מהעסק ולא לעסקו הפרטי של הטייס או לעיסקו של נוסע כלשהו שהטיסה מהווה לו תחבורה בלבד.
לא נראה לנו כי טיסה בה טייס פרטי טס במטוסו לפגישת עסקים, תסווג כטיסה מסחרית, אפילו טסים במטוסו הפרטי אנשים נוספים הקשורים בעסקיו.
שירות - הוא הדין במתן שירות. המונח שירות מעצם טבעו – הוא שירות בתמורה. טייס מטיס חבר, מנקודה א' לנקודה ב', בנקודה ב' אוסף את ילדיו של החבר ומחזירם לנקודה א'. הכל ללא תמורה, כשמטרת הטייס למשל - היא צבירת שעות. האם נסווג טיסה זאת כטיסה מסחרית רק משום שהיא נראית כהענקת שירות? לדעתנו לא. אף על פי שהמילה תמורה אינה מוזכרת בחלקו השני של הסעיף, הכוונה היא לכך שהטיסה עצמה היא עסק ומתן שירות משמעותו מתן שירותי טיסה, ולא לעסק או שירות שאינם קשורים לטיסה עצמה.
המונח "שירות", שתורגם מהמילה service משמעותו; שירות בתמורה ולא שירות חינם.
7. בא כוח העורר, עו"ד ירון אפרת, הפנה אותנו לתקנות התעופה הפדרליות של ארה"ב (Federal Aviation Regulations) (להלן: "פ.א.ר"). אכן, תקנות הטיס רובן ככולן הותקנו על פי הפ.א.ר. יתר על כן, תקנות הטיס מפנות מדי פעם לפ.א.ר. לעניין התאמת מונחים. (ראה למשל תקנה 140, ותקנה 329). בסוף קובץ התקנות קיים לוח השוואה בין תקנות הטיס, הפעלת כלי טיס וכללי טיסה התשמ"ב -1981 לבין התקנות המקבילות של הפ.א.ר.
העובדה שהמחוקק מוצא לנכון להפנות לפ.א.ר ואף לצרף לתקנות לוח השוואה מהווה אינדיקציה מפורשת כי פרשנות התקנות תהא לפי הפ.א.ר. אף כי הפ.א.ר. איננו חלק מחוקי מדינת ישראל.
8. הוראות החוק המתייחסות לבטיחות הטיסה חלות על טיסה פרטית באותה מידה שהן חלות על טיסה מסחרית, פרט לאותן הוראות חוק המתייחסות במפורש לטיסה מסחרית או לטיסה תחת סיווג אחר, כפי שנתבאר לעיל.
כך למשל, תרגילים ותמרונים הנעשים בטיסת ניסוי והאסורים בטיסה רגילה, או טיסה חקלאית (טיסה בגובה נמוך תוך פיזור חומר הדברה), טיסת גרירה (בה מותר לגרור כרזות) אסור בטיסה רגילה, בין אם היא פרטית ובין אם היא מסחרית. לטיסות יעודיות או חריגות קיימים נהלים שונים הקבועים בחוק ובתקנות.
אבחנה נוספת לענין זה אנו מוצאים בהבדל המהותי בין פרק 8 לתקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה) התשמ"ב – 1981 לבין פרק 13. בעוד שפרק 8 דן באוירונים גדולים ואוירונים רב מנועיים עם מנוע טורבינה, מוציא מכלל תחולתו אוירונים עליהם חלים פרקים 11, 12 ו- 13 וקובע מפורשות בתקנה 143 (ב) כי הם יחולו על אוירון המופעל לצרכי עסקו של המפעיל שאינו עסק של הטסת כלי טיס בטיסה מסחרית - דן פרק 13 בהפעלה מסחרית של כלי טיס גדולים. ללמדך; לא המשימה, לא היעוד, ולא רמת הטיסה של הטייס, קובעים את סיווג הטיסה ובודאי לא בדיעבד.
סיווג הטיסה נקבע על ידי הגורם המגיש מרשה ותוכנית טיסה. המגיש מציין בבקשתו לקבלת מרשה את הנתונים הדרושים ואת מטרת הטיסה. העובדה שבמהלך הטיסה שאושרה על פי המרשה, מבצע הטייס פעולות אסורות לפי הכללים החלים על אותו סוג טיסה או טס לפי כללים שנקבעו לטיסה מסוג אחר, פעולתו אינה משנה את סיווג הטיסה. כך למשל, אם טייס טס בטיסה פרטית או מסחרית רגילה והוא מצניח אדם או מבצע צילום או ניסוי טיסה, אין מעשיו אלה הופכים את הטיסה לטיסת הצנחה, טיסת צילום או טיסת ניסוי, בין אם ברישיונו הגדרים מתאימים ובין אם לאו. מעשיו אלה מהווים עבירות על פי החוק דווקא משום שהם אסורים בסוג הטיסה אותה הוא מבצע, אף על פי שבטיסה לפי סיווג אחר אותם מעשים אינם מהווים עבירה. כך למשל, טייס ניסוי אשר ברישיונו כל ההגדרים האפשריים, היוצא לטיסת ניסוי ומבצע תמרונים שונים הרי שהוא ממלא את תפקידו כדין. אותו טייס ניסוי, היוצא באותו מטוס, ומבצע אותם תמרונים בטיסה פרטית או מסחרית שנועדה להעביר את המטוס מנקודה א', לנקודה ב' עובר עבירה אך הטיסה אינה הופכת בשל כך לטיסת ניסוי.
מכאן מסקנתנו היא כי העורר ביצע טיסה פרטית ולא טיסה מסחרית.
מסקנות
המבחן לשם סווג טיסה כמסחרית הינו מבחן התמורה וכוונת הרווח של מבצע הטיסה. טיסה מסחרית לשם עסק או מתן שרות מתקיימת כאשר העסק הינו עסק של מתן שרותי תעופה או כאשר הטיסה עצמה הינה השרות והכל כאשר ניתנת תמורה עבור העסק והשרות כאמור.
כל טיסה אחרת הינה טיסה פרטית המותרת לביצוע על ידי טייס פרטי המורשה לכך כדין.
ירון אפרת, עו"ד