בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשה לדיון נוסף בהחלטת בית המשפט המחוזי להטיל % 50 אחריות בנזיקין על מוסך תעופתי בשם השילוח תעופה בגין תאונה בכלי טיס זעיר שלא נגרמה כתוצאה מטיפול לא ראוי במטוס אלא מתהליך מסירת כלי הטיס ללקוח לאחר הטיפול.
לא אכנס כאן לפרטי הנימוקים המשפטיים לדחית הבקשה כאמור , אלא אסביר את התוצאה המשפטית של ההליך .וזה סיפור המעשה:
מטוס זעיר הוכנס על ידי בעליו לטיפול במוסך . עם סיום העבודה ביקש בעל המוסך מבעלי המטוס לבוא לקחת אותו אך הם לא מיהרו לעשות זאת . אחד מבעלי המטוס ,טייס מטוסים זעירים הודיע למוסך כי יבוא לקחת את המטוס ביום שישי. המוסכניק השיב כי הוא סוגר את המקום בשעות הצהרים וביקש מהטיס להקדים ולהגיע בבוקר.
הטיס לא הגיע בשעה היעודה לקחת את המטוס והמוסכניק הודיע לו כי הוא חייב לסגור ,כי אין לו מקום ולפיכך הוא משאיר לו את המטוס מחוץ למוסך .
בשעות אחר הצהרים הגיע הטיס למנחת ,המוסכניק כמובן לא היה במקום אך הוא מצא את המטוס חונה בצד . דע עקה שהקסדה לא הייתה במטוס והתברר כי המוסכניק לא רצה להשאיר אותה בקוקפיט שאינו נעול ובחר לשמור עליה עבור הטיס במשרדו .
הטיס השאיל קסדה לא תעופתית ממשהו במנחת ,הניע והמריא לדרכו. לא נכנס כאן לסיבות התאונה שלא בוררו עד הסוף. היו עדויות על המראה בזווית חריגה מהמקובל אך איש לא ראה את ההתרסקות עצמה שקרתה לאחר שהמטוס התרחק ויצא מתחום הראיה של האנשים במנחת. הטיס עצמו איננו זוכר דבר מהתאונה .
עובדתית נקבע כי לא נמצאה סיבה טכנית לתאונה וכי הטיפול שניתן למטוס על ידי המוסך היה תקין ולא היווה גורם לתאונה.
השופט הנכבד של בית המשפט המחוזי קבע כמה קביעות עובדתיות ובניהן:
כי הטיס, התובע,הזדקר בפניה לאחר שלא שמר על מהירות מתאימה בגלל שחבש קסדה ללא כיסוי אוזניים
נחשף לרעש חזק שגרם לו להפחית מנוע מבלי משים.
בית המשפט קבע עוד כי הטיס התובע טס ללא רשיון תקף
ללא תעודת כושר טיסה, ללא ביטוח מתאים
ללא קורס הסבה לדגם הספציפי
ובקיצור - הפר את חוק הטיס ותקנותיו ואסור היה לו להטיס את המטוס ביום התאונה.
למרות האמור לעיל קבע בית המשפט כי המוסכניק יצר הליך מסירה דוחק , לא נכח במקום בעת מסירת המטוס לתובע ונעל את הקסדה המתאימה במוסך ולא ודא כי התובע השאיל קסדה אטומה לרעש - ולכן אחראי ב 50% לנזק שנגרם לתובע מההתרסקות !
פסק הדין בפרשת השלוח קובע למעשה הלכה חדשה ומסוכנת בתחום הטיס : הוא מכיר בנסיבות של "הליך מסירה דוחק " המפחית את אחריותו המוחלטת של מפקד המטוס לעצם ביצוע הטיסה.
עמדת המדור הינה כי בתעופה האזרחית בכלל ובתעופה הזעירה בפרט אין להכיר במושג של "נסיבות דוחקות". טיס אזרחי לעולם איננו חייב להמריא והוא חייב להימנע מכך בכל מקרה בו קיים חשש קל ביותר לבטיחות הטיסה.
הכרה במושג הנ"ל סותרת את האחריות המוחלטת המוטלת על פי דין על הטיס המפקד.
לקביעת בית המשפט כי המוסכניק אחראי ל 50% מהנזק יש השלכות מרחיקות לכת :
א. אם כך, כמה אחוז אחריות יוטל על פקח טיסה הדוחק במטוס קל לזרז את המראתו, ובהמראה החפוזה והרשלנית כאמור גרם הטיס לתאונה ולנזק?
ומה יהיה היקף האחריות של פקח טיסה המאשר נחיתה כאשר מטוס אחר או רכב נמצא על המסלול והטיס ברשלנותו נוחת למרות שראה כי המסלול איננו פנוי?
ומה יהיה דינו של נוסע שנפגע בתאונת טיס לאחר שדחק בטיס להמריא מהר מבלי שהספיק לבדוק שיש במטוס דלק בכמות הדרושה לביצוע הטיסה ?
ב. העברת האחריות על תפעול המטוס מהטייס לאחרים תגרור עליה מיידית בתעריפי השירותים הנתונים למטוסים החל משרותיי תחזוקה, פיקוח אוויר, הדרכת טייס ועד תעריפי הביטוח שכבר עלו בעשרות אחוזים. העלויות כאמור יגולגלו על הציבור שוחרי התעופה ובסופו של דבר על הציבור כולו הנזקק לשירותי תעופה לרבות הנוסעים.
ג. התקדים המסוכן שנוצר עלול להשפיע על טיב השרות התעופתי ולכן גם על בטיחות הטיסה: מחיר גבוה יגרום לצמצום צריכת השרות התעופתי והחסכון עלול לפגוע ברמת התחזוקה ולהפחית את בטיחות הטיסה.
בנסיבות כאמור אנשים וגופים ימנעו מלהתעסק בשרותי תעופה, לא ישקיעו בתחום ויגרמו לנסיגתו והחלשתו של התעופה האזרחית בארץ בכלל והתעופה הספורטיבית בפרט.
מה ניתן לעשות עכשיו בעניין ? עדין לא ברור . בכל מקרה אני מציע לכולנו
להמשיך ולטוס בזהירות.