מופרז-עוזרו של השטן
מאז שהוא זוכר את עצמו רצה ערן (שם בדוי) להיות טייס.
כל תקופת לימודיו, החל מכיתה א ועד לסיום התיכון, היה פרחח גדול, אך כשרונו הטבעי עזר לו לסיים את הלימודים עם תעודת בגרות.
"שום דבר לא יעצור אותי מלהיות טייס בחיל האוויר" פיזר בפסקנות את דעתו בנידון בין חבריו הקרובים. ואמנם עם גיוסו התייצב לקורס טייס, מוכן ומזומן להראות לעולם איך הוא עוקף את כולם בסיבוב.
מהר מאד גילו שם, בועדות הסינון, שעדיף לו להסתער על הגבהות מאשר לנוע במהירות הקול בגובה מזערי מעל פני האדמה במטוס מתקדם ומתוחכם.
שנים משך איתו את התסכול והבושה עד שגילה והבין שיש דרך פשוטה להשיג את יעדו ולהיות טייס- רשיון טייס פרטי.
בגיל 38, נשוי +בת, עם מקצוע מבוקש ומשכורת לא רעה החליט ערן ללמוד טיסה באחד מבתי הספר שבסביבה. פרחח היה וגם נשאר, אך עכשיו , בגיל מתקדם, התבטאה הפרחחות ב"עיגול פינות", צפצוף על הליכים, קצת שחצנות והרבה ביטחון עצמי. טיפוס מועד לפורענות.
שוב עזר לו כשרונו הטבעי ולאחר ששים שעות לימוד היה בידו הרשיון הנכסף. החברה שידעו, ממנו, על 45 שעות בלבד הרימו חצי גבה בהשתאות.
העולם נפתח לפניו.
שעה פה שעה שם והנה הוא צובר מעל 200 שעות מפקד, והיד עוד נטויה (הכיס גם כן).
סקירת עברו עד הלום-החלק הטוב כמובן, חלפה במוחו של ערן תוך כדי שהוא צועד, ביום אביבי ונעים, אל המטוס החונה בעמדת החניה קרוב למסלול. הפעם הוא הולך לטוס על המטוס המהיר והמתקדם מסוג "מוני". זה כבר לא ססנה ארבעה מושבים, האיטי, אלא מטוס מתקדם המצריך כשרון הטסה רב יותר. ומי אם לא ערן מתאים למטוס זה?
רק לפני כמה חודשים נכנס מטוס, מסוג זהה, לתוך האדמה תוך כדי הליכה סביב אשר בוצעה, למרבה הצער, בצורה גרועה שסופה הרס ומות. אך לערן זה לא יקרה. הוא? עם הידע והכשרון שיש לו? רק טיפשים לא יכולים לצאת ממצבים מסוכנים. אין שום מצב, ויהיה מסובך כפי שיהיה, שהוא לא יוכל למצוא דרך לצאת ממנו.
בדיקות אחרונות ויוצאים לדרך.
המגדל מאשר המראה על 29 ופניה ימנית לכיוון צפון. לפי המרשה המיוחד שקיבל לפני יום הוא יטוס לחיפה אך בדרך יבצע , בגובה נמוך, מספר יעפים מעל הישוב בו הוא בילה את שנות ילדותו. כל החברה יודעים, ובשעה היעודה יחכו בחוץ להתפעל מה"טייס שלנו".
המטוס אוסף גובה. מעבר בקשר לבקר הצפוני והמשך טיפוס לגובה 1500 רגל.
השמים כחולים ללא עננה והאדמה רצה לה לאחור בקצב של 140 קשר. השדות הירוקים מהחורף הגשום משובצים בישובים קטנים עם בתים וגגות אדומים . מפעם לפעם אפשר לזהות בריכה ליד איזו וילה "צנועה" אך לא בכולן שולט הצבע הכחול. הטמפרטורה בחוץ עדין לא מתאימה לטבילה ורחצה ומילוי הבריכה מחכה לתקופה חמה יותר.
מכאן, בגובה, ניתן לזהות בקלות גם את הישובים הערביים אשר צורתם היא אי סדר אחד גדול. לא מזמן התבטא בתסכול אחד מראשי הערים הערביות שאין באפשרותו לבנות אפילו כביש רחב אחד בישוב וכל ניסיון של הפקעה לסלילת כביש כזה יתקל בהתנגדות "בלתי מתפשרת" של בעלי הקרקע הנוגעים בדבר.
התוצאה? כפר ערבי הגדל ונהפך לעיר עם פקקים, צפיפות, אי נוחיות וכעס תמידי של התושבים אשר יודעים ורואים שאפשר אחרת.
אך מה לערן ולעיר הערבית, תוך דקות ספורות הוא מעל ישובו, ובפניה שמאלית הוא מתחיל לבצע סיבוב מעל לשכונה תוך כדי שהוא הולך ומנמיך.
כתוב בחוקת הטייס שגובה הטיסה המינימלי המותר מעל לישוב הוא 1000 רגל. אז כתוב. איזה בקר יכול לזהות אם הוא בגובה נמוך או בגובה חוקי? ובכלל, מה יכולים החברה לראות אם הוא בגובה רב?
תוך כדי סיבוב והנמכה יורדת מהירות המטוס. לא נורא. למטוס מנוע חזק ובשעת הצורך ניתן לדחוף את המצערת כולה פנימה ולאסוף מהירות. החברה למטה מנופפים בידים וחיוך הנאה מפציע על פניו של ערן. לא כל יום הוא נהנה כמו הפעם.
ערן מסים את הסיבוב השלישי כשפניו צפונה. הוא שומר על הטיה של 45 מעלות ונכנס לסיבוב הרביעי. הגובה 450 רגל. קצת נמוך מדי . רצוי בכל זאת לשמור על גובה של 500 רגל ובהחלטיות הוא מרים את האף לטיפוס. ואז זה קורה.
כנף ימין, זו הגבוהה יותר, נכנסת להזדקרות ונופלת מידית (לא מתפרקת, פשוט מנמיכה ושוקעת כשאחריה צולל כל המטוס). המטוס, שהיה בסיבוב שמאלה ועם אף למעלה, נכנס לסבוב לכיוון ימין כשהאף נופל, והחלון הקדמי מתמלא בצבע ירוק במקום השמים הכחולים.
באופן אינסטינקטיבי מושך ערן את ההגאים לשמאל כדי להוציא את המטוס מהפניה הימנית אך פעולה זו רק מגבירה את הפניה והצלילה גם יחד.
"אני בסחרור" הייתה מחשבתו האחרונה של ערן. 450 רגל לא היו עוזרים גם לטייס ניסוי עם ותק של עשרים אלף שעות. המטוס נכנס לאדמה במהירות עצומה ובזוית של 30 מעלות.
לא היו ניצולים.
בסיכום תחקיר התאונה שבוצעה על ידי חוקרי המנהל הופיעה הגדרה יבשה לסיבת התאונה: "אי יכולתו של הטייס לצאת ממצב סחרור שנוצר בגובה נמוך".
האם זוהי הסיבה? ואולי זוהי התוצאה הידועה כבטרגדיה יונית שכולנו יודעים שהיא תגיע גם תגיע של אוסף סיבות ונסיבות ההולכות ומצטברות הולכות וזועקות ואין מי שיקשיב?
אפילוג
הסיפור הוא דמיוני לחלוטין, אך לצערי העובדות היבשות נכונות. בכל העולם וגם אצלנו נכנסים טייסים למצבים גבוליים שטעות נוספת אחת מובילה אותם למצב אל חזור.
כשהטעות נגמרת במות לא ידוע לנו מה חשב הטייס, מה הרגיש ומה עשה כדי לנסות ולצאת מהסבך. אך אנו יודעים כמעט בודאות ש 90% מהתאונות הקטלניות הן מעשי ידיו של הטייס ולא המכונה.
שי בוים