יום חמישי 10 פברואר 2005
א' אדר א, תשס"ה
תקציר מנהלים:
הקדמה: אחרי שכמה מעמיתיי הטייסים הודיעוני שקָשָה עליהם קריאה רצופה של למעלה מחצי תריסר שורות, להלן תקציר מנהלים לטיסה מופלאה שנטלתי בה חלק היום.
תקציר: בתחילת חודש אדר א' (קרי הבוקר) בוצעה טיסה פרטית במטוס (האהוב) CAU עם שלושה בוטנאים מדופלמים, פרופסור מגרמניה, דוקטורנטית מצ'כיה וידידתי המהוללה הגר מהאונ' העברית בי-ם (רות"ם ועשבייה). חודש מראש החלו ההכנות שכללו בין השאר אישור להטיס שני גרים מהרצליה ובקשה לטיסת מרחב (מרשה חריג) בדרום הארץ (מסלול להלן) באמצע השבוע. הדוח מפרט את ההכנות, השיקולים והמניעים לטיסה ותיאור מלומד של טיסה שנמשכה שלוש שעות במזג אוויר נדיר עם שלושה מלומדים שיודעים להבדיל בין אקליפטוס לנרקיס ביצות מצוי רב שנתי ובין ססנה 172 ל-152 ל-RG.
בבית קמה עזבנו את הנתיבים וגרדנו את הקרקע למצדה (תאור הסביונים בצבע צהוב לימוני, מרבדי הכלניות, השיטה המלבינה ועוד, בגוף הדוח...). תל ערד נראה כאילו שפכו עליו חלב כתוצאה ממרבדי פריחה של "בן-שֶלָח מנוּצֶה" ששינו לו לאחרונה את השם ל-"שֶלָח מנוּצֶה ". מיד אחרי תל ערד הבהיקו בלובן השלג פסגות הרי אדום המושלגות. מראה נדיר. מצדה, עין-יהב, ספיר, נחל נקרות, הר ארדון, מכתש רמון, עבדת, נחל צין, ולראשונה מבית קמה התרוממנו מעקיבת הקרקע וחזרה בנתיב (משדה בוקר בגובה 5 מעל הבלגנים...) להרצליה.
המלצות ומסקנות: גדול ואדיר. אין כמו ארצנו הקטנטונת. אין כמו טיסה נמוכה עם קונפרנס בינלאומי של בוטניקאים מדופלמים. אין כמו הגר.
תודות: למר זלמנסון, לקבט"י שדה התעופה הבינלאומי של הרצליה, למודיעין טייס (דגש לידידינו פעילי הפורום, במיוחד לצלם הקשתות הנודע), ול"חגב" שהזכירו לי לדווח כשאני חוזר לגובה פני הים...
(אתם רואים שאני יודע לקצר כשאני משתדל...)
דוח מפורט
ההכנות – מה לא אעשה למען הגר
לפני כחודשיים כשפנתה הגר עם בקשה גדולה ממני, ידעתי בוודאות שעבורה אקטוף גם את הירח. למרות שאינה משוגעת על טייסים ומטוסים, סבלה אותי ואת ידידיי ה"איגנורנטים" שאינם מסוגלים להבחין בין אלון תבור לארוקריה מנומשת (סתתאאאם) במשך שני מסעות ראלי ממושכים (32 שעות טיסה), השתתפה בשלוש תחרויות ניווט, נטלה חלק במטס הבינלאומי בארץ ואף התנדבה להדריך יומיים (במסלול סובב כנרת ובגן הבוטאני הנדיר של עין גדי). "עד חצי המלכות", השבתי (סיום של בדיחה נדושה).
"לרודיגר יש יום הולדת 45 והוא בא לארץ לשבוע ומחצה בסוף שבט תחילת אדר א' (יעני, תחילת מרץ), ומאחר וכבודו, בנוסף להיותו פרופ' באוניברסיטת הנובר הוא גם דואה וחובב מטוסים, מה תגיד על איזו טיסה בארצנו?!". וכי אפשר להגיד לא להגר?!
בטחון קודם לחינוך: מיד הרמתי טלפון לזלמנסון. "עדיפים חמישה טלפונים מיותרים על אחד חסר" למדתי בתקופת החניכה שלי במנ"ט. "מאיפה אתה מכיר את הגרמני הזה?", תהה הנ"ל. "אני לא, אבל הגר ממזמן. הוא שהה בארץ כשמונה שנים, סיים דוקטורט פה בארץ ובא פעם נוספת ל'פוסט',". "אין בעיה", חתם מטיל האימה הנוראי, "בתנאי שהגר תטוס איתכם גם כן!". הגר נכנעה להוראות הפיקוד העליון ולדין התנועה. ו"חשוב מכל", הרגיע אותי האיש שמאחורי התדמית, "יש בידוק גם בהרצליה, צלצל ותתאם...".
וכך עשיתי. יומיים לפני האירוע צלצלתי למ"מ קב"ט הרצליה, פיקססתי את שמות הנוסעים הזרים (בינתיים הצטרפה גם מרטינה הצ'כית, דוקטורטנית צעירה המתארחת במחלקה לאס"א {אבולוציה, סיסטמטיקה ואקולוגיה} באוני' העברית), שעת הטיסה, מסלול משוער (סתם להשכלה), צילצלתי לוודא שהפקס הגיע ליעדו (כנהוג במחוזותינו) וביום האירוע חיכה צוות בידוק מתוגבר לנוסעיי, תיחקר, שאל, התלוצץ, היה נחמד ותוך כעשר קטנות (לא יכולתי להתאפק) היינו בפנים (לפני הבידוק ובמהלכו צפו שלושת נוסעיי בעזרת משקפותיהם ב"מיינה מצויה", עוף פולש ממוצא הודי שפושט והולך בארצנו...).
מרשה ונתיב: מזג האוויר הסוער שפקד את ארצנו, השלגים שעטפו את החרמון ופלגי המים השוטפים קוצפים אל הכנרת פיתו אותי לטוס צפונה. תכננתי חניה במגידו לשוח במרבדי הכלניות הצבעונית (פולימורפיזם של הצבע) (האדומות במיעוט, הלבנות והכחולות המעדיפות קרקע לחה ודלה בגיר, ברוב מוחץ ) הפורחות באזור השדה (הערה: מתוך מסלול מס' 20 – מגידו, "מדריך מפה לטיולי פרחים" שהגר יחד עם אבי שמידע ערכו וכתבו). ברם, אולם, איזה עוכר שמחות שגונב לאוזנו שמץ מתוכניותי, הפנה את תשומת ליבי שלא הגרמני ולא הצ'כית יתלהבו מכמה זרזיפי מים השועטים במורד הגבעה, קל וחומר שסנטימטרי השלג ודאי שלא יעליזו וישישו את בני הערלים. ולכן פנינו ל"ישושום מדבר וציה" ("ותגל ערבה...", ישעיהו, ל"ה, למהדרין).
יומיים לפני המועד, כנדרש, פיקססתי את תוכנית הטיסה. בלי טעויות ובלי פדיחות אי אפשר. אם אומר שכשהגשתי את המרשה הייתה תחת ידי רק מפה אילמת ללא האזורים האסורים לטיסה בימי אמצע השבוע, הואשם בחפיפיות, אבל טעיתי ומספר לגים חלפו באזורים אסורים (לא חלילה באזורים שאסורים לטיסה גם בשבתות....). חמש שעות אחר הפיקסוס, טלפנתי לווידוא הריגה (ראה הערה לעיל). לקח קצת זמן, הרבה מתח, והפקס נמצא. צלצלתי ל"אוויה" לוודא שהכל תקין, ומסתבר שטעיתי באות הקריאה. CAU במקום CHV. "בגלל מסמר קטן נפלה העיר" נאמר בשיר. חיוג נוסף למודיעין טיס. הפעם יוני ענה ואני התלהבתי מצילומי הקשתות שפורסמו ממש באותו הזמן. הנושא תוקן.
יום לפני המועד. צהריים. אוכל. טלפון עצבני ממודיעין טיס הודיעני שאם תוך 10 דקות איני מתקן את התוכנית ויוצא מיידית מכל אזורי ח"א, התוכנית בטלה ומבוטלה.
מה לא אעשה למען הגר?! נטשתי את הקינוח, ויתרתי על נטילת ידיי ושעטתי לחדרי. העניין תוקן. התכונית הועברה. "עוד שני טלפונים וטסים,יא מאניאק", השתמשתי במנטרה הנושנה.
אימות בבוקר הטיסה, ווידוא הריגה חצי שעה לפני הטיסה, (ושוב תודה לשחר ולקרן על החביבות).
מהלך הטיסה: המראה על 11, סיקסקים על המסלול ("זיקזק" בפי היקה), מזג אוויר מעונן בגובה אבל הראות טובה, הרוח אפסית ואנחנו מתרשמים ממשטחי הסביונים (קל לזהותם מלמעלה שכן צבעם הוא "צהוב לימוני", בניגוד ל"צהוב חרדל" או "צהוב שמש" של מיני צמחים יוצרי מרבדים אחרים הגדלים באזור) האופיינים לשרון. באשדוד הופנתה תשומת ליבי לרותם הפורח בלבן בחולות, ולעצים הנמוכים של השיטה המלבינה המזוהה על פי צמרתה השטוחה. מטווח 24 בשימוש ואנחנו בהקפה. ליד חוף ניצנים, בנחל אבטח, זיהינו על נקלה את עצי "צפצפת הפרת" העומדים בשלכת בעונה זו ולענפיהם צבע אדמדם, (בעוד שבאביב ובקיץ לעליהם צבע ירוק בהיר). "פשוש" של ח"א דולק בעקבותינו ועוקף אותנו מלמטה ומשמאל באזור אשקלון. מתרשמים מהמרבדים האדומים של הכלניות באזור חוות רוה"מ, מזהים את האיקליפטוס הבודד על "הר לילי" (הלא הם שרידיו של הכפר אל-הוג') וברוחמה חוזים בשקמים עגולי הצמרת שעדיין בשלכת.
חוצים את "בית קמה", מנמיכים ועוברים לקשר עם "קדם". כנראה שמזמן לא טסתי באזור הדרומי באמצע השבוע. כמות הדיבורים שם שווה לכמות הדיבורים השנתית של פלוטו. מתייחסים אלי כמו לחניך בניווט. טפס ל-2000 (הכל QNH), טפס ל-2,200 וכו'. למרות זאת אני לא מוותר ומנמיך לאשכולות, שם עושה הדוקטורנטית הצ'כית את אחת מעבודות המחקר שלה ("פיץ' קיץ' טררלי בום" אמרה בצ'כית ובתרגום: "אתה רואה בצד שמאל את הגג האדום, שני בתים לידו חממה, כן, שם....") . בצומת שוקת עובר ל"נבטים" ולפני תל ערד מזהה "נצים" (מטוסים, לא צפרים) בפיינל. הפתעה. "קרא לי במעבר קו עירא", ביקש "נבטים". "איפה זה?!" פניתי להגר, וחשתי אידיוט מושלם כשענתה: "קצת דרומית להר עמשא שהראיתי לך לפני שנייה". מנמיך לגובה תל ערד. כאמור בתקציר, בן שלח מנוצה לא נקרא כך יותר, שמו שונה לשלח מנוצה. אני מת על "שלחים מנוצים", והנה, עוד לא יבש החלב על פני תל-ערד ומולנו שלג בהרי אדום. חלפנו את ערד והנמכנו. שתי הקפות סביב המצדה (כמו שלמדתי באולטרא לייט, בין הכבל להר....), ואנחנו בגובה מינוס 400. הפרופסור צילם את הלוח בהתרוממות רוח. כמעט עד עיר אובות-חצבה שמרתי על מספרים שליליים באלטימטר (נשמע הרבה יותר מקצועי מסתם מד-גובה...). בחצבה נפרדנו מעצי השיטה שטוחי הצמרת, סיימנו את ארוחת הביניים, וטיפסנו מערבה לבקעת ארדון (הכניסה המזרחית למכתש בלי צורך לטפס גבוה מדי). "טוס נמוך" מבקש חגב, "מטוסי קרב יחלפו מעליך, ואחריהם כבד". אני נדבק לקרקע מפחד. הייתי כבר פעם באזור הזה ב-300 רגל מעפ"ש במהירות 550 קשר (ראה ספור פגישתי עם הציפור האנורקטית ....) (איני יכול לספר את סוג המטוס רק ארמוז שהוא מודל I....). בדקנו בעצב את השדה במצפה רמון (מישור הרוחות, למען המדייקים), הראיתי לגויים את בית הכנסת המדהים, ושמרתי 500 רגל מעל הכביש לעובדת. ביקשתי הקפה מעל עובדת לראות היטב את פסלי הגמלים למעלה והחוקר שלידי רצה גם לראות מקרוב (שלא מבעד למשקפות ששלושת נוסעי הזדוודו בהן ושהיו חסרות שימוש בכל מהלך הטיסה) את הצמחייה המושקת בשיטות נבטיות. "תמתין, אבקש מרמון", השיב "חגב". האטתי, קיבלתי אישור כמעט מיידית, וביצעתי הקפה. עוד ביקור בנחל/בקעת צין. נופפנו לשלום לפולה ולבי-ג'י, ובמשיכה קלה טיפסנו לנתיב. בגובה 2000 ביקש חגב שאמשיך לגובה חמש בגלל תנועות רבות בנומך. המשכתי וביטלנו את שתיית הקפה בתימן (הפרופ' רצה לראות קצת דאונים...). הדרך חזרה עברה ללא אירועים, למעט מספר אדיר של מטוסים שראינו, נחלפנו וחלפנו.
שלוש שעות מדויקות במונה שהיו כדקות אחדות לטסים, נזקפו לחובת מתנת יום ההולדת של הגר לרודיגר (אל תדאגו, אני הבאתי את הבייגעלך...). מרטינה (הצ'כית, אם שכחתם) הזמינה אותנו לכבוד יום ההולדת לאל-ג'אוצ'ו בהרצליה, אבל על זה בפורום אחר.
מסקנות והמלצות: גדול ואדיר. אין כמו ארצנו הקטנטונת. אין כמו טיסה נמוכה עם קונפרנס בינלאומי של בוטניקאים מדופלמים. אין כמו הגר.
סוף מחשבה במעשה תחילה ויפה שעה אחת קודם.
יִזְהָרנוֹי