פורסם עם: מאמרים ופרסומים בנושא בטיחות טיסה
המעטפת עם המינימום המטריד
19.09.08תורגם ע"י שי בוים ממאמר של Jaff Van West שהופיע בחוברת IFR/ ספטמבר 2008
קביעת מינימום אישי נמוך מדי אינה עוזרת לך במיוחד. למעשה היא תחרוץ את גורלך כטייס
הנה דעה המרחפת בשיחות טייסים: אתה תהיה טייס בטוח יותר אם תיקח סיכונים גדולים יותר.
איננו מדברים על פזיזות, או סיכון שלאחריו תשמע את המשפט : "מה לכל הרוחות חשבת כשעשית זאת ?". אנו מדברים על טיסה במצבים המציבים אתגר ליכולתך אך לא מגיעים לגבול המעטפת האישית שלך.
לדחוף את המעטפת.
לכל טייס, כאשר מדובר בהטסה, יש שתי "מעטפות". תאר לך שני מעגלים, אחד בתוך השני. למעגל הקטן נקרא "מעטפת הנוחות" כאשר המעגל מסמן את גבולות המצבים בהם אתה מרגיש בנוח בזמן ההטסה.
לטייס תעופה כללית במטוס חד מנועי זה יכול להיות, לדוגמא, רוח צד של 10 קשר בנחיתה, מסלול באורך 1000 מטר לפחות, בסיס עננים של 1500 רגל בגישת מכשירים וכו'.
המעגל השני, הגדול יותר, נקרא "מעטפת היכולת". כאן מסמן העיגול את גבולות המצבים שביכולתך לבצע ביום טוב. לדוגמא (עבור אותו טייס פרטי עם מטוס חד מנועי): רוח צד של 20 קשר בנחיתה, מסלול באורך 600 מטר, בסיס עננים של 200 רגל בגישת מכשירים וכו'.
זכור, אנו מדברים על גבולות מכסימליים של מעטפת היכולת ומיומנות ההטסה של הטייס.
מציאת "מעטפת היכולת" של הטייס אינה פשוטה כל כך היות וברוב המקרים לא ידוע היכן גבולותיה. כאשר אתה נוחת ברוח צד של 18 קשר ומשבים של 30 קשר בדיוק על קו האמצע של המסלול האם זוהי יכולתך או פשוט מזל?. נחזור לכך מאוחר יותר אך כרגע חשוב על יכולת מסוימת המהווה "מעטפת היכולת" אם בצעת אותה מספר פעמים ביום טוב .
עם תפיסה זו כבסיס יש ביכולתנו לבצע תצפיות מענינות על התנהגות הטייס ומקדמי הביטחון שהוא לוקח על עצמו. שוב ושוב אנו מבחינים בטייסים אשר אינם טסים מחוץ ל"מעטפת הנוחיות" שלהם. אם הרוח הנושבת היא קצת חזקה מהרוח אשר אליה הם רגילים ומרגישים בנוחיות הם מבטלים את הטיסה.
ממבט ראשון זה נראה כניהול סיכונים נכון אך זה לא כל כך פשוט. אם טייס אינו טס בתנאים המאתגרים אותו או אותה הרי שמיומנותו מתנוונת קצת. או במילים אחרות "מעטפת היכולת" שלו מצטמקת.
טייס ערני יבחין בתופעה זו אך התגובה הרגילה של הטייס הממוצע היא צמצום התנאים שבהם הטייס מוכן לטוס. אחרי זמן מה גם "מעטפת הנוחיות" מצטמקת וקטנה ומגיע הרגע שגבולות ה"נוחיות" של הטייס הצטמצמו עד כדי כך שהוא מפחד לטוס ללא טיס נוסף לידו או שהוא בכלל מפסיק לטוס!.
הצד ההפוך של תופעה זו, שאננות וביטחון יתר, גם הם ניתנים לתאור בעזרת מעגלי המעטפת.
שאננות היא כאשר גבולות "מעטפת הנוחות" מתקרבים לגבולות "מעטפת היכולת" בנקודות מסוימות. הטייס מרגיש נוח כאשר הוא מטיס את המטוס בקרבת גבולות היכולת. תארו לכם טייס החי ליד שדה עם מסלול קצר שממנו הוא ממריא ונוחת באופן רגיל. טיס זה מרגיש נוח בנחיתות על מסלול קצר.
מודרך על ידי ביטחונו העצמי הוא טס ליעד שבו המסלול קצר אך להפתעתו הרוחות בשדה זה שונות ממה שהוא רגיל אליו, קימים מכשולים בגישה והמסלול להפתעתו אינו אופקי. במקרה זה הנחיתה תסתיים בהצלחה אם הוא נמצא בשיא הכושר.
ביטחון יתר הוא צעד אחד נוסף משאננות. זה הוא הקטע בו גבולות "מעטפת הנוחיות" חורגים מגבולות "מעטפת היכולת". מצב מדאיג שסופו מי ישורנו.
יחס זה בין "מעטפת הנוחיות" ו"מעטפת היכולת" קיים מהיום הראשון לתעופה, אבל חידושי הטכנולוגיה בתא הטייס מוסיפים קמט נוסף לפרצוף המכוער של האסון שבדרך. אנו מרגישים נוח יותר עם המחשבה להטיס מטוס בתוך עננים במשך שלש שעות כשיש לנו מכשיר זיהוי עננים וטייס אוטומטי. כמובן שהיכולת שלנו (מעטפת היכולת) גם היא השתפרה עם מכשירים אלה. אבל חשוב לציין שלצערנו "מעטפת הנוחות" התרחבה מלאכותית הרבה יותר, עקב השיפור הטכנולוגי, לעומת התרחבות "מעטפת היכולת".
(אחת ההשערות לריבוי המקרים בהם הפעיל הטייס את מצנח החרום במטוס סירוס המתקדם היא שבטחונו העצמי גדל באופן מוגזם והוא לקח על עצמו סיכונים כאלה שבמטוס אחר לא היה מעז. למשל, כניסה למזג אויר סוער)
תפנית חדשה ל"מינימום"
אם יש לך מספרים החלטיים או הרגשה אינטואיטיבית לגבי התנאים בהם תחליט האם לצאת או לא לצאת לטיסה, בכל מקרה שיטת ה"מעטפת" יכולה לעזור.
"מעטפת הנוחות" היא תחושה. היא בעצם "היכן אתה מרגיש בנוח". מעטפת זו יכולה להשתנות די מהר, ביחוד אחרי מקרה מפחיד שקרה לך בטיסה.
לעומתה "מעטפת היכולת" היא מיומנות הניתנת למדידה. אנו יכולים לעלות לטיסה כבר עכשיו ולבדוק אותה. כאשר אנו מדברים על "החלדה" (כי לא טסנו תקופה מסוימת) למעשה אנחנו מדברים על התקווצות "מעטפת היכולת". לאמיתו של דבר היכולת משתנה ודואכת לאיטה עם הזמן.
כאשר אתה כטייס קובע לך את המינימום האישי שלך עליך לקבוע אותו מחוץ ל"מעטפת הנוחיות" אך בתוך "מעטפת היכולת" ולא קרוב מדי לגבולות אלה. בחירה זו היא קריטית ממספר סיבות.
אם קבעת את המינימום האישי שלך קרוב לגבולות היכולת אתה עלול לחצות גבולות אלה בקלות רבה מדי תוך כדי להט הטיסה. לדוגמא, אם קבעת שהמינימום האישי שלך לדלק רזרבי בטיסת מכשירים הוא 60 דקות- קרוב מאד לגבולות "מעטפת היכולת", (במקרה זה "מעטפת היכולת" לא תהיה נמוכה מחוקי הטייס-45 דקות נוספות) הרי שאתה מתפתה במהירות, ביום נוח, להקטין את המינימום ל-50 דקות. ומכאן המרחק קצר לגלישה מחוץ למעטפת.
קירבה לגבולות "מעטפת היכולת" צריכה לגרום לך לאי נוחות כך שתגיע למצב כזה רק אם כל הגורמים נראים טוב. מינימום לא נוח הוא מינימום מטריד המאלץ אותך לבדוק שוב ושוב את הנתונים ולפעמים גורם לכך שתשנה את תוכניותך תוך כדי טיסה.
אם המינימום שלך קרוב מדי לגבולות "מעטפת היכולת" אין לך מרחב תמרון.
זה אומר שלפני שאתה קובע את המינימום שלך עליך לקבוע את גבולות "מעטפת הנוחות" ו"מעטפת היכולת". הכן לך רשימת מינימום אישי ומלא אותה פעמיים (ראה נספח בסוף המאמר). פעם ראשונה עם גבולות שאתה מרגיש בהם נוח. פעם שניה מלא עם נתונים שלדעתך הם המכסימום של יכולתך. במקרה זה העזר במדריך, עלה לטיסה ומצא את גבולות היכולת. תתפלא לגלות כמה טוב (או לא טוב) הנך בהטסה.
לאחר שמילאת את גבולות הנוחות וגבולות היכולת קבע את המינימום האישי שלך. בחן זאת על ידי בדיקה איך אתה מרגיש כשאתה מדמיין לעצמך את טיסתך בנקודות אלה. האם זה מיבש לך את הפה? טוב. זה המינימום המתאים לך.
וכפי שציינו, מינימום לא יהיה נמוך יותר מדרישות החוק.
קביעת סטנדרטים אישיים.
היות ותנאי המינימום האישיים שקבעת אינם התנאים שבאופן רגיל וקבוע הינך טס בהם, עליך למצוא דרך לבדוק אותם באופן קבוע האם הם עדין תקפים עבורך.
בשביל בדיקה זו אתה יכול לקבוע לעצמך סטנדרטים אישיים.
רוצה לקבוע לך מינימום של בסיס עננים 200 רגל וראות של חצי מייל בגישת מכשירים? בסדר. אבל לשם כך עליך לקבוע לעצמך סטנדרט של סטיה על ה-CDI לא גדולה מ 1/4 סקלה בכל גישה. אם אינך יכול לשמור על סטיה זו, ומפעם לפעם אתה סוטה יותר מ 1/4 הסקלה, אזי יכול להיות שהמינימום שקבעת לעצמך אינו מתאים לך ועליך להעריך שוב את המינימום ולשנותו.
רוצה לקבוע שרוח צד של 25 קשר היא המינימום שלך? מצוין. אך במקרה כזה עליך לקבוע שהסטנדרט שלך לנחיתה הוא נגיעה במסלול עם סטיה מציר האורך שלא תעלה על חצי המרחק שבין הגלגלים הראשיים.
היופי בקביעת הסטנדרטים האישיים הוא היכולת לבחון אותם בכל טיסה וטיסה. וגם אם סטית מהסטנדרט פה ושם זה לא סוף העולם, זה רק סימן שעליך להתאים או לשפר את גבולות "מעטפת היכולת" שלך.
סטיה מהסטנדרט נותנת לך גם אינדיקציה לגבי תירגול וצורך לשפר את יכולתך.
התאמן כדי לשפר את גבולות "מעטפת הנוחיות" ושמירה על ביצועי הסטנדרט שקבעת.
גם אם עברה תקופה בה לא הטסת את המטוס, הסטנדרטים שקבעת מקנים לך בדיקה כמותית להקף ה"החלדה" שלך.
"וויליאם לאנגוויש" כבר כתב בסיפרו "בשמיים": " אין שום סיבה לטוס לתוך סערה רק כדי להראות איזה גבר אתה אבל קימת גם תופעה של עודף זהירות. אם אתה נכנע לפחדיך ואינך מתנגד להם מן הסתם תיסוג לאחור מוקדם מדי ולבסוף תיסוג עוד לפני שהמראת".
בפעם הבאה כשתקרא את דוח מזג האויר ותגלה "רוח 070, 15 קשר עם משבים 26 קשר, ראות 4 ק"מ, גשם קל, כיסוי עננים של 7/8 עם בסיס 1500 רגל, אל תוותר מהר מדי. אולי את טיסת ה-IFR ללרנקה תדחה למזג אויר נוח יותר אבל עלה למטוס ובצע תרגול נחיתות והמראות במזג אויר זה. על בטוח תהיה טייס איכותי יותר ובטיחותי יותר. אך בנוסף לזאת תחייך כל הדרך הביתה מרוב סיפוק וגאווה.
תרגום חופשי-שי בוים
