פורסם עם: אירועי ספורט אוירי

איגרת מאליפות העולם בריד (Ried),אוסטריה 22 ביולי 2008

יום שלישי,שעת ערביים. בחוץ חורף ישראלי- ענני ונמוך,גשם, 9 מעלות בבוקר. זהו הקיץ האוסטרי.

המטוס שלנו 'D-EMSZ C-172 נאה ומאובזר שקוע בבוץ תרתי משמע. החניה על משטח העשב נעשית בעיתית ככל שימי הגשם מתמשכים . כל יציאה להסעה מחייבת פתיחת כוח מלא. לשכנים הקפריסאים זה לא הספיק אתמול ונאלצנו לבוא ולעזור להם לדחוף את האווירון ולצאת מהבוץ אחרי שכל ניסיונותיהם להתחיל להסיע נחלו כישלון.

אז כבר הבנתם שהתחרות הרשמית עדיין לא התחילה. כלומר, ניסינו להתחיל. הבוקר-. ב0800 היה תדריך קצר אבל השמיים לא בשרו טובות. הסענו את המטוסים והחנינו אותו על פי סדר ההמראות המתוכנן. אנחנו היינו מס, 6 להמראה. ואז בא היינריך, השופט הראשי והכריז על דחייה של חצי שעה בגלל מזג אוויר, דחייה שהתארכה שוב ושוב עד שהיום הראשון לאליפות העולם בוטל.

מ צורפות תמונות מהחניה על פי סדר ההמראות בתחילת מסלול 30 בשדה התעופה של ריד.

עד היום טסנו 3 משימות אימון. אחת מהן ,ביום שני ה21 בחודש, הייתה האימון הרשמי של התחרות,כלומר הכול נעשה כמו בתחרות כולל לוח הזמנים , השיפוט, החלוקה למקצים –רק שהתוצאה איננה נחשבת.

טוב, הפתעות גדולות לא היו- בעוד הפולנים עשו תוצאות בסר גודל של 127, 160 נקודות אנחנו עשינו 2,700 נקודות. אז הפולנים וגם הצ'כים לא נכנסו ללחץ מאיתנו.

מה שמרשים כאן זה הארגון. משהו משהו ! כשהגענו לוינה חיכה לנו חבר אוסטרי עם שלט מתאים ואסף אותנו במיניבוס. אחרי כמה שעות הגענו לשדה התעופה של ריד. שדה חמוד משהו. מסלול אספלט, כי אחרת אי אפשר לטוס בעונה הרטובה, בצד משטחי עשב המאפשרים חניה לעשרות מטוסים. נרשמנו קיבלנו, כנגד תשלום נאה, רישיונות טיסה אוסטריים ואיציק וחגי הוטסו לשדה ליד וינה לאסוף את המטוס שלנו.

א נחנו גרים בפנסיון קטן וחמוד בשולי כפר קטן במרחק של 13 ק"מ מהשדה.כל הנבחרות פוזרו בפנסיונים כאילו. חברינו הקפריסאים נמצאים באותו המלון והשמחה רבה. לכל נבחרת הוקצה רכב. הואיל ואנחנו 6 אז קצת קשה לנו להידחף כולנו לאופל קורסה שלנו, אז אם חלק מאיתנו לא תופסים טרמפ לשדה עם הקפריסאים איתן עושה נגלות.

ביום שבת עשינו נווט אימונים ראשון.כבר אחרי המראה ראיתי שזה לא הולך להיות פיקניק- האזור מלא חוות, כפרונים, כבישים במיליונים מכל הגדלים ,המון המון ירוק- שדות, אחואים, חורשות והכול מפוזר על פני אלפי גבעות שנראות בדיוק אותו הדבר. מזל שאלוהים ברא את הדנובה. שם תמיד ניתן להזדהות פוזיטיבית ולתקן את הדרוש תיקון.

המשימות כאן קשות. קשות מאוד. כך למשל הייתה CP6 אתמול. בדף המשימה תוארה הנקודה כקפלה.

כבר כמה דקות לפני המטרה ,כשאני ממש על הנתיב,התחלתי לחפש אותה. בתמונה (שעלולה להיות לא נכונה !) נראתה הקפלה כמבנה בגודל של מלונה ומאחוריה עץ . לא הצלחתי לזהות את המטרה .הייתי בנתיב ולא ראיתי שום מבנה. ראיתי עץ , וכמה מבנים רחוקים יותר אבל היכן הקפלה.? אחרי שהזמן עבר המשכתי עוד קצת ופניתי חזרה. ואז ראיתי אותה – מסתתרת בצניעות מאחורי העץ !! התמונה נכונה ,אני צועק לתמיר .הם צילמו אותה מהכוון ההפוך לכוון הטיסה. מהמטוס לא ניתן היה לראות אותה כי היא התחבאה מאחורי העץ!!

הקטעים המרגשים הם כאשר תמיר צועק " הנה תמונה C או A ! לפעמים הוא מודיע לי שאחת התמונות חייבת להיות בסביבה .חייבת להיות! שנינו מחפשים בטרוף מגדל של טירה הרוסה בתוך יער על ראש הר. פתאום אני רואה על רכס המתנשא מעל הדנובה את המגדל!! איזו חגיגה!

בהמשך לקראת CP13 תמיר מודיע לי שתמונה מסוימת חייבת להיות בצד הכביש הבא . אנחנו מתקרבים. הצוארים מתוחים .העיניים סורקות את השטח בעצבנות. איפוא לעזאזל הדבר הזה ?. תגיד ,אולי אתה רואה בצד שלך משהו הדומה למשטח חניה? אני מסתכל למטה ואכן יש שם מגרש חניה גדול מלא רכבים. כן אני אומר יש כאן מגרש חניה. האם אתה רואה גם שורת עצים? מקשה תמיר. יש כאן כמה עצים אני אומר. האם הם בשורה. בקיצור שאלה ועוד שאלה ובינתיים המטוס מתקדם וצריך להחליט. תמיר מתלבט, מתחבט, ומחליט שהוא לא בטוח. לא רושמים כלום. בגיליון המסטר של התשובות אנו מגלים שאכן התמונה של החניה הייתה שם. תחושה חמוצה של פקשוש עלתה באוויר. כאלו הם חיו של הנווט התעופתי.

י ש כאן 54 צוותים מ 16 מדינות וזה יוצר אוירה צבעונית ומעניינת. כרגיל הצוות הדרום אפריקאי הם הצבעוניים והרעשנים מכולם. ביום חלוקת הפרסים של תחרות ה precision ברגע של שעמום הם מתכנסים להם מתחת לאחת הסככות, כל אחד עם כוס חצי ליטר בירה (לא מתחייב שהראשונה שלהם), והם שרים בקולי קולות "we all live in a yellow submarine" כולל כל תנועות הפנטומימה הנדרשות (מסתבר שיש כאלה). בולטת מכולם היא Mary de Klerk טייסת precision ונווטת ראלי שזוכרת את כל המתחרים בשמותיהם ומתמרנת בקולניות בין כולם. אי אפשר לפספס אותה.

היום ניהלנו גם שיחה עם מישל טייס ראלי, שהוא פקח בשדה שארל דה-גול בפאריס. לבחור יש קוזי 180 כוח אותו הוא קנה בעצמו, הוא מכיר את יאיר כמובן. שאנחנו שואלים אותו איך הלך לו הניווט אימון הוא מעווה פנים באכזבה – " מצאתי רק 13 תמונות" (מתוך 15). אנחנו מעיפים מבט בנתיב שלו – החבר הצרפתי טס בנתיב כאילו יש לו טייס אוטומטי - זה פשוט על גבול הלא יאמן בשטח הזה. אנחנו מתעניינים כמה תחרויות הוא עושה בשנה והוא ככה חוכך בדעתו ומשיב "טוב – יש 5 תחרויות אזוריות שבכל אחת טסים שתי טיסות, עוד תחרות לאומית שטסים בה 3 טיסות ואנחנו מתאמנים בין 1-2 טיסות לפני כל תחרות...." הווה אומר סדר גודל של 25 ניווטים בשנה. הוא גם מעיד ש "אם לא טסים – מיד הרמה נופלת כי מאבדים את אותו דבר קטן ...." . לסיכום – ככה מגיעים למקום 8 באליפות העולם הקודמת.

הערב יורד. אנחנו מסתכלים מהחלון. זה נראה רע. ממש לא ברור מה יקרה מחר- האם נוכל לטוס? ואם כן איזה נתיב? הרי צריך להכין את המפות. המתח מתחלף באין אונים, פשוט אין מה לעשות. נחכה ונקווה לטוב.

בברכת התעופה

תמיר וירון, ריד.