פורסם עם: חברים טסים ומספרים
18/02/2010
ד' אדר תש"ע
מאיגרא רמא לבירא עמיקתא1
הקדמה:
לא תמיד מאירים לנו השמיים, לא תמיד מחייכים לנו העננים ולפעמים, לעיתים יותר נדירות, גם המטוס כועס עלינו (בדר"כ בגלל התנהגות לא נאותה או בלתי הולמת שלנו אליו). כאשר המעבר ממצב למצב קורה בהפרש של יום הרי שהגראדינט שנוצר מעיק (דומה להיווצרות גל הלם על קולי, אבל לא כאן המקום לפרט...). מועקה זו היא הסיבה העיקרית לשרבוט זה.
פרק א' – "איגרא" - טיסת לילה לחיפה לשמוע הרצאה של טייס דֶני שהקיף את העולם
(ברקע, קול מצהלות 9 ילדי מוסד "רטורנו" שחוויתי להטיסם במסגרת ט. 10 כשבוע לפני האירוע, 3 סבבים מהנים וחוויתיים לנוסעים/נוסעות ולטייס).
עוד לא התאוששתי מהרצאתה של ליז על העברת שני מטוסי ה"אנטונוב" מהונגריה למוזמביק וכבר נוחת בארץ, בנמל התעופה הבינלאומי של חיפה, טייס דֶני שהקיף את העולם בססנה 182 (כן נסע קבוע) והוא אפילו מוכן לשתף את קהל המאזינים בחוויותיו במסגרת הרצאה בערב בשדה. היכולה להיות הזדמנות פז מזו לנצל את כישרונות טיסת הלילה שלי?!
המטוס הועמס בשלושה טייסים שוחרי סיפורים תעופתיים מסמרי שיער (ועוד 6 טייסים בסטנד-ביי...). לולא בטחוני המעורער ביכולתי לרתק את קוראיי בנושאים שוליים מתבדרים הרי שהייתי מרחיב את היריעה על 67% מנוסעיי שלמדו לטוס בגללי, שעל כל אחד מהם לחוד ועל שניהם יחד כבר שפכתי תילי תילים של מילים בתיאורים שונים בפורום תעופה קלה ובאתר האגודה.... ההרצאה נדחתה מיום א' ליום ב' בשל בעיות סטרטר שהיו לדֶני ברודוס. כך נגוזו תוכניותיי לאסוף את אחד מנוסעיי משדה התעופה של פיק (שם הוא היה עסוק בלסגור לנו את האזורים והשדה) משום שכל הנתיבים בראייה לצפון נסגרו (ניתן היה לטוס מכשירים לראש-פינה, אך אפשרות זו נדחתה בשל נוחות הנוסע. ניתן גם היה לטוס לפיק במרשה מיוחד נמוך, אבל החושך סגר עלי...). החלפתי נוסע.
העברת מטוס מהרצליה לש"ד בוצעה לתפארה ואפילו בדקתי עם הילדים הנחמדים במגדל שדה דוב שתוכנית הטיסה לחיפה לעוד כחצי שעה הגיעה אליהם (אין חכם כבעל ניסיון...). לילה, מזג אוויר יציב, טיסה נהדרה בלי צורך להשתמש בכל חמשת הפנסים הרזרביים שאיתי ובלי צורך לבדוק קליטה ב-ICOM (את כל אלה רכשתי אחרי שחזרתי פעם, מזמן, מהרצאה בטכניון בלילה ונתקלתי בהפסקת חשמל כללית. לאחד הנושאים בטיסה המדוברת הייתה אותה טיסה הראשונה בחייו במטוס קל..).
בדרכי עקפתי ססנה 152 שגם היא הייתה בדרכה להרצאה (ניצלתי את ההזדמנות של עקיפה אנכית, קרי טיפוס ל-3000 כשהמטוס השני ב-1500 רגל, להדגמת המרות אנרגיה זריזות, מה שמכונה בעגה במקצועית של אנשי הניסויים "זום", וממהירות שיוט של 140 קשר סיימתי ב-2200 רגל במהירות 70, האצתי חזרה והמשכתי טיפוס). בבסיס למסלול 16 לא ראיתי את תאורות המסלול (כרגיל) וביקשתי הגברת עוצמת התאורה למרות שהייתה במרבית. זיהיתי ונחתתי.
הרצאה מרתקת. לולא מיציתי את הנושא בתיאור ההרצאה הקודמת הייתי מפרט. יש באתר האגודה קישור לאתר של הבחור. מומלץ. 4 חודשי טיסות, 350 שעות, 20,000 דולר דלק, 20,000 דולר מלונות ואגרות, 30 גישות מכשירים ועוד ועוד...
גם הדרך חזרה עברה בנעימים וזקפתי לזכותי עוד 50 דקות לילה (הלוך ושוב באיטיות..).
חמישה ימים אחרי טיסה מקסימה עם ילדי "רטורנו", טיסה להרצאה עם עוד שלושה חברים טייסים, הרצאה מרתקת ומעוררת קנאה, מה נשאר? להחזיר את הסוסים לאורווה.
פרק ב' – בירא עמיקתא – "קדרו קדרו פני השמים", הבחורות/בחורים בחוף תל-ברוך לא משהו, והמשטרה לוכדת אותי במהירות שיוט של המוני אבל בקמ"ש. (וגם איבדתי את כרטיס החניה)
למחרת נרתמתי לסאגה של החזרת הסוסים לאורווה. תכננתי לבצע את הטיסונת בהפסקת צהריים אבל פעילות שנמשכה מעל למתוכנן גרמה לי לדחות את נסיעתי לשעות אחר הצהריים המאוחרות. כשעה ומחצה לפני סגירת הרצליה עודני משרך דרכי בפקק של נתיבי איילון בואכה לה-גרדיה (לא שדה התעופה הידוע, המחלף, למי שהתבלבל חלילה) ומודיעין טיס דוחה את בקשת מרשה הטיסה שלי ל-4 דקות בנתיב הבין-לאומי שדה-דוב - הרצליה. "אללי! מה קרה? סנטרה דוקרני..." מתנגן שיר "הזקנקן" במוחי2. הרצליה סגורה וגם שדה דוב נעול בגלל בסיס ענן ב-400 רגל. הראות בסדר פחות או יותר, אבל הענן יושב על הרצליה ואינו נמוג. לא יחת איש כמוני, המשכתי לשדה דוב. בשדה מהומה. הטיסות מאילת ולאילת מתבוששות, ואני צובר זמן ATIS ש"ד, בן-גוריון (בשרות האוטומטי בטלפון), VOLMET (גם טלפוני) וזוכה להתענג על קולה של פקחית הרצליה הסימפטית ורבת הסבלנות והנימוס מדי 5 דקות. זמן קריאת שמע של נעילת הרצליה מתקרב ומוחי האופטימי ללא תקנה כבר מצליח לגרש את העננים ואני יוצא למטוס ומכין אותו לטיסה לרגע שיפתחו שערי שמיים.
בעיצבוני כי רב, אחרי זמן המתנה ממושך מתחילה שלפוחיתי להעיק. בטוב ליבי במלאכת הקודש (בלי שחלילה פסחתי על תפילת "נקבים נקבים, חלולים חלולים"3) נשמע קול ברמקול הבוקע מהמכונית עם הצ'קלקה הצהובה: "טייס! סימנו מאגרי ניקוז ייעודיים לנושא!". הדלקתי סיגריה. 4 דקות לפני הסגירה הרמתי ידי ושמתי פעמיי בבושת וחפוי ראש לרכב בכדי לגלות שאיבדתי את כרטיס החנייה. "כפרה", אני מרגיע, "טוב שלא טסתי, זה לא היום שלי", שילמתי והחלטתי שסריקת ה"מקצועניות/מקצוענים" (לך תדע...) בחוף הקאונטרי, אלו שפגמו בריכוזי במהלך הנחיתה למסלול 21 בערב שלפני כן, עשויה לשפר את מצב רוחי הירוד. דוח מפורט על סיור אומלל זה אכתוב לפורום אחר, אבל אם הייתי זקוק לחיזוק של הכתובת המתנוססת על חלון מכוניתי, "I'd rather be flying", זו הייתה ההוכחה.
לא תמו צרותיי. בין צומת הכפר הירוק וצומת מורשה פגשתי את הפקק של איילון בשנית. מיד אחרי צומת התקווה, כשהתנועה חזרה לזרימתה התקינה עברתי למהירות שיוט. כמו במוני הנותר מיותם בש"ד לערב נוסף, רק שהקשרים הוחלפו בקמשי"ם. "מסארטי (סתם) לבנה, עצור בצד!" המשיך הרמקול לשוחח עימדי. הצהוב של הצ'קלקה בשדה דוב התחלף בכחול מהבהב מעצבן.
בפתח ביתי תמהה זוגתי, "איה החיוך קורן האושר של ליל אמש?".
פרק ג' – סוף אופטימי חלק א' ותזכורת על בלונדיניות בביקיני בגובה 1.80 מטר על המסלול בהרצליה
כחצי שעה יותר מאוחר כבר שידרתי את פינתי השבועית בנושאי תעופה ברדיו נס-ציונה (106FM) בתוכניתו של עודד זהבי. קישור מצורף4. שוחחתי על שמירת רמה אצל טייסים, בחינות תקופתיות, מספר נחיתות והמראות הנדרשות וקינחתי בספור שפורסם בפורום על בלונדינית בביקיני בצד המסלול בהרצליה. מצאתי את המאמר בפורום אז ניצלתי את ההזדמנות להוסיף קישור. הבלונדינית מופיעה בהקדמה מס' 3 למי שהעיסוקים התעופתיים של ההקדמות הרבות מייגעות אותו5.
פרק ד' – סוף מאוד אופטימי חלק ב', והשמיים חוזרים לחייך
התאפקתי עם החזרת הסוס לאורווה עד יום ו'. מודע לסגירות של הרצליה ולסגירת האזורים מפאת תחרות הניווט, ניצלתי את ההזדמנות לקבוע עם ה"שותף הבכיר" לטוס לחיפה. סירבתי להצעה נדיבה לקחת חלק בתחרות כנווט באז"ם מחמד ליבי, ה"סטורץ", ונעניתי להזמנת טיסה בדיאמונד. פעם ראשונה במטוס זה והתרשמתי. סביר שאפרסם דוח מפורט לאחר שאכירו יותר טוב, אבל ממבט ראשון הוא נראה כיפי, נעים, מאובזר היטב, וגם טס מהר. יותר מדי צעצועים שמסיחים את הדעת מההטסה ומהאוויראות...
יום שישי קצר, שני מטוסים, 4 טייסים, פעמיים נחיתה בחיפה, המראה משדה דוב והצלחתי במאמץ להתגבר על ה"בירה עמיקתא".
רק טיסות בטוחות וכיפיות.
יִזְהָר נוֹי
1מאיגרא רמא לבירא עמיקתא [ארמית]
מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא = יְרִידָה [בְּדֶרֶךְ כְּלָל פִּתְאוֹמִית] מִמַּצָּב טוֹב לְמַצָּב רַע. אִגָּרָא = גַּג. רָמָא = גָּבוֹהַּ.
דוגמה: הַשַּׂר לְשֶׁעָבַר שֶׁהֻרְשַׁע בְּהַבְרָחַת סַמִּים נִקְלַע לְמַצָּב שֶׁל מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא.
מקור: תַּרְגּוּם מֵאֲרָמִית: רַבִּי הָיָה נוֹטֵל סֵפֶר קִינוֹת וְקוֹרֵא בּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְפָסוּק זֶה: "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ" [אֵיכָה ב א] נָפַל [הַסֵּפֶר] מִיָּדוֹ. אָמַר: מֵאִגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עֲמִיקְתָּא [חֲגִיגָה ה, עַמּוּד ב].
2 הזקנקן , מילים: דן אלמגור, לחן: מאיר נוי
"אך סוף סוף נמצאה נערת דמיוני
וברטט נשקנו שפתיים
- אללי! ‟ מה קרה? ‟ סנטרה דוקרני,
זקנקנה משלי רב כפליים!
בשדה יגיח קוץ וברקן......."
3 אחת מברכות השחר לפני התפילה. אומרים אותה אחר ברכת נטילת ידים. הברכה נזכרת במסכת ברכות (ס' ע"ב), ודומה למה שאמרו במקום אחר: רבש"ע יצרתני נקבים נקבים חלולים חלולים וכו' (ברכות כ"ד:(
4 http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=352213&all=1
5 http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=421&MessageId=38253560
4