פורסם עם: לזכרם
מילים לזכרו של יובל גונן1.3.2008
קשה לומר מילים לזכרו של...
ועוד יותר קשה לזכרו של יובל...
ולכן במקום זאת אספר שתי אנקדוטות מפגישות משותפות, ושתיהן מטבע הדברים קשורות לניווט – מהיותו נווט מלידה.
לפני כשלוש שנים נסענו חבורת טייסים ללמוד קצת מהפולנים איך מנווטים.
באחת הטיסות הצטרפתי לירון ויובל עם מצלמתי כדי להנציח את מהלך הטיסה ועבודת הצוות בתא הטייס. כדי להבין את הסיטואציה שאני עומד לתאר, רק שתי מילים על מהות הניווט – ובכן, הטייסים אמורים לצאת לניווט התחרותי כשמפת הניווט פתורה בידיהם והם יודעים לאן הם אמורים לטוס. לעיתים הנתיב קשה לפיענוח על הקרקע ואז יוצאים לטיסה כשכמה לגים עדיין לא משורטטים על המפה והנווט משלים אותם בזריזות בתחילת הטיסה.
אך המפות הפולניות מסתבר צפופות ומלאות בכפרים פולניים צפופים הנושקים זה לזה ובפועל כל המפה הוא כפר צפוף אחד גדול – ולך תנווט לך במרחבי פולין.
בקיצור ירון ויובל יוצאים לטיסה עם מעט מאוד פיתרון והרבה יותר מפה ריקה.
אני מאחור מצלם, ודי מהר אני מבין שהמפה הפתורה הולכת ונגמרת ליובל והוא מוצא את עצמו מכין כל פעם את הלג הקרוב. אני מאחור נלחץ מהמצב (ואני כאמור רק הצלם) ויובל בשלווה, בלי לחץ כמעט באדישות, יושב על המפה עם הסרגלים ונותן עוד לג פתור לירון שניות ספורות לפני שזהו, כבר לא יודעים לאן לטוס, ותוך כדי טיסה ירון מבקש עזרה בחיפוש וזיהוי תמונות ויובל באותה שלווה מניח את המפה והסרגלים מסתכל החוצה מזהה תמונה וחוזר לפתור את הלג הקרוב (אני כבר בלי צפרניים מרוב לחץ – ואני רק הצלם).
מגיעים לנחיתת ביניים על כר דשא בין ההרים, נוגעים במטרה וממריאים וירון שואל לאן?, תן כיוון? ויובל בשלווה רק רגע תן לי לפתור ולשרטט, ובעוד המטוס נוסק, יובל מספק בקול שקט "צא כיוון"......
כך יובל, שלו, רגוע, שקט מקצוען אמיתי, ואף יותר – צנוע, כי כשתיחקרתי אותו אחרי הנחיתה הוא היתמם וממש לא ידע על מה אני מדבר ומה הלחץ?
ולאחרונה לפני חודשים ספורים לקראת תחרות הניווט שאירגנתי בדרום ויובל כתמיד ברשימת המשתתפים עם האז"מ שלו, הוא מתקשר אלי ומבקש שאשבץ אותו לטיסה מוקדם ככל האפשר בבוקר.
"אבל יובל" , אני בשלי (ראש קשה),"האזמי"ם משובצים בסוף כי עפ"י הנוהל צריכים הפרדה בינם ובין הצ'סנות".... "בבוקר האוויר יותר יציב" – כך יובל בשקט – "ולא יכאב לי בגב מהקפיצות"
שיבצתי אותו מייד בין הראשונים, ולמרות זאת כשנפגשנו בשדה תימן והוא בכסא גלגלים גברו כאביו והוא הפקיד את המטוס בידי חבר.
גבר בגברים, מקצוען אמיתי, שלו, רגוע וצנוע.
דרור ארצי