פורסם עם: טיסה ללא מוט היגוי
גו-עדן בשדה "תימן" ומקום אחרון בתחרות 10/04/2004
הייתי צריך להבין שזה הולך לקרות. אסור להתעלם מסימנים מוקדמים. יום לפני התחרות ביטל הרב טייס את השתתפותו. "תודה על ההזמנה אבל לא מסתדר עם מטלות חול-המועד והשבת הקרבה".
בבוקר, בדרכי לחוף הים לאסוף את עדי, מחליפו הטרי של כבוד הרב, צלצל צביקה וביטל גם הוא. "סימן רע". שני המבטלים חובשי כיפות. יהודים מאמינים המממשים אמונתם, כל אחד בדרכו, אבל שניהם נתונים באוסף חוקים ומצוות שמונעים מהם חלק מהנאות הטיסה שלי. אם שני ביטולים אלו אינם סימנים לביזיון הצפוי בתחרות נחיתות הדיוק הראשונה שלי בארץ (הראשונה בחיי, כזכור, הייתה באפסוס, תורכיה), הרי בא סיפור הצטרפותו של יפתח ידידנו הצעיר בין שתי ההברזות.
למען הקיצור אמנע מתיאור ההשתלשלות, אבל, כפי שכבר כתבתי פה הפעם בעבר, הויכוח, דיון, שכנוע, שניהלתי עם הוריו, בעיקר עם הצד הנשי והמחליט, עולים על ויכוחו המפורסם של דניאל וובסטר עם השטן. מה לא אמרתי, השפלתי עצמי, נתתי לצעיר מחמאות שלו שמע עשיריתן כבר מזמן לא היה מסתכל עלינו. מכרתי את בניי שרצו לטוס איתי וויתרו למענו, הסברתי שזו לי הדרך היחידה לציין את יום הולדתו, קבלתו למגמה היוקרתית, ועוד ניצלתי את היעדרם של זוג חברים משותף שהם בעלי השפעה על הורי הצעיר, והצלחתי. כנראה שגמעתי עד תום את כוס המזל השבועית שלי.
בדרך למטוס, CHV, גיליתי שאיבדתי את המכסה של נרתיק משקפי. לי, שלא איבדתי עט מאז גיל 16, שהארנק הכי צעיר שלי בן 24 (מיום הולדת 30), לאבד מכסה לנרתיק זה לא עניין של מה בכך. האם זה לא סימן אזהרה?!
למנוע ביזיון החלטתי להתאמן יום לפני האירוע. אותו מטוס, 12 נחיתות בהרצליה ההומה. לולא חששתי מהשאלה איך יש לך עדים אם אסור לבצע "טאץ' אנד גו", בהרצליה עם נוסעים, הייתי נשבע לכם שיש לי עדים שהגעתי שבע (7!) פעמים רצופות 3 מטר מתחילת הזברה (לשם כיוונתי). כל הנחיתות בוצעו על מסלול 11, כשבשלב הקריטי היו 5 מטוסים באוויר בתחום הראייה שלי (הפריפרית, כמובן)
.
שדה "תימן". מקום קסום וזול (רק 50 ₪ אגרת נחיתה בגלל התחרות). כמו שאלת המפתח למה יותר טוב לעשות סקס מאשר לאונן, והתשובה היא כי פוגשים אנשים, כך גם במפגש. מעבר לתחרות. פגשתי חברים, מכרים, עמיתים לאהבת התעופה, שותפים לראליים. אני במקצה השלישי, מספר שלוש. האין זאת סימן משמיים?! שני מאמינים שמבריזים, נרתיק של משקפיים, ועכשיו, שלוש-שלוש. שלוש כפול שלוש זה עשר מכות מצריים פחות מכת בכורות יבארו לכם כל יודעי ח"ן (חוכמת הנסתר) שמתמצאים ברזי הפולקלור היהודי, ואנוכי, קטונתי...
אחרי המקצה הראשון כבר היה לי ברור שאני הולך לפשל בגדול, בענק, להתבזות לעיני כולם. חזי שמיר מרביץ פעמיים בול (יעני "טנגו" בעגת בני המקום ) ועוד ALFA (יעני במלבן הראשון אחרי הבול ששווה 20 נקודות רעות כל נחיתה)). אין בשביל מה להתחרות. שיא ישראלי חדש נשבר וכל הטכניקה שהתאמנתי בה שווה לתחת. היא אולי טובה להרצליה, אבל ב"תימן" ניתן לעשות פיינל שטוח, ארוך ואיטי ופשוט לסגור מנוע בקו הראשון (אזורים E ו-F שנותנים הרבה נקודות רעות), ולפגוע בול.
החלטתי לשנות באופן רדיקלי את טכניקת הנחיתה שהתאמנתי עליה. כל מטוס שנחת לפני שעליתי לטיסה רק אימת את אמונתי. 32 נחיתות עד שהמראתי הספיקו לבלבל אותי לחלוטין.
יפתח לידי, שמישהו ייראה את ה"אייס" מפשל בגדול. לא חלילה פשלה שתופשת אותך לבד ואף אחד לא רואה (ויש גם כאלו בלי עין הרע).
מדווח "עם הרוח". עדי יקירי נשאר לעודד מהקרקע. עשרים ושבע שנים מאז טס איתי לאחרונה. נתתי לו אז מתנה, ליום הולדתו השמונה-עשרה, טיסה עם אינדיק (ז"ל). הלך אחרי זה לקורס טיס (אולי בגלל זה ואלי לא...). הודח אחרי שלב הפוגות והצטרף אלי לחיל החכמים, התותחנים. "נראה אם השתפרת מאז הפעם הקודמת", עודדני בדרכי למטוס.
"שימו לב, צנחנים בצד שמאל של המסלול". מה שמאל? שמאל של מי? שלו או שלי? של "עם הרוח" או של הפיינל? פיינל שטוח. ארוך ומשעמם. מהירות 60 קשר. אף קצת גבוה, 30 מעלות מדפים. חולף זברה. צ'יק, סוגר מנוע והמטוס תופס טרמיקה אימתנית. נוגע מטר אחרי הקו האחרון.
"כפרה", עודדתי את יפתח שפני ה"אל שהכזיב", אמרו יותר מאלף מילים.
שוב "עם הרוח". קשר עיין עם 3 מטוסים לפני, 17 צנחנים במקומות שונים, 3 דאונים בעמדת התיישרות, ורק חסרים לי האולטרה לייטים להשלמת התמונה האווירית. מגיע עוד יותר לאט, כמו "הגדולים" שנחתו לפני.
חולף שוב בגובה 1/2 מטר מעל הריבוע הראשון. בשני אני נשבר. "שלפ" קדימה בסטיק ומיד משיכה. נוגע בזפטה איומה (עם הגלגלים הראשיים, הסירו דאגה מלבכם), והופ, האלסטיות של כן הנסע מחזירה אותי לאוויר. פותח מנוע, דוחף אף, מרים קצת מדפים והולך סביב.
"מפחיד קצת", ממלמל הינוקא המגודל שמימיני. פיינל לאחרונה. למדתי לקח, עכשיו אסגור מנוע מוקדם יותר. חושב ומבצע. סוגר מנוע והופ, המטוס נופל מיידית, נוגע 3 מטר לפני ה"טנגו" (הבול למי ששכח). 50 נקודות רעות (אזור "E", כמדומני).
דידיתי מהמטוס לקפה כשאני חוכך בדעתי שמא לשוב לעסקיי הצניחה החופשית. שם במקרה כזה אני לא בטוח שהייתי פותח את המצנח.
שלושה דריפטרים (נדמה לי שכך קוראים למטאטאים הממונעים המדליקים האלו) מגיעים ומרימים ענן אבק שסופג את גלי הזעה הזולגים מפרצופי האדום כמו עכוז של קוף.
יושב על המרפסת וצופה בגן עדן עלי אדמות. מטוסים, צנחנים, דאונים ואזמי"ם. טקסן כחול יפיפה גונב את ההצגה ומעלה קריאות התפעלות משתי גבירות מאמינות העסוקות בבליסת מצות אינטנסיבית. הן ממתינות לתורן בסבב הטיסות, זכר ליציאת מצריים (כשטומי ידידנו בתפקיד משה, אהרון ונחשון...).
עדי נשאר בבאר-שבע. לא טס עם פשלונרים, מפחד (סתתם, נשאר מסיבות אישיות).
"יותר טוב שיפתח יטיס". הוא לוקח ואני מייבב, מבכיין, מקטר. למעט שלוש מאות וששים זריז מעל ה"במבלה", להריח קצת ריחות מעודדים ולנפנף לבני הצעיר, לא התערבתי לו בהגאים. מי אני לעומת מטיס הטיסנים, מטיס הסימולאטורים, נגן הסקסופון וכו'.
בהרצליה משבי רוח עזים שמתעוררים מכיוון צפון ומגיעים ל-12 קשר של משבים צולבים, עוזרים לי להחזיר קמעה את כבודי האבוד בנחיתה לתפארת. "צו שפעט", אומרים ביידיש ומתכוונים, "מאוחר מדי". ההשפלה נצרבה ונשמרה בהרד דיסק. "הקובץ אינו בר מחיקה", מודיע המחשב. גם את מכסה הנרתיק לא מצאתי.
ביקור בגן-העדן ומקום אחרון בתחרות נחיתות עם ארבע מאות וחמישים נקודות לביזיון.
שיהיה לכם שבוע טוב, מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון.
הפשלונר, הביזיונר, הגרוטאה, העגלה, הבאכטיאר, עבדכם הנאמן.
- 2 –
565INoy.doc