סיפור מסע- ספארי קניה
הרעיון
ראשיתו של מסע זה הוא בשיחה אקראית שניהלו 2 טייסים מאזור ב"ש, האחד שכבר טס בקניה, אך היה מוכן לשוב ולטוס, והשני כותב שורות אלו, שמאוד רצה לטוס שם בפעם הראשונה.
אחרי שבוצע התכנון הראשוני, ונערכה בדיקת היתכנות, גובש המסלול והמועד הראשוני, והתכנית הובא לידיעתו של ירון שמייד קפץ על המציאה ונתן את ברכתו להמשך הדרך.
אחרי אין ספור אימיילים לקניה ובין חברי הקבוצה שהתגבשה למסע זה, ומפגש הכנה אחד, יצא המסע לדרכו ב- 12 לספטמבר 2005.
הקבוצה כללה 8 טייסים, ושתי רעיות של טייסים, וגיבוש הקבוצה החל למעשה בהמתנה הארוכה, של כ- 6 שעות באדיס-אבבה שבאתיופיה בהמתנה לטיסת ההמשך לניירובי קניה.
המתנה בש"ת באדיס-אבבה
טיסות מבחן ואשרור הרישיונות
בבוקרו של היום השני ה- 13 לחודש, נחתה הקבוצה בניירובי, והחלה את יומה הראשון והמפרך לקראת אשרור רישיונות הטיסה הישראליים ותחילת הטיסות ברחבי קניה.
בתחנה הראשונה הייתה "חברת ליברטי" שמממנה קיבלה הקבוצה את שירותי הקרקע, שם הוסדרו התשלומים הנותרים לאחר המקדמה, ובהמשך נסענו לש"ת "וילסון" לחברת Kenya school of flying במטרה לבדוק שהמטוסים שהובטחו לנו אמנם שוריינו עבורנו ובכדי לבצע טיסות מבחן וקבלת החתימה הנדרשת ממדריכי הטיסה המקומיים.
מיותר אולי לציין כי התברר לנו כי אחד המטוסים שהובטח ליום המחרת נמצא במזרח קניה במקום הנקרא "מלינדי" צפונית למומבסה על חוף האוקיאנוס ההודי, מרחק של כ- 3 שעות טיסה מש"ת "וילסון", ואילו לגבי מטוס אחר המחיר שנדרש גבוהה משמעותית מהמחיר שנקבע בארץ, כמו כן נדרשנו לקחת אתנו טייס מלווה באחד המטוסים, דרישה שלא היה ידוע עליה עד למועד הנחיתה בקניה.
במקביל למאמץ להסדיר נושאים אלו פנתה הקבוצה להתחיל בטיסות המבחן, וגם כאן ציפתה לנו הפתעה, טיסות המבחן נערכו לפי הספר, גם למי שיש באמתחתו ניסיון של אלפי שעות.
כך שכל אחד מהטייסים עשה מבחן של כ- 45 דקות מינימום כולל לפחות 3 המראות ונחיתות, פניות והזדקרות ושליטה בקשר, בססנה 150 5Y-BDN לפני שהמדריכה, הודית ילידת קניה, הסכימה לחתום לנו ב"לוג-בוק".
לקראת נחיתה על מסלול 07 בש"ת וילסון לקראת המראה ממסלול 14 בש"ת וילסון
לסיום קיבלה המדריכה תשורות של האגודה מידי ירון
אך התהליך שעבר אודי חרסונסקי באשרור מבחן הרמה שלו, הוא כאין וכאפס למה שעברו יתר חברי הקבוצה, וזאת תודות לקפטיין Rory מחברת Sky Charters .
בכדי להקל על מצוקות היום יצאנו כולם לארוחת ערב במסעדת בשרים מקומית, והארוחה בתוספת בירה ויין והבדיחות של שי, השכיחו את תלאות היום.
אם חשבנו שתלאותינו הסתיימו כאן, אז למחרת היום ה- 14 לחודש, ציפתה לנו הפתעה גדולה יותר, כאשר איציק נסע למינהל התעופה הקנייתי לאשרר את הרישיונות, שם התברר כי הבירוקרטיה שנדרשה מאיציק ואח"כ גם מירון הייתה מעל למצופה, גם לגבי אלו שהיו מסודרים והביאו אתם את כל המסמכים, ויותר עבור אלו שלא שחסר להם ה-"לוג-בוק".
בשלב מסוים נאלצנו לפנות ולערב את רשות התעופה האזרחית בארץ והעומד בראשה, בכדי לסיים את התהליך של האשרור.
אם לא די, אז במהלך יום זה איציק ואנכי היינו שותפים כמעט לתקרית דיפלומטית, וזאת עקב כך שטסנו בצהריי היום מעל שגרירות ארה"ב, שהוא אזור מוגבל לטיסה, אלא שהשגרירות הועתקה למקום שטסנו בו בשנה האחרונה ואף אחד לא ידע על כך, ומיד אם הנחיתה הוזעקנו למגדל ושם חיכו לנו אנשי הביטחון והמשטרה הקנייתית, אך אחרי מספר הסברים, התנצלויות ועיכוב של כשעה הכל נגמר בכי טוב.
הדבר היחידי שגרם לנו נחת בבוקרו של יום זה, היה שבבוקר מצאנו את כל המטוסים מחכים בשורה על המסלול, ובערבו של היום המסעדה שחלק מהקבוצה הלכה אליה CarnivoreSafari Park, שם הוגשו לנו בשרים של מגוון חיות בר וחזינו בהופעת רקדנים במחולות טיפוסיים ואחרים.
חלק מההופעה בספארי פארק קרנבו
יושבים סביב השולחן בספארי פארק קרנבו
היות וביום זה ההתמקדות הייתה בהמתנה לאשרור הרישיונות, אזי במהלך חצי היום הראשון יצאו חלק מחברי הקבוצה שלא היו עסוקים בסידורים אחרים לסיבוב בעיר וקניות בשווקי ניירובי.
בערבו של היום השלישי בשעות אחה"צ קיבלנו במועדון התעופתי, שבו גם התארחנו, תדריך ראשוני מקפטיין "RIRIANI" , ונדברנו לקבל תדריך מפורט ביום המחרת במשרדי החברה.
היציאה לספארי המוטס
ביום הרביעי ה- 15 לחודש, קיבלנו תדריך מפורט ובמקביל נמשכו המאמצים להסדרת הרישיונות, תהליך שהיה אמור להסתיים יום קודם, אך סוף טוב, הכל טוב, לקראת שעות אחה"צ אושרו הרישיונות ל- 7 מתוך שמונת הטייסים, ויכולנו לצאת לדרך, במקום בשעות הבוקר.
עקב השעה המאוחרת החליטה הקבוצה לטוס ישירות ל"שמורת המסאי" הנקראת גם "Mara Masai" ולנחות במנחת "Musiara" הנמצא בתוך השמורה בדרום מערב קניה בקרבת הלודג' "גברנור קאמפ", ולוותר על שמורת "Nakuru".
ל
אחר הצוותים למטוסים, ירון ויואל על 150-C, אודי ושי על 182-C, חיים ואקשטיין על 172-C ואחרון חביב איציק ואנכי על צ'רוקי 4 28PA, יצאנו לדרך ובשעות בין הערביים ולקראת שקיעה נחתנו בשעה טובה בשמורה.
שלושת המטוסים במנחת במוסיארה
אלא שלשמורה הגיעו רק 3 מטוסים, ונאלצנו להמתין לרביעי 182-C שבושש לבוא, ובינתיים יצאנו לספארי קרקעי קרוב למנחת, תוך האזנה לקשר באמצעות מכשיר קשר נייד, וממש לקראת השקיעה הגיעה מטוס למנחת ועמו הצוות של ה- 182-C, ואז התברר כי עוד בש"ת "וילסון" ארעה תקלת חשמל במטוס, והצוות הוטס ע"ח הבעלים לשמורה תוך הבטחה כי למחרת בבוקר יחכה להם המטוס ב
מנחת, ואמנם כך היה.
ה
- 206-C לקראת נחיתה במוסיארה ה- 206-C לקראת נגיעה במסלול ושהביא את אודי, שי ואביבה למוסיארה
סיום היום היה במפגש גסטרונומי במסעדת הלודג', הופעה של רקדני שבט המסאי וישיבה בחברותה על כוס בירה.
ה
יום החמישי ה- 16 לחודש, התחיל מוקדם מאוד, 06:30, ביציאה לספארי קרקעי, שם נפגשנו אם מגוון עצום של חיות, בחלקם עדרים ענקיים, אך גולת הכותרת של הספארי הייתה הצפייה בחיות המנסות לחצות נהר שוצף וקוצף ששורצים בו תנינים.
ז
ריחה בשמורת המסאי מארה
וכמובן ביקור בשבט המסאי.
עקב אילוצי זמן, החליטה שוב הקבוצה כי נוותר על שמורת "Nakuru " ונטוס חזרה לש"ת "וילסון" להמשך הדרך, אך בשעות אחה"צ החלו להתפתח ענני גשם וסופות ברקים באזור מנחת "Musiara" ונאלצנו לצאת משם במהירות בכדי לא להיתקע במקום ללילה נוסף, ולמרות הגשם וגובה השדה 5200 רגל הצליחו כל המטוסים להמריא בשלום ולהגיע לוילסון לקראת ערב.
עייפים אך מרוצים, החליטו חברי הקבוצה לבלות את הערב במועדון התעופתי, ערב שכלל בדיחות רבות מפיו של שי וסיפורי מעשיות למיניהם ומפגש עם יו"ר המועדון המקומי.
היום השישי ה- 17 לחודש, התחיל בתדרוך בוקר לפני הטיסה למנחת "Magadi " הנמצאת במרכז דרום קניה, ירון שהגיע ראשון למנחת נאלץ לעשות "בז" על המסלול בכדי להרחיק ממנו כמה ילידים "מסאיים" ואת הבקר שלהם לפני שנחת במקום, ואחריו בהפרשי זמן קטנים נחתו יתרת המטוסים.
ארבעת המטוסים במנחת מגאדי
אחרי מפגש אם כמה מסאיים וחילוץ עצמות המראנו למנחת "Ambuseli" הנמצא לא רחוק מהר הקילימנג'ארו, ואחרי טיסה של כשעה נחתנו בשלום כולם, אך נאלצנו להמתין ל- 172-C מעל חצי
שעה עד שנחת.
עוד לפני הטיסה, בבוקר, הוזהרנו כי בלילה נוהגים הצבועים לאכול דברי גומי הכוללים בין השאר צמיגים וצינורות בלמים, ולשם התגוננות קיבלנו חומר ניקוי אותו יש למרוח על חלקי הגומי לפני החשיכה, ואמנם כך עשינו, אך למרבה ההפתעה למרות זאת גילינו למחרת בבוקר כי הצבועים נגסו בצ'וקים של הגלגלים, אך הגלגלים והצינורות יצאו ללא פגע.
הצ'וקים של ה- 172-C שנאכלו בחלקם
מיד לאחר הנחיתה במנחת יצאנו לספארי קרקעי של אחה"צ, בילינו קצת בבריכה של הלודג', שם גם חלה ירון, וקינחנו בארוחת ערב טובה.
למחרת היום ה- 18 לחודש, יצאנו שוב לספארי בוקר, שנמשך עד שעות הצהריים, בו ראינו חיות שלא נפגשנו בהם בספארי הקודם, ובצהריים לאחר בקרת נזקים של הצבועים, פנינו לצאת לכיוון ש"ת "Mombasa " הנמצאת בחוף הדרומי של מזרח קניה, האכזבה הגדולה של כולנו הייתה שעקב העננות לא ניתן היה לראות את הר הקילימנג'ארו מקרוב ובכלל לא.
כאמור המראנו כולם למומבסה, אך כאשר נחתנו בשדה לאחר כשעתיים של טיסה, התברר לאחר המתנה מרובה כי ה- 172-C מתעכב, ואחרי ציפייה של קרוב לשעה ואחרי שלא הצלחנו ליצור קשר רדיו עם המטוס, החלה הדאגה לקנן בליבנו אולי קרה משהו, ואחרי עוד כחצי שעה של המתנה כאשר היה ברור שלא נשאר להם מספיק דלק, התחלנו לחשוב על פעולות חילוץ וחיפוש, אך למרבה המזל בתום כשעה ומחצה שמענו בקשר את המטוס, מבקש רשות נחיתה, ורק אז התברר כי המטוס לא יכול יהיה להניע באמבוסלי, ניסה להניע באמצעות כבלים, במהלך הניסיונות מכשירי הרדיו נשרפו וכל אלו גרמו ליציאה מאוחרת של המטוס ואי יכולת ליצור קשר, אלא רק באמצעות מכשיר ידני שהיה במטוס ושטוב לטווחים קצרים.
עייפים אך מרוצים, נסענו לעיר וביקרנו במספר מקומות שהמעניין שבהם היה שבט שעוסק בגילופי עצים, המייצרים דמויות של חיות ואנשים במיומנות רבה, ובסיום נחתנו במלון ללינת לילה.
עקב אילוצי זמן, לא יכולנו לבלות בעיר זמן נוסף, ונאלצנו כבר למחרת בבוקר ה- 19 לחודש, לטוס חזרה לש"ת וילסון, בכדי שנספיק להחזיר את המטוסים, לסיים התחשבנויות על שעות הטיסה ולהגיעה לטיסה חזרה לארץ בזמן, ואמנם אחרי טיסה של קצת למעלה משעתיים נחתנו בוילסון, ואחרי כל הסידורים נסענו לש"ת התעופה הבינלאומי ג'ומו קנייתה לטיסה חזרה לארץ, אליה הגענו בבוקרו של יום ה- 20 לחודש.
לסיכום אני חושב שחווינו חוויה מיוחדת, וכבר יש כוונה לארגן מסע דומה למערב קניה בסוף השנה.
נתוני מז"א, מנחתים וגבהיי טיסה
תאריך הספארי נפל על העונה היבשה בקניה, אך למרות זאת מדי בוקר יש ערפילים ועננות נמוכה שלא בהכרח מאפשרת טיסת VFR ויש מצבים של התפתחות סופות ברקים כפי שקרה במנחת "Musiara" ומכאן שיש עיכובים והמתנות בלתי צפויות.
לפחות בשלושה ימים מתוך ימי הטיסות, בנתיב הטיסה היו תרמיקות שסייעו מחד לתפוס גובה למרות קשיים של המנוע לעשות זאת, אך מאידך הקשו על שמירת נתוני טיסה, וזאת בתוספת משבים שהיו בדרך ודרשו התמודדות בלתי פוסקת לשמירת נתוני הטיסה.
כל המנחתים, למעט ש"ת במומבסה, גובה השדה הוא מעל 2000 רגל, ש"ת וילסון 5535 רגל, "Musiara" 5200 רגל, "Magadi " 2099 רגל ו- "Ambuseli" 3754 רגל, מה שמחייב דילול כבר לפני שלב ההמראה, וריצה ארוכה על המסלול לתפיסת מהירות לצורך המראה ודילול גם אחרי ההמראה ככל שמטפסים לגובה, ובדרך היו הרים שגובהם מעל 7500 רגל, שחלקם נאלצנו לעקוף עקב הקושי לצבור גובה. גובה הטיסה המותר מחוץ לשמורות הוא לפחות 500 מעפ"ש ומעל לשמורות לפחות 1500 מעפ"ש, אולם בגלל שתוואי השטח לא היו אחידים רוב הזמן הטיסה התבצעה בגבהים של 1000-1500 מעפ"ש. כאשר לא היו תרמיקות, חלק מהמטוסים נאלצו לצבור גובה ע"י טיפוס במדרגות, בכדי להגיע לגובה הנדרש, כאשר גובה הטיסה המכסימלי היה 8500 רגל.
שירות ותחזוקת מטוסים
ככלל בש"ת וילסון השירות שניתן לטייסים היא דוגמא שצריך לחקותה.
בבוקר מגיעים ומוצאים את המטוס מוכן ומצוחצח לטיסה, כולל אזניות, ואפילו מגישים עבורנו מירשה טיסה ומקבלים אותו מאושר ע"י המגדל, וכאשר נוחתים, מיד מתייצב מכוון שמצביע היכן להעמיד את המטוס, מוודא כי הטייס עשה את כל המוטל עליו, כולל רישום בספר המטוס, ובמקביל המטוס מתודלק, ולסיום המטוס נקשר ומכוסה.
גם בשדות התעופה האחרים והמנחתים, בסיוע הטייס המלווה ניתן לנו שירות מלא למטוסים, שכלל טעינת מצברים, מריחת חומר נגד צבועים והגשת מירשה.
ככלל תחזוקת המטוסים טובה עד טובה מאוד, לעניות דעתי.
כתב וערך - יוסי לוי