12/12/2004
מטוס "עוין"
"אקו-רומיאו, רשאי להסיע לתחילת 34, תקרא מיושר", אישר המגדל. פתחתי מנוע בעדינות. "הכניסו הרבה מנוע לססנה 172 הזו". מלמלתי. "היא גם קצת יותר גבוהה ביחס לססנה הרגילה".
"רשאי להמריא", הפעיל המגדל את הנוריות הירוקות שבמוחי ופתחתי מנוע. הכנסתי הרבה רגל לשמור על הכיוון עם מנוע כזה חזק, והופ, אנחנו באוויר.
עוד לא הגבהנו 200 רגל מעל השדה, בקושי חלפו עשר שניות מניתוק, והדוקטור שלימיני לוחש: "תוריד קצת סל"ד. אינך רוצה להיות יותר מדי זמן ב-OVER-Boost וב-2,700 סל"ד".
סגרתי מנוע קלות. זה לא כיף ב-200 רגל. זו הייתה לי הפעם הראשונה על הססנה 172 שמישהו ניסה להסבה ל-STOL (Short Takeoff and Landing) ע"י הוספת מנוע חזק וגדול והחלפת כן הנסע ב"קפיץ עלה" ענק שהרחיק את הפרופלור מהקרקע ונתן יכולת נחיתה והמראה בין סלעים.
סגרתי את המנוע מעבר לנדרש. מנהג מגונה גורם לי להגביר את חיכוך המצערת מיד לאחר פתיחתה להמראה בכדי שלא תחליק או תזוז ממצבה המרבי. משיכת המצערת במצב של חיכוך יתר יוצרת תנועה לא חלקה שמסתיימת בד"כ באובר שוט. עוד תיקון והסל"ד מתייצב ב-2,500 רגל. הלחץ על רגל ימין השתחרר קלות ושריריה אגרו כוח לשלב הבא. זה לא עיסוק מיטבי לשלב שלאחר ניתוק.
המטוס טיפס בקלות ובנעימות, הרבה כוח יש לו, אבל הדוקטור מימיני הפריע לחגיגה. "יש לך כוונות לפוצץ ראש מנוע?!", הוא שואל בארסיות. "וכי למה תשאל?" השבתי תוך שאני שם לב למחט טמפ' ראש המנוע שאמנם מגיבה בתזוזה מילימטרית. חשבתי שאולי המלומד לא נתן ליבו לעובדה שהורדתי סל"ד. "כי אתה מטפס לאט מידי ואין למנוע מספיק אוויר לקירור", באר. "חשבתי שזה כמו ססנה רגילה, טיפוס ב-70", תירצתי. "לא!!", הפסקני, "90 קשר מינימום מהירות לטיפוס אחרת המנוע יתחמם ויתפוצץ". למבטי המופתע הוסיף: "ח"א פוצץ ככה 3 מנועים ועוד 2 מנועים בסל"ד יתר". דחפתי אף באגרסיביות ובאכזבה מופגנת.
"מה שווה מנוע כל כך חזק אם אינך יכול להרים אף ולטפס כמעט באנך?!", התקוממתי חרש.
בשליש הראשון של "עם הרוח" התייצבתי בסל"ד 2300. המהירות רצה. הנחת הרגעי שלי תם תוך שניות בפניה לצלע בסיס. מנוע הוזז לסרק והמטוס שקע כמו בואינג. "פיינל לטאצ' אנד גו", דיווחתי.
"בעדינות", אנפף הדוקטור מימיני, "אל תשכח שהמטוס רגיל לקרקע רכה...". שיככתי את שיעור השקיעה עם טיפה מנוע והרבה רגל ונגעתי קלות. למרות הקלות ניתר המטוס כחצי מטר באוויר. החזקתי סטיק אחורה, בלי להזיז את המצערת, ונגעתי פעם שנייה ושלישית. המטוס רץ יציב על המסלול ופתחתי פול מנוע. המטוס ברח חזק שמאלה. נאבקתי עם רגל ימין. ניתקנו ב-60. דחפתי חזק להאצת המהירות. בחציית הזברה הקטנתי סל"ד כנדרש. למרות עודף הכוח טיפסתי ב-90 (שלא יעלה לו הדם לראש ויתחמם העצבני...). בפנייה לצולבת ניגבתי אגל זעה טורדני שנתקע על גבתי הימנית.
שוב בפיינל. התייצבתי ב-70 קשר והתארגנתי לנחיתה. חציתי את הכביש לקראת מסלול 34, הקטנתי קצת מהירות והדוקטור מימיני בהחלטיות: "לך סביב!!!". דחפתי את כל המצערת קדימה. המטוס האיץ אבל החליק חזק שמאלה. שלחתי את כל רגל ימין קדימה לבלימת ההחלקה המפחידה לכיוון המגדל והגעתי לקצה מהלכה. המגדל התקרב בקצב מאיים משמאלי. "או שתאיץ, או שתסגור מנוע" יעץ האינטיליגנט מימיני. בחרתי בשתי האופציות יחד. סגרתי קצת מנוע ודחפתי כמו משוגע. זה לא אנושי לדחוף חזק בגובה 20 רגל מהמסלול, אבל מה לא עושים בשביל להרוויח מהירות. הורדתי מנוע ל-2500 והנה אני בשמונים קשר עם חצי רגל בפנים ומטפס ישר על ציר המסלול. הצצתי שמאלה לנופף למגדל מאחורי ומשמאלי. "הפחדנו אותו, אה?!", ניסיתי להעלות חיוך אצל רפרף גולגולת המת (שם של פרפר) שישב אדיש ורציני.
"מה כבודו מציע עכשיו?!", שאל הגולם שבגר בתחילת "עם הרוח". "לצאת לאזורים ולהכיר את המטוס קצת יותר טוב ולא כל כך קרוב לקרקע", ניסיתי.
"אז מה היה לנו?!", תיחקר הדוק' במעבר מעל נקודת דיווח "אפק". כל השכלתי האווירונוטית לרבות שנה באדוארדס בבית ספר לניסויי טיסה עמדה על כף המאזניים. "מהנדס גדול וטייס חלש", השפלתי עצמי. "לאו דווקא", ניסה המלומד להרים את רוחי הנכאה, "תנסה עוד פעם".
"מנוע חזק שאין לו מספיק אוויר להתקרר במהירות הטיפוס הנורמטיבית, שיכול להתפוצץ אם לא תוריד לו סל"ד מיד אחרי ניתוק, שמייצר גלגול חזק וסחיפה לימין שבמהירות איטית אין מספיק אוטוריטי להגה לשמור על ציר ישר, וקפיץ עלה מחורבן ששונא אספלט וזורק אותך לאוויר אם אתה לא נוחת כמו מטרוניתה רומית רחבת אחוריים עם קרולינה בשמלתה".
בגובה 2000 רגל תרגלנו הליכות סביב. גלשנו ופתחנו מנוע, גלשנו ופתחנו מנוע. בסוף למדתי. עשינו עוד שלוש הקפות והוסמכתי, אבל בראשי התנהלה מלחמה קשה: מצד אחד, "למה לי?! לו הייתי מקצוען אמיתי אולי הייתי מוכן למתח הזה, אבל כחובב?! ומה יהיה בשדה עמוס, או עם נוסעים שמבלבלים לי במוח". ומצד שני: "לא יירא איש כמוני! מה אני טייס מקצוען או שפן קטן של סופי שבוע".
למזלי הטוב, או אולי לרוע מזלי, איזה חכם פתר לי את הבעיה הרבה יותר מהר ממה שהערכתי... (הוכחה נוספת שאין לזלזל בניסיון שנרכש בח"א למרות שטייסי הקרב שלו הם לא מי יודע מה בהטסת מטוסים קלים....).
יִזְהָר נוֹי