6.10.04
שליחי מצווה אינם ניזוקים – יוק
עוד לא יבש החיוך על שפתותיי למראה פניהן הקורנות של נערי אופקים לאחר שהוטסו, דגלון עיריית שדרות שקיבלנו התנוסס בגאון על הרכב, ואני, בתנועה קרקעית בכיוון צפון במהירות קונבנציונאלית מגלה שמד טמפרטורת המנוע תפס נטייה בולשביקית מובהקת ונדבק לצד האדום. חשבתי: "לא מספיק שייבשתי את זוגתי בשמש, שמיקי כופף פרופלור אז עכשיו אני גם הורס את האוטו". שמחתי שזה לא קרה באוויר, זיכרון טמפ' ראש מנוע (CHT כמדומני, או אולי EGT, הזיכרון זה כבר לא מה שהיה פעם) שטיפסה לתחום האדום בטיסה מעל הים התיכון באחד הראליים המוקדמים שהשתתפתי עלה במוחי. בתימורים הוספנו מים, בצומת אחים חנינו לארוחה (שום מילה טובה לכתוב הביתה...) ונתנו פסק זמן להתקררות המנוע ושוב יצקנו מים, ובעלייה לכביש 6, 500 מטר לפני מחלף שורק הזמנו את "שגריר". חמש וחצי שעות מעזיבת תימן ועד למקלחת בבית. לא נורא לולא זה היה אחרי טיסת התנדבות, אז איפה שליחי המצווה???
התחלתי מהסוף. ניסיון נוסף.
רק שבתי מהגולה (כזכור לכמה מקוראיי), עוד לא פג בפי טעם האסקרגו בשוּם וכבר גונב לאוזני שרמי שדה מחפש מתנדבים להטסת נערי שדרות. כל המטוסים כבר היו תפוסים כך שנשאר לי רק לבקש שייתנו לי לטוס על אחד מאלו שהגיעו ל"אווירועייט" ב"תימן". "צדיקים, מלאכתם נעשית ע"י אחרים", והמטוס CHE חיכה לעבדכם בתימן. כן זו הססנה המצחיקה שיש לה מד מהירות במי"שים והמדפים יורדים ע"י מתג קפיצי כשמצבם מזוהה באמצעות "מחוון מצב מדפים".
הטיסנאים העדינים ביקשו שלא נניע עם התחת של המטוס בכיוונם. כל אחד והעדפותיו הוא. דחפנו המטוס. הנוסעים, קרי הנוער משדרות, תודרכו, והחלפנו חיוכים וקצת צחוקים לריכוך האווירה ולהפגת המתח, נקשרנו וקבלנו בקשר הודעה שמפאת "המופע הארובטי של מיקי", אין המראות ברבע השעה הקרובה. לזה קוראים מזל. לו, חלילה, הייתי מניע 5 דקות יותר מוקדם הייתי מחמיץ את המופע הארובטי המקצועי, המרתק, והמעניין ביותר שנראה בארצנו מאז פתח עבדכם הנאמן את עיניו (וכבר ציינתי במקום אחר, אל תתנו לשלושה קצות להבי פרופלור מכופפים לבלבל אתכם ). יצאנו מהמטוס, דחפנו שוב האווירון והתענגנו על כל שנייה במופע (למעט שבריר השנייה האחרונה בקידה). שוב דחפנו אווירון, והצוות המאומן והמתורגל כבר במקומו במטוס. דלקנו אחר יעל שהובילה ב-CAU. שוב חוזר הניגון. שוב אני אחריה בטיסת התנדבות ושוב היא עושה לי את כל העבודה. היא מדברת בקשר ואני מחרה אחריה: "חגב – CHE, כמו המטוס שלפני...". צדיק או לא?!
ההתרגשות החלה בין צומת בית קמה לברור חיל. העיר שדרות נגלתה במלוא הדרה לשמאלנו. כנראה שההתרגשות גם הדביקה אותי ועשינו שני קונצים. החברה מבסוטים עד הגג (במובן הרחב של המילה). האברך הצעיר שלימיני (יד הגורל האכזר) שוקל לנטוש את הישיבה ולבחור בקריירה אחרת. שמחתי לשמוע שכמו יתר בני הנוער המוטסים גם הוא מתנדב פעיל במשמר האזרחי. יעל חולפת מתחתנו ומימין לנו בדרכה חזרה. החברה מנופפים נמרצות לשלום. חוות השקמים מתקרבת. אני מדגים להם בקלילות איך היו נראים יעפי תקיפה לו היה חלילה צורך. רעמי הצחוק מכסים על הוראות הבקר. לכבוד סוכות אנחנו פוצחים ברינה: "לחוותנו בא אורח, ילדים נגילה נא...". (ווריאציה על אחד משירי החג).
האברך מתעניין מה הנורית הכתומה הזו שמהבהבת לו מול הפנים. "אם זה מפריע לך אפשר לסגור..." גיליתי הבנה לסבלותיו. כנראה שמרוב מטוסים באוויר אף אחד לא שם לב. הזדמנות לבצע פניית 180 מעלות רחבה. החברים מזהים את מקום מגוריהם (מרחוק כמובן). לאחר הנחיתה, כשהשוו ספורים בין נוסעיי המטוסים השונים, התלוננה אחת החברות ממטוס אחר שהם לא התקרבו לשדרות והיא רוצה לטוס עוד פעם. "זה בזכות האברך", אני מתרץ ונסתתמו טענותיה. אני מנצל את ההנמכה של 500 הרגל להסבר מה עושים כשהוונטילטור באף חדל מלפעול.
מיליון מטוסים בשמיים. "חגב", "קדם" שלפעמים קורא גם "מפלגה", ו"תימן" שגם עונה לקריאה אלי פרץ, חוסמים את כל ערוצי הקשר. באשל הנשיא אני מתייצב פעם אצל זה ופעם אצל זה. "תמתין במקומך 5 דקות", נשמע קולו ההחלטי של מארגן האירוע. אני מערבב את נוסעי בסבלנות ולא מתעצבן מכמה חכמים (שניים למען הדיוק המדעי) שעוקפים אותי מלמטה ונוחתים לפני.
עם הרוח שתיים וחצי ונחיתת קנגורו נשלטת מסיימת את המטס. הצלמים לא חיכו לנו כשחנינו כמו גדולים ליד ה-CGP הצבעוני, הקאסמים כן.
בכוח פיסי מתון הצלחתי להתיק את נוסעיי ממקומם ולהחזירם לסככה.
ברכות, נאומים, תודות (ושוב אני מגלה, אולי בשל זקני, שקיבלתי את האברכים בעוד שעמיתיי המתנדבים קיבלו את חשופות הטבור, אבל אולי מישהו קרא את מאמרי "נשים עושות זאת טוב יותר" והתרשם לרעה מהערות המדריך....). כמו רץ המרתון המיתולוגי התייצבתי בפני זוגתי עם הדגל שקיבלנו מעיריית שדרות לאות הוקרה. למרות ארבעת השעות שהיא בילתה ב"זולה" לא הזעיפה פנים וידעתי שהיה כדאי להתנדב...
והשאר כבר סופר. "שגריר" התייצבו שעה שלושים וחמש מקריאה, בדרך אספנו עוד רכב תקוע והתברברנו בניסיונות למצוא איפה להוריד אותו (נסענו לרחוב ה"עמל" במקום לרחוב ה"עבודה").
וכך חולפת לה תהילת עולם. ושוב תודות למארגני האירוע ותודה לטייסת 10 ולרמי שזיכוני במצוות ההתנדבות ששכרה רב לאין שיעור מההשקעה.
יזהר נוי