סניף כפר-סבא
בשם חניכי אקי"ם כפר-סבא והוריהם, אני מודה לך,
על החוויה הנפלאה שהענקת להם עם חבריך מטייסת 10 בחג החנוכה.
שימחתם אותם, והם שבו מהטיסה נפעמים ונרגשים.
הנה מעט מהדברים שאמרו:
- הטייס הסביר לנו כל דבר...
- זה היה כיף...
- בכלל לא פחדתי...
- אני שמח...
- זה כמו להיות ציפור...
וכמו שכבר נאמר, חברה נבחנת ביחסה לחריג שבה.
במעשיכם אתם הופכים אותנו לחברה קצת יותר טובה.
שאו תודה
ונשמח להמשך קשר.
אתי בורשטין - מנהל הסניף
בעזרת מתנדבי טייסת 10 ומתנדבי הפורום הענקנו היום דמי חנוכה ל 28 חניכי אקי"ם כפר סבא.
תודה ל 14 טייסים שנידבו מזמנם וממונם להעניק אושר של חצי שעה למי שלא יזכה לכך בחייו ללא מתנדבנו.
תודה לכולכם: שמחה רשף, יוסי כהן, שי פופר, מארק וולפרט, יעל רוזן, מיכה גודטשטט, ניצן אליישיב, דודי רוגובין, דני גוטמן, איתן רונת, יזהר נוי, דורון עוז, אריק פרנס,עמירם רוזנבלום.
תודה לכם, ורק בשמחות
איציק מה-יפית
רציתי להודות לך על המאמץ הרב שהשקעת בהטסת ילדי אקי"מ
כפ"ס. "התרגלתי" שבכל התחרויות טסים לבא"ש או פיק או מגידו, המגדל עצבני, הבקר היסטרי, האיחורים נוראים וכולם מקטרים.הפעם עשית זאת כמו גדול: שיירת ברווזים של 14 מטוסים באויר באזורי הטיסה של הרצליה הקטנה- אין פרץ ואין צווחה, הכל דופק כמו שעון, 28 ילדים מאוד מיוחדים טסים- וכולם מחייכים.זה היה שיעור לכל מארגני התחרוייות
,ונמשיך למבצע הבא- אריק פרנס
א' טבת, תשס"ד 26/12/2003
שליחי מצווה אינם ניזוקים
נתתי לאופריה לשקוע, לתחושת הכיף המשלבת את הנאת הטיסה עם חווית התרומה לאנשים החריגים האלו, ואפשר לשתף אתכם בחוויה.
כל אחד נהנה ממשהו אחר בטיסה. הטיסה כמו האהבה, מורכבת מהמון פרטים קטנים שיחד יוצרים את ההנאה. יש מי שנהנה מהשליטה הטכנית במכונה, מהדיוק, מהנוף, מהייחודיות, מרעש המנוע או משריקת הרוח, מהניצחון על "דוד" גרוויטאציה, מתחושות הכבידה המשתנות או מזמזום הגלגלים כשהם נוגעים בעדינות במסלול. כשכל זה משולב עם נתינה, הענקה, גרימת אושר לאנשים שהשמחה והעליזות אינם מנת חלקם היומית, זו חוויה נדירה.
איציק פנה אלי. מיד הזמנתי מטוס, וכי אפשר לסרב לשותפי בראלי האחרון שמקדיש את זמנו הפנוי למטרה קדושה זו. חודש מראש שריינתי את היומן והזמנתי מטוס. רציתי, כרגיל, אווירון א', קיבלתי ב'. כפרה. כששמעתי ששאר המטוסים תפוסים לטובת אותה מטרה נאצלה, אפילו שמחתי שאין לי CAU האהוב. גם ה-CDX טוב בשבילי. תקלת חשמל כללית יכולה להיות חוויה, בטח עם ילדי אקי"ם במטוס, הרהרתי.
"שליחי מצווה אינם ניזוקים" חשבתי לעצמי בדרך והאצתי את ההונדה בדרכי לשדה. איזו שמחה לראות את כל החברים המתנדבים. מחברת המטוסים ביקשו להחליף למטוס אחר. עוד כפרה. המטוס שלי לא מגיע, אני רואה מולי ילדים מאושרים, מחייכים, אפילו בוכים משמחה ואני מחמיץ את האירוע. התעצבנתי. עשיתי "סטנד-אפ" לשני הנוסעים שלי, ולמלווה, הרגעתי שהמטוס שלנו הכי טוב ובגלל זה הוא לא רוצה לנחות. "כיף לו בשמים", הסברתי. והנה, ה-CDX סיים סבב ראשון. חזרנו לתוכנית המקורית (מיד אחרי שמונאייר התנדבו לתת לי מטוס...).
הילדים מאושרים, המלווה מתרגש. בתנועות ידיים (נפנופים) הם מסבירים לי מה הם רוצים. למרות ש"שליחי מצווה...", בדקתי את המטוס ביסודיות, לייצור אמון אצל הנוסעים. המגדל חיובי ואנו באוויר. עוד לפני קיפול גלגלים והרמת מדפים נשמעות קריאות השמחה במטוס. מזג האוויר מחייך אף הוא. מבצרה לצומת השרון לכביש 6 ליד טול-כרם ב-1000 רגל, אנחנו חוגגים. המלווה מבקש להמיר את ה"טוויסט אנד שאוט" בוולס רגוע. הילדים מסמנים לי "10". הכל למטה ירוק נוצץ ופני הילדים זוהרים. "אתם בסדר?!", אני פונה אליהם, ושני אגודלים מתרוממים כלפי מעלה. "אולי ננגב איזה חומוס בטירה?!", אני מציע, והשמחה במיטבה.
הצטרפות להרצלייה. אני לא יודע אם זו תוצאה של עיני המשוחדות אבל שקיעה כזו לא ראיתי הרבה זמן. שמים בוהקים בארגמן עז. משפך עננים בכיוון דרום מערב יוצר חץ מדהים בשמים. צריך לנחות. חלק ורגוע. כבר מזמן לא קיבלתי מחיאות כפיים בנחיתה. שווה לא?! צילומים ליד המטוס (יש אישור בש"ח...). נשיקה וחיבוק מהנוסעים. לו יעל בר-זוהר הייתה מחבקת אותי אני לא בטוח אם הייתי חש אותה שמחה (שרק תנסה). הילדים מתעקשים על סופגניה, וכי הייתה לי ברירה?!
נכון, לא הדלקתי אורות נחיתה, אבל לא היה צורך, המטוס זהר. אפילו פקקי התנועה בדרכי חזרה התגמדו. השמיים, העננים קישטו את הערב היורד.
לאיציק ולמארגנים, שאפו גדול, יישר כוח, נתרמתי יותר משתרמתי...
יזהר נוי
סניף כפר-סבא
בשם חניכי אקי"ם כפר-סבא והוריהם, אני מודה לך,
על החוויה הנפלאה שהענקת להם עם חבריך מטייסת 10 בחג החנוכה.
שימחתם אותם, והם שבו מהטיסה נפעמים ונרגשים.
הנה מעט מהדברים שאמרו:
- הטייס הסביר לנו כל דבר...
- זה היה כיף...
- בכלל לא פחדתי...
- אני שמח...
- זה כמו להיות ציפור...
וכמו שכבר נאמר, חברה נבחנת ביחסה לחריג שבה.
במעשיכם אתם הופכים אותנו לחברה קצת יותר טובה.
שאו תודה
ונשמח להמשך קשר.
אתי בורשטין - מנהל הסניף
בעזרת מתנדבי טייסת 10 ומתנדבי הפורום הענקנו היום דמי חנוכה ל 28 חניכי אקי"ם כפר סבא.
תודה ל 14 טייסים שנידבו מזמנם וממונם להעניק אושר של חצי שעה למי שלא יזכה לכך בחייו ללא מתנדבנו.
תודה לכולכם: שמחה רשף, יוסי כהן, שי פופר, מארק וולפרט, יעל רוזן, מיכה גודטשטט, ניצן אליישיב, דודי רוגובין, דני גוטמן, איתן רונת, יזהר נוי, דורון עוז, אריק פרנס,עמירם רוזנבלום.
תודה לכם, ורק בשמחות
איציק מה-יפית
רציתי להודות לך על המאמץ הרב שהשקעת בהטסת ילדי אקי"מ
כפ"ס. "התרגלתי" שבכל התחרויות טסים לבא"ש או פיק או מגידו, המגדל עצבני, הבקר היסטרי, האיחורים נוראים וכולם מקטרים.הפעם עשית זאת כמו גדול: שיירת ברווזים של 14 מטוסים באויר באזורי הטיסה של הרצליה הקטנה- אין פרץ ואין צווחה, הכל דופק כמו שעון, 28 ילדים מאוד מיוחדים טסים- וכולם מחייכים.זה היה שיעור לכל מארגני התחרוייות
,ונמשיך למבצע הבא- אריק פרנס
א' טבת, תשס"ד 26/12/2003
שליחי מצווה אינם ניזוקים
נתתי לאופריה לשקוע, לתחושת הכיף המשלבת את הנאת הטיסה עם חווית התרומה לאנשים החריגים האלו, ואפשר לשתף אתכם בחוויה.
כל אחד נהנה ממשהו אחר בטיסה. הטיסה כמו האהבה, מורכבת מהמון פרטים קטנים שיחד יוצרים את ההנאה. יש מי שנהנה מהשליטה הטכנית במכונה, מהדיוק, מהנוף, מהייחודיות, מרעש המנוע או משריקת הרוח, מהניצחון על "דוד" גרוויטאציה, מתחושות הכבידה המשתנות או מזמזום הגלגלים כשהם נוגעים בעדינות במסלול. כשכל זה משולב עם נתינה, הענקה, גרימת אושר לאנשים שהשמחה והעליזות אינם מנת חלקם היומית, זו חוויה נדירה.
איציק פנה אלי. מיד הזמנתי מטוס, וכי אפשר לסרב לשותפי בראלי האחרון שמקדיש את זמנו הפנוי למטרה קדושה זו. חודש מראש שריינתי את היומן והזמנתי מטוס. רציתי, כרגיל, אווירון א', קיבלתי ב'. כפרה. כששמעתי ששאר המטוסים תפוסים לטובת אותה מטרה נאצלה, אפילו שמחתי שאין לי CAU האהוב. גם ה-CDX טוב בשבילי. תקלת חשמל כללית יכולה להיות חוויה, בטח עם ילדי אקי"ם במטוס, הרהרתי.
"שליחי מצווה אינם ניזוקים" חשבתי לעצמי בדרך והאצתי את ההונדה בדרכי לשדה. איזו שמחה לראות את כל החברים המתנדבים. מחברת המטוסים ביקשו להחליף למטוס אחר. עוד כפרה. המטוס שלי לא מגיע, אני רואה מולי ילדים מאושרים, מחייכים, אפילו בוכים משמחה ואני מחמיץ את האירוע. התעצבנתי. עשיתי "סטנד-אפ" לשני הנוסעים שלי, ולמלווה, הרגעתי שהמטוס שלנו הכי טוב ובגלל זה הוא לא רוצה לנחות. "כיף לו בשמים", הסברתי. והנה, ה-CDX סיים סבב ראשון. חזרנו לתוכנית המקורית (מיד אחרי שמונאייר התנדבו לתת לי מטוס...).
הילדים מאושרים, המלווה מתרגש. בתנועות ידיים (נפנופים) הם מסבירים לי מה הם רוצים. למרות ש"שליחי מצווה...", בדקתי את המטוס ביסודיות, לייצור אמון אצל הנוסעים. המגדל חיובי ואנו באוויר. עוד לפני קיפול גלגלים והרמת מדפים נשמעות קריאות השמחה במטוס. מזג האוויר מחייך אף הוא. מבצרה לצומת השרון לכביש 6 ליד טול-כרם ב-1000 רגל, אנחנו חוגגים. המלווה מבקש להמיר את ה"טוויסט אנד שאוט" בוולס רגוע. הילדים מסמנים לי "10". הכל למטה ירוק נוצץ ופני הילדים זוהרים. "אתם בסדר?!", אני פונה אליהם, ושני אגודלים מתרוממים כלפי מעלה. "אולי ננגב איזה חומוס בטירה?!", אני מציע, והשמחה במיטבה.
הצטרפות להרצלייה. אני לא יודע אם זו תוצאה של עיני המשוחדות אבל שקיעה כזו לא ראיתי הרבה זמן. שמים בוהקים בארגמן עז. משפך עננים בכיוון דרום מערב יוצר חץ מדהים בשמים. צריך לנחות. חלק ורגוע. כבר מזמן לא קיבלתי מחיאות כפיים בנחיתה. שווה לא?! צילומים ליד המטוס (יש אישור בש"ח...). נשיקה וחיבוק מהנוסעים. לו יעל בר-זוהר הייתה מחבקת אותי אני לא בטוח אם הייתי חש אותה שמחה (שרק תנסה). הילדים מתעקשים על סופגניה, וכי הייתה לי ברירה?!
נכון, לא הדלקתי אורות נחיתה, אבל לא היה צורך, המטוס זהר. אפילו פקקי התנועה בדרכי חזרה התגמדו. השמיים, העננים קישטו את הערב היורד.
לאיציק ולמארגנים, שאפו גדול, יישר כוח, נתרמתי יותר משתרמתי...
יזהר נוי