ראלי לפולין

ראלי פולין

כשלושים שעות טיסה, שמונה לגים, 10 לילות, שתי ערים גדולות, שני אתרי נופש – זה היבול שלנו בפיפר לאנס 4X-CAQ  בראלי פולין שהתקיים בתאריכים 29/6 – 9/7 של שנת 2003.

יצאנו- ארבעה טייסים אמיצים, מאמינים באל הטוב, במנוע הלייקומינג 300 כ"ס וביוסי - בבוקרו של יום ראשון מחיפה, כאשר היעד הראשון,  דוברובניק, מרוחק שמונה וחצי שעות טיסה, רובם מעל הים. נחיתה ראשונה אצל שודדי האוויר היוונים במיקונוס לתשלום דמי המעבר בצורת מחיר דלק (הם שודדים רק מטוסים פרטיים). מעל הפולופונז ביוון נתקלנו ברוחות אף בסביבות 40 קשר, עובדה שחייבה אותנו לשקול נחיתה שנייה ביוון, בקירקירה, על המשמעיות הקשורה בה. ככל שהתקדמנו צפונה הרוחות נחלשו למזלנו והגענו אחרי קצת יותר מארבע שעות, בשעות אחה"צ, לדוברובניק שבקרואטיה, נקודת הכינוס של כל המטוסים משתתפי הראלי.

היינו שבעה מטוסים – CAQ, AI J- החד-מנועיים (האמיצים),  ו- CBN, AJM, CCG, CID,   CBD-  הדו-מנועיים (האמיצים יותר).

רוב המטוסים נחתו נחיתת תדלוק בהרקליון.  היוונים, כנראה למודי ניסיון מהמפגשים הקודמים עם הארמדה השנתית הבאה מישראל. לא רצו שננחת כולנו לא במיקונוס ולא בקוס העמוסות תנועות (אישית ניראה לי שהבקרים/יות בקוס לומדים שם את המקצוע -  שנה ראשונה) אלא נמצא מקום אחר. הרצון היה לדלג מעל יוון בנחיתה אחת מהסיבות שהוזכרו ואכן, מלבד ה AJM כולם עשו זאת. לחד-מנועיים הם אפשרו נחיתה במיקונוס.

החוף האדריאטי של קרואטיה, מלון CROATIA ב CAVTAT  (23 ק"מ דרומית לדוברובניק).  מבחינתי, שיחזרו לקחת אותי בעוד 10 ימים.  המקום פשוט מדהים, כמו כל החוף, כמו כל אלף האיים שם.  מהאוויר, כל החוף האדריאטי הנ"ל ממש תאווה לעיניים  (הם בטח היו מתפלאים באותה מידה מהנגב שלנו...) מה גם שיש כאן תוספת בלונד טבעי (בדוק) תאווה לעיניים באותה מידה. עוד נחזור אלייך  CAVTAT.

מזג האוויר בטיסה צפונה, מעל קרואטיה, סלובניה, אוסטריה וסלובקיה היה נקי לחלוטין – תופעה לא שכיחה במקומות אלו. טסנו 1000 מעפ"ש בנתיבי VFR ונעזרנו בנקודות IFR.  הבקרים (INFORMATION) בטיסת VFR כמעט שלא מתערבים, מכסימום מזהירים מטוסים אחרים מאתנו מדאונים בשטח ולפעמים גם מתנועות סביבנו. העיקרון בטיסת VFR – WATCH & LISTEN  חייב להישמר בקפדנות. אנחנו, הארמדה, הקמנו ערוץ קשר פנימי שעבד טוב מאוד (לשם שינוי מהראלים הקודמים). רוב הזמן ה AI J , האיטי שבחבורה, דאג שלא יעלו עליו מאחור, למי שהצליח להתקרב לטווח צילום הובטח לובנו של הישבן של אבי בצילום. הוא הצליח להתחמק כל פעם...

איך שעברנו את הגבול מסלובקיה לפולין קידם אותנו מסך גשם שניקה את המטוסים לקראת הנחיתה בקטוביץ (נשארנו תמיד ב VMC).

על המחיר המצחיק של הדלק בדוברובניק כבר סיפרתי? 65 סנט לליטר!!! (הדלק נמדד לפי ק"ג ומומר לפי המשקל הסגולי לליטרים) רק תבואו בהמוניכם אלינו...

בפולין אין חגיגות. קודם כל יש חייל עם נשק (משמר כבוד? הגנה עצמית? הגנה עלינו, ממי?) אחר כך מחיר הדלק בקטוביץ – יקר. זול מיוון אבל יקר 1.6 דולר לליטר. שם עשינו טעות ולא שמענו לעצת חכמים לתדלק רק עד לתחנה הבאה בפולין (שעתיים טיסה). שצ'ימני הוא שדה מרוחק ונידח ומה כבר יכול להיות? מכסימום שהדלק שם יהיה יקר כמו בקטוביץ. הוא היה זול , קצת יותר מדולר.

הופתעתי מפולין. פולין היום היא של צעירים.  רואים בנייה בכל מקום, מרגישים התפתחות – מכוניות חדשות, בגדים אופנתיים אירופיים, סגנון חיים אירופאי, אווירה של עתיד וורוד. מספיק לבקר בכיכר המרכזית (בין הגדולות באירופה!) בקרקוב בשעות אחה"צ והערב כדי לקלוט את האווירה. הרבה עשרות של בתי קפה, מסעדות, פאבים, שוק יפהפה, הכנסייה היפה באירופה, מופעי רחוב, תהלוכות ומה לא. הכל הומה אדם וזה נמשך לתוך הלילה העמוק. זה לא מייצג אמרו לנו הפולנים, קרקוב היא העיר היפה בפולין והכיכר היא הדבר היפה ביותר בקרקוב אז אל תמהרו להסיק מסקנות... נו טוב, פולנים.

לא הבנתי את היחס של הפולנים ליהודים. מצד אחד, אומרים, אנטישמים גמורים. זה אולי מסביר למה הגרמנים הקימו שם את מחנות המוות. אבל אין היום יהודים בפולין. אז מה עושים? הופכים את היהודים למותג תיירותי . מציגים את היהודים, היהדות. אורח החיים היהודי. ההווי, האוכל  (יש בקרקוב שתי מסעדות יהודיות לא כשרות , אריאל ואסתר) באמצעות משהו כמו "שבוע התרבות היהודית". בית הכנסת הוא מוזיאון יהדות קרקוב (קומה שלמה מוקדשת לגירוש). אז בבקשה בואו היהודים ותראו איך הייתם איך חייתם איך גרשנו אתכם ואיך הרגנו אתכם.

מצד שני אומרים שהם אוהבי ישראל היום, ולא סתם, אלא ימינה חזק. בטח, מה שנהיה חלשים ונגורש חזרה לפולין ארץ מכורתינו? (במקרה הטוב). אז בפולין אוהבים את היהודים שבאים לראות איך ואיפה חיו שם אבותיהם ואיך נטבחו בגלל יהדותם.

אנחנו, כיהודים וכישראלים, חייבים לבוא לשם, על מנת פשוט לראות איך אנשים בעולם, שהשנאה והבוז שהם רוכשים ליהודים היא כה גדולה שכאשר הם חושבים שכוחם רב מספיק, קמים טובחים ומשמידים יהודים- אותנו.  ורבותיי, אל תגידו שזה היה בעבר ונגמר. אי אפשר לחנך את העולם. אנחנו היהודים צרכים להיות חזקים כל כך, בכל המובנים,  שלא יהיה עוד לעולם כוח לשום קבוצת אנשים לעולל טבח  והשמדה כמו שעשו הנאצים.

זוהי מעיין "מסקנת על" אישית שלי מהביקור באשוויץ ובבירקנאו.

אשוויץ, מחנה קטן ממה שתיארתי לעצמי, היה מעין מחנה ניסויים להשמדת בני אדם. שם נעשו הניסויים בבני אדם, הניסויים בהרג בגז, הוצאות להורג  סיטוניות, שם שכנו היהודים שעבדו בעבודות פרך בסביבה. שם היו תאי הגזים הראשונים ושני משרפות, קטנות. היום זה מוזיאון המנציח את הזוועות.

את המיליונים השמידו בבירקנאו לא רחוק מאשוויץ ושם זה לא מוזיאון.

על שטח עצום של יער עצי בירקה (לבונה) שניגדע, הקימו בית חרושת להרג סיטוני של בני אדם ולהשמדת כל זכרם. ירידה מהרכבת, מיון (את יהדות הונגריה לא מיינו – שלחו את כולם), שני חדרי התפשטות ענקיים, מסדרון קצר אל תאי הגזים, מעלית לגופות ישר לתוך המשרפות. זהו. במשך הזמן בנו עוד מתקן כזה, שלישי. המחנה שנבנה הכיל 100,000 איש בתנאים נוראיים, בלתי אנושיים – צפיפות נוראה, מגיפות, השפלות, עינויים, הרג.

נשארו מבני הלבנים של מגורי הנשים בצד שמאל, השער הראשי שמתחתיו עברו הרכבות פנימה, מסילות הברזל שיכלו להכיל שתי רכבות בו זמנית, הצריף שלידו נערכה הסלקציה והדרכים ימינה לחיים, שמאלה למשרפות (יש שם, בדיוק במקום, צילום גדול של הצריף וקצין נאצי מבצע סלקציה), מצריפי מגורי הגברים בצד ימין, נותרו בודדים, ביניהם צריף השירותים שבו 120 חורי מחראות והתעלה שעוברת בין כולם מתחת שהיו ילדים שהתחבאו בה (מי שעבד בחרה ניצל – בגלל הריח והחשש למחלות, איש לא התעסק אתם). יתר המחנה נהרס, הצריפים נשרפו, המשרפות פוצצו, השטח כולו קרחת שבולטים ממנה חורבות המשרפות והארובות עם התעלות שהיו אמורות לחמם את הצריפים, ומחנה "קנדה" – הארץ העשירה הבלתי מושגת- שלשם הובאו כל החפצים של המושמדים ומי שהיה לו מספיק אומץ היה מתגנב לשם ואם הרבה מזל יוצא עם רכוש יקר – בגד, נעליים או מוות על המקום.

יש שם גם מוזיאון קטן של צילומי משפחות שנמצאו בין החפצים עם הסיפורים שלהם. ומכשירי החיטוי לבני אדם ולבגדים.

האזור שמעל למחנות אסור לטיסה (יש שם מפעלים כימיים). בקשנו מהפולנים לאפשר לנו יעף מעל אשוויץ ובירקנאו והם הסכימו. ערכנו את היעף הראשון בהיסטוריה של מטוסים ישראליים מעל אשוויץ ובירקנאו.

אם זה נכון שהנשמות עולות מעלה לשמיים, האזור מעל בירקנאו הוא הצפוף ביותר בכל ההיסטוריה האנושית. טסנו מעליו אחרי המראה מקטוביץ דרומה כ- 20 מייל וצילמנו. את אשוויץ קשה היה לזהות כי היו שם עוד קבוצות צריפים דומים אך בביקרנאו אי אפשר לטעות, שטח ענק חשוף, פצע בנוף, נמק בהיסטוריה האנושית.

אחרי היעף פנינו צפונה בגובה 600 מ' (בגוש המזרחי מקבלים גבהים במטרים, לחץ ב AtmosphricHectorPascal שזה יחידות הלחץ וזה נשמע מוזר בפעם הראשונה) והגענו, אחרי שעתיים, לאזור האגמים והיערות שבצפון פולין – אזור רווי תהפוכות שעבר משליטה גרמנית לפולנית פעמיים במאה ה- 20, אחרי כל מלחמת עולם, ונקרא פעם פרוסיה המזרחית והיום – Pojeze Mazurskie, בכל פעם, אגב, גורשו משם כל התושבים הגרמנים/פולנים בהתאמה. היום זה אזור תיירות מבוקש מאוד הן ע"י פולנים אך בעיקר ע"י גרמנים שגדשו את המלון הענק בו שהינו את סוף השבוע. נחתנו בשדה התעופה שצ'ימני  דרומית לעירSzczytno  (מי שמבטא את זה נכון – שעור ראשון במבוא לפולנית מדוברת) שהוא בין-לאומי עפ"י דרישה (72 שעות מראש) ורוב הזמן הוא נטוש, חבוי בתוך קרחת יער ענקית מחכה לגלזברג שיעשה במסלול הענק תיקונים דחופים (עליו בדיוק חשבתי בנגיעה).

נסענו באוטובוס הממוזג (בקושי) בין יערות, אגמים וכפרים פולנים למלון גולודייבסקי הענק שעל שפת האגם הגדול שבאזור שם העברנו שישישבת תוך ניסיון מעניין ברכיבה על סוסים, רכיבה על אופניים, שייט באגם עם להקת פולקלור פולנית ששרה ורקדה פולנית (יפה, באמת) ושירים ישראלים ששרנו אנחנו בליווי חדווה. אתר 'תיירות' מבוקר באזור הזה הוא, מה לעשות, שוב קשור לנאצים ולמלחמה. אלו הם חורבות המפקדה המזרחית של הרייך השלישי - קן הזאבים.

זהו מתחם בונקרים במעבה יער, בלתי נצפה מהאוויר, בלתי נגיש למטוסי בנות הברית,  שמשם נוהלה מלחמת העולם השנייה. כל בונקר מצופה קירות של מינימום 6 מטר עובי ועל הגג שתלו עצים. שם היה הניסיון המפורסם להתנקש בהיטלר באמצעות מזוודת חומר נפץ. הבונקרים נהרסו ע"י הגרמנים עצמם בנסיגה.

הקדמנו את הטיסה דרומה לבודפשט ביום, הרבה רצו עוד יום בבודפשט. ברגע האחרון נוצר קשר עם טייס פולני נחמד שהיה אמור להיות אתנו ביום ראשון  ו'ברחנו' לו. הוא יצא מגדרו כדי להיות אתנו ולצייד אותנו במים וממתקים לטיסה. החל מקרקוב ועד לעזיבה של פולין היו אתנו גם שני גרמנים, האחד ווילפריד לאנה ידיד גדול  וותיק שלנו ממועדון הטייס של לוורקוזן , הגה את הרעיון שנבוא לצפון פולין ואף הזמין את המלון והשני, ריינר שמו, בעל מטוס ססנה 172 מודל 68 שמורה נהדר. כן, הם היו אתנו באשוויץ ובבירקנאו, הראשונים, אגב, מהעיר שלהם - לוורקוזן שהעזו לבקר במקום.

טסנו VMC כל הדרך דרומה לבודפשט. לפעמים בגשם לרוב בשמש ב FL100 . הפקח בבודפשט – FRIHAIG מדהים בשלווה ובביטחון שהוא מעביר לטייסים. סגרנו כל הדרך על AIJ והשגנו אותם בפיינל של 31L , איך שהם נגעו קבלנו CAQ ClearToLand

וכיבינו את המנועים ביחד. קצת מפחיד, הקטע, אבל אני מבין שזה מקובל .

נפרדנו מהונגריה במקום כפרי שהוא יקב ומסעדה טובה הנקרא BirCatacomba , עם ארוחת ערב מלווה בהופעה שירים ותחרות עם שולחן ספרדי דומה לשלנו.

הקטע הראשון דרומה מבודפשט היה לאורך הדנובה ובגובה נמוך וזה מדהים. אין כמעט מגבלות על VFR בהונגריה. בכלל, ה G.A  שם זוכה ליחס מכובד ב - FRIHAIG יש Apron  נפרד עם משטרה ושרות מלא כולל מרכז תאום ומז"א, חנות פטורה ממכס, כורסאות עור והונגריות. בקשנו וקיבלנו , לראשונה, רשות לטוס VFR מעל בוסניה (הקו הישר לדוברוניק) ב 110 FL  . לפני דוברובניק וקרוב אליה, לא היה קשר בגלל מיסוך הרי החוף הגבוהים, לתשומת לב הבאים אחרינו.

שוב מלון קרואטיה ב CAVTAT הפעם כבר השתכשכנו במים עם ידידנו הערומים (גם אנחנו) ובערב סיכמנו את הראלי בארוחה נהדרת במסעדה נהדרת בתוך דוברובניק בדרך המסורתית של כל-אחד-מספר בניצוחו של חיים. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, נשלפו חרבות והיה מעניין.

את הדרך חזרה לארץ ביצענו, כמו שבאנו, בשני לגים דרך מיקונוס. בדרך שמענו ברשת ניסיון מעניין של אחד מהטייסים שלנו לעבור את אזור אתונה (הוא בא מכיוון אלבניה) ב VFR ללא יכולת להתמצא בנקודות וגובהי VFR באזור. הניסיון כלל: קריאה בנקודת כניסה לא VFRית, דיווח שיקרי על יכולת התמצאות בנקודות ובגבהים הנדרשים, טיסה שלא בנתיבים ובגבהים הנ"ל, ניסיון לבקש לחצות את אזור אתונה מצפון לדרום!! (נו באמת...)  כדי להצטרף לנתיב שלנו לעבר מילוס  ובסוף, מעבר ל IFR שדווקא הצליח לו...

נחתנו בחמש וחצי אחר הצהרים של יום רביעי 9/7 בשדה דב (לראשונה מחו"ל עבורנו, החיפאים).

לראלי הזה היה ערך מוסף, קשה ושונה ממה שאנו עושים בדרך כלל  – אשוויץ. סיפרתי את זה ברצף כי זה מה שהיה וכך חווינו. מנטלית, אני אישית הפרדתי בין אשוויץ לשאר הטיול. לאשוויץ לא מטיילים. עולים לשם לרגל. זה מקום קדוש. זאת חובה לכל יהודי להיות שם, שיבין וידע מה מסוגלים הגויים לעולל ליהודים כשהיהודים לא על המשמר ולא חזקים.

כל זמן שהותי בפולין לא יכולתי שלא לחשוב על מיליוני היהודים שחיו כאן, בכפר הזה, בעיר הזאת, ליער הזה הם ברחו בבית הזה הסתתרו כאן נהרגו. אני שטוף בסיפורים הללו מאבי וחבריו, ניצולי מחנות, פרטיזנים, וכאלה שנמלטו בעור שיניהם מציפורני הנאצים. הראלי, כחוויית טיסה וטיול , נשאר בצל.

דוד גורודצקי

1.8.2003

ראלי פולין

כשלושים שעות טיסה, שמונה לגים, 10 לילות, שתי ערים גדולות, שני אתרי נופש – זה היבול שלנו בפיפר לאנס 4X-CAQ  בראלי פולין שהתקיים בתאריכים 29/6 – 9/7 של שנת 2003.

יצאנו- ארבעה טייסים אמיצים, מאמינים באל הטוב, במנוע הלייקומינג 300 כ"ס וביוסי - בבוקרו של יום ראשון מחיפה, כאשר היעד הראשון,  דוברובניק, מרוחק שמונה וחצי שעות טיסה, רובם מעל הים. נחיתה ראשונה אצל שודדי האוויר היוונים במיקונוס לתשלום דמי המעבר בצורת מחיר דלק (הם שודדים רק מטוסים פרטיים). מעל הפולופונז ביוון נתקלנו ברוחות אף בסביבות 40 קשר, עובדה שחייבה אותנו לשקול נחיתה שנייה ביוון, בקירקירה, על המשמעיות הקשורה בה. ככל שהתקדמנו צפונה הרוחות נחלשו למזלנו והגענו אחרי קצת יותר מארבע שעות, בשעות אחה"צ, לדוברובניק שבקרואטיה, נקודת הכינוס של כל המטוסים משתתפי הראלי.

היינו שבעה מטוסים – CAQ, AI J- החד-מנועיים (האמיצים),  ו- CBN, AJM, CCG, CID,   CBD-  הדו-מנועיים (האמיצים יותר).

רוב המטוסים נחתו נחיתת תדלוק בהרקליון.  היוונים, כנראה למודי ניסיון מהמפגשים הקודמים עם הארמדה השנתית הבאה מישראל. לא רצו שננחת כולנו לא במיקונוס ולא בקוס העמוסות תנועות (אישית ניראה לי שהבקרים/יות בקוס לומדים שם את המקצוע -  שנה ראשונה) אלא נמצא מקום אחר. הרצון היה לדלג מעל יוון בנחיתה אחת מהסיבות שהוזכרו ואכן, מלבד ה AJM כולם עשו זאת. לחד-מנועיים הם אפשרו נחיתה במיקונוס.

החוף האדריאטי של קרואטיה, מלון CROATIA ב CAVTAT  (23 ק"מ דרומית לדוברובניק).  מבחינתי, שיחזרו לקחת אותי בעוד 10 ימים.  המקום פשוט מדהים, כמו כל החוף, כמו כל אלף האיים שם.  מהאוויר, כל החוף האדריאטי הנ"ל ממש תאווה לעיניים  (הם בטח היו מתפלאים באותה מידה מהנגב שלנו...) מה גם שיש כאן תוספת בלונד טבעי (בדוק) תאווה לעיניים באותה מידה. עוד נחזור אלייך  CAVTAT.

מזג האוויר בטיסה צפונה, מעל קרואטיה, סלובניה, אוסטריה וסלובקיה היה נקי לחלוטין – תופעה לא שכיחה במקומות אלו. טסנו 1000 מעפ"ש בנתיבי VFR ונעזרנו בנקודות IFR.  הבקרים (INFORMATION) בטיסת VFR כמעט שלא מתערבים, מכסימום מזהירים מטוסים אחרים מאתנו מדאונים בשטח ולפעמים גם מתנועות סביבנו. העיקרון בטיסת VFR – WATCH & LISTEN  חייב להישמר בקפדנות. אנחנו, הארמדה, הקמנו ערוץ קשר פנימי שעבד טוב מאוד (לשם שינוי מהראלים הקודמים). רוב הזמן ה AI J , האיטי שבחבורה, דאג שלא יעלו עליו מאחור, למי שהצליח להתקרב לטווח צילום הובטח לובנו של הישבן של אבי בצילום. הוא הצליח להתחמק כל פעם...

איך שעברנו את הגבול מסלובקיה לפולין קידם אותנו מסך גשם שניקה את המטוסים לקראת הנחיתה בקטוביץ (נשארנו תמיד ב VMC).

על המחיר המצחיק של הדלק בדוברובניק כבר סיפרתי? 65 סנט לליטר!!! (הדלק נמדד לפי ק"ג ומומר לפי המשקל הסגולי לליטרים) רק תבואו בהמוניכם אלינו...

בפולין אין חגיגות. קודם כל יש חייל עם נשק (משמר כבוד? הגנה עצמית? הגנה עלינו, ממי?) אחר כך מחיר הדלק בקטוביץ – יקר. זול מיוון אבל יקר 1.6 דולר לליטר. שם עשינו טעות ולא שמענו לעצת חכמים לתדלק רק עד לתחנה הבאה בפולין (שעתיים טיסה). שצ'ימני הוא שדה מרוחק ונידח ומה כבר יכול להיות? מכסימום שהדלק שם יהיה יקר כמו בקטוביץ. הוא היה זול , קצת יותר מדולר.

הופתעתי מפולין. פולין היום היא של צעירים.  רואים בנייה בכל מקום, מרגישים התפתחות – מכוניות חדשות, בגדים אופנתיים אירופיים, סגנון חיים אירופאי, אווירה של עתיד וורוד. מספיק לבקר בכיכר המרכזית (בין הגדולות באירופה!) בקרקוב בשעות אחה"צ והערב כדי לקלוט את האווירה. הרבה עשרות של בתי קפה, מסעדות, פאבים, שוק יפהפה, הכנסייה היפה באירופה, מופעי רחוב, תהלוכות ומה לא. הכל הומה אדם וזה נמשך לתוך הלילה העמוק. זה לא מייצג אמרו לנו הפולנים, קרקוב היא העיר היפה בפולין והכיכר היא הדבר היפה ביותר בקרקוב אז אל תמהרו להסיק מסקנות... נו טוב, פולנים.

לא הבנתי את היחס של הפולנים ליהודים. מצד אחד, אומרים, אנטישמים גמורים. זה אולי מסביר למה הגרמנים הקימו שם את מחנות המוות. אבל אין היום יהודים בפולין. אז מה עושים? הופכים את היהודים למותג תיירותי . מציגים את היהודים, היהדות. אורח החיים היהודי. ההווי, האוכל  (יש בקרקוב שתי מסעדות יהודיות לא כשרות , אריאל ואסתר) באמצעות משהו כמו "שבוע התרבות היהודית". בית הכנסת הוא מוזיאון יהדות קרקוב (קומה שלמה מוקדשת לגירוש). אז בבקשה בואו היהודים ותראו איך הייתם איך חייתם איך גרשנו אתכם ואיך הרגנו אתכם.

מצד שני אומרים שהם אוהבי ישראל היום, ולא סתם, אלא ימינה חזק. בטח, מה שנהיה חלשים ונגורש חזרה לפולין ארץ מכורתינו? (במקרה הטוב). אז בפולין אוהבים את היהודים שבאים לראות איך ואיפה חיו שם אבותיהם ואיך נטבחו בגלל יהדותם.

אנחנו, כיהודים וכישראלים, חייבים לבוא לשם, על מנת פשוט לראות איך אנשים בעולם, שהשנאה והבוז שהם רוכשים ליהודים היא כה גדולה שכאשר הם חושבים שכוחם רב מספיק, קמים טובחים ומשמידים יהודים- אותנו.  ורבותיי, אל תגידו שזה היה בעבר ונגמר. אי אפשר לחנך את העולם. אנחנו היהודים צרכים להיות חזקים כל כך, בכל המובנים,  שלא יהיה עוד לעולם כוח לשום קבוצת אנשים לעולל טבח  והשמדה כמו שעשו הנאצים.

זוהי מעיין "מסקנת על" אישית שלי מהביקור באשוויץ ובבירקנאו.

אשוויץ, מחנה קטן ממה שתיארתי לעצמי, היה מעין מחנה ניסויים להשמדת בני אדם. שם נעשו הניסויים בבני אדם, הניסויים בהרג בגז, הוצאות להורג  סיטוניות, שם שכנו היהודים שעבדו בעבודות פרך בסביבה. שם היו תאי הגזים הראשונים ושני משרפות, קטנות. היום זה מוזיאון המנציח את הזוועות.

את המיליונים השמידו בבירקנאו לא רחוק מאשוויץ ושם זה לא מוזיאון.

על שטח עצום של יער עצי בירקה (לבונה) שניגדע, הקימו בית חרושת להרג סיטוני של בני אדם ולהשמדת כל זכרם. ירידה מהרכבת, מיון (את יהדות הונגריה לא מיינו – שלחו את כולם), שני חדרי התפשטות ענקיים, מסדרון קצר אל תאי הגזים, מעלית לגופות ישר לתוך המשרפות. זהו. במשך הזמן בנו עוד מתקן כזה, שלישי. המחנה שנבנה הכיל 100,000 איש בתנאים נוראיים, בלתי אנושיים – צפיפות נוראה, מגיפות, השפלות, עינויים, הרג.

נשארו מבני הלבנים של מגורי הנשים בצד שמאל, השער הראשי שמתחתיו עברו הרכבות פנימה, מסילות הברזל שיכלו להכיל שתי רכבות בו זמנית, הצריף שלידו נערכה הסלקציה והדרכים ימינה לחיים, שמאלה למשרפות (יש שם, בדיוק במקום, צילום גדול של הצריף וקצין נאצי מבצע סלקציה), מצריפי מגורי הגברים בצד ימין, נותרו בודדים, ביניהם צריף השירותים שבו 120 חורי מחראות והתעלה שעוברת בין כולם מתחת שהיו ילדים שהתחבאו בה (מי שעבד בחרה ניצל – בגלל הריח והחשש למחלות, איש לא התעסק אתם). יתר המחנה נהרס, הצריפים נשרפו, המשרפות פוצצו, השטח כולו קרחת שבולטים ממנה חורבות המשרפות והארובות עם התעלות שהיו אמורות לחמם את הצריפים, ומחנה "קנדה" – הארץ העשירה הבלתי מושגת- שלשם הובאו כל החפצים של המושמדים ומי שהיה לו מספיק אומץ היה מתגנב לשם ואם הרבה מזל יוצא עם רכוש יקר – בגד, נעליים או מוות על המקום.

יש שם גם מוזיאון קטן של צילומי משפחות שנמצאו בין החפצים עם הסיפורים שלהם. ומכשירי החיטוי לבני אדם ולבגדים.

האזור שמעל למחנות אסור לטיסה (יש שם מפעלים כימיים). בקשנו מהפולנים לאפשר לנו יעף מעל אשוויץ ובירקנאו והם הסכימו. ערכנו את היעף הראשון בהיסטוריה של מטוסים ישראליים מעל אשוויץ ובירקנאו.

אם זה נכון שהנשמות עולות מעלה לשמיים, האזור מעל בירקנאו הוא הצפוף ביותר בכל ההיסטוריה האנושית. טסנו מעליו אחרי המראה מקטוביץ דרומה כ- 20 מייל וצילמנו. את אשוויץ קשה היה לזהות כי היו שם עוד קבוצות צריפים דומים אך בביקרנאו אי אפשר לטעות, שטח ענק חשוף, פצע בנוף, נמק בהיסטוריה האנושית.

אחרי היעף פנינו צפונה בגובה 600 מ' (בגוש המזרחי מקבלים גבהים במטרים, לחץ ב AtmosphricHectorPascal שזה יחידות הלחץ וזה נשמע מוזר בפעם הראשונה) והגענו, אחרי שעתיים, לאזור האגמים והיערות שבצפון פולין – אזור רווי תהפוכות שעבר משליטה גרמנית לפולנית פעמיים במאה ה- 20, אחרי כל מלחמת עולם, ונקרא פעם פרוסיה המזרחית והיום – Pojeze Mazurskie, בכל פעם, אגב, גורשו משם כל התושבים הגרמנים/פולנים בהתאמה. היום זה אזור תיירות מבוקש מאוד הן ע"י פולנים אך בעיקר ע"י גרמנים שגדשו את המלון הענק בו שהינו את סוף השבוע. נחתנו בשדה התעופה שצ'ימני  דרומית לעירSzczytno  (מי שמבטא את זה נכון – שעור ראשון במבוא לפולנית מדוברת) שהוא בין-לאומי עפ"י דרישה (72 שעות מראש) ורוב הזמן הוא נטוש, חבוי בתוך קרחת יער ענקית מחכה לגלזברג שיעשה במסלול הענק תיקונים דחופים (עליו בדיוק חשבתי בנגיעה).

נסענו באוטובוס הממוזג (בקושי) בין יערות, אגמים וכפרים פולנים למלון גולודייבסקי הענק שעל שפת האגם הגדול שבאזור שם העברנו שישישבת תוך ניסיון מעניין ברכיבה על סוסים, רכיבה על אופניים, שייט באגם עם להקת פולקלור פולנית ששרה ורקדה פולנית (יפה, באמת) ושירים ישראלים ששרנו אנחנו בליווי חדווה. אתר 'תיירות' מבוקר באזור הזה הוא, מה לעשות, שוב קשור לנאצים ולמלחמה. אלו הם חורבות המפקדה המזרחית של הרייך השלישי - קן הזאבים.

זהו מתחם בונקרים במעבה יער, בלתי נצפה מהאוויר, בלתי נגיש למטוסי בנות הברית,  שמשם נוהלה מלחמת העולם השנייה. כל בונקר מצופה קירות של מינימום 6 מטר עובי ועל הגג שתלו עצים. שם היה הניסיון המפורסם להתנקש בהיטלר באמצעות מזוודת חומר נפץ. הבונקרים נהרסו ע"י הגרמנים עצמם בנסיגה.

הקדמנו את הטיסה דרומה לבודפשט ביום, הרבה רצו עוד יום בבודפשט. ברגע האחרון נוצר קשר עם טייס פולני נחמד שהיה אמור להיות אתנו ביום ראשון  ו'ברחנו' לו. הוא יצא מגדרו כדי להיות אתנו ולצייד אותנו במים וממתקים לטיסה. החל מקרקוב ועד לעזיבה של פולין היו אתנו גם שני גרמנים, האחד ווילפריד לאנה ידיד גדול  וותיק שלנו ממועדון הטייס של לוורקוזן , הגה את הרעיון שנבוא לצפון פולין ואף הזמין את המלון והשני, ריינר שמו, בעל מטוס ססנה 172 מודל 68 שמורה נהדר. כן, הם היו אתנו באשוויץ ובבירקנאו, הראשונים, אגב, מהעיר שלהם - לוורקוזן שהעזו לבקר במקום.

טסנו VMC כל הדרך דרומה לבודפשט. לפעמים בגשם לרוב בשמש ב FL100 . הפקח בבודפשט – FRIHAIG מדהים בשלווה ובביטחון שהוא מעביר לטייסים. סגרנו כל הדרך על AIJ והשגנו אותם בפיינל של 31L , איך שהם נגעו קבלנו CAQ ClearToLand

וכיבינו את המנועים ביחד. קצת מפחיד, הקטע, אבל אני מבין שזה מקובל .

נפרדנו מהונגריה במקום כפרי שהוא יקב ומסעדה טובה הנקרא BirCatacomba , עם ארוחת ערב מלווה בהופעה שירים ותחרות עם שולחן ספרדי דומה לשלנו.

הקטע הראשון דרומה מבודפשט היה לאורך הדנובה ובגובה נמוך וזה מדהים. אין כמעט מגבלות על VFR בהונגריה. בכלל, ה G.A  שם זוכה ליחס מכובד ב - FRIHAIG יש Apron  נפרד עם משטרה ושרות מלא כולל מרכז תאום ומז"א, חנות פטורה ממכס, כורסאות עור והונגריות. בקשנו וקיבלנו , לראשונה, רשות לטוס VFR מעל בוסניה (הקו הישר לדוברוניק) ב 110 FL  . לפני דוברובניק וקרוב אליה, לא היה קשר בגלל מיסוך הרי החוף הגבוהים, לתשומת לב הבאים אחרינו.

שוב מלון קרואטיה ב CAVTAT הפעם כבר השתכשכנו במים עם ידידנו הערומים (גם אנחנו) ובערב סיכמנו את הראלי בארוחה נהדרת במסעדה נהדרת בתוך דוברובניק בדרך המסורתית של כל-אחד-מספר בניצוחו של חיים. הפעם, בניגוד לפעמים קודמות, נשלפו חרבות והיה מעניין.

את הדרך חזרה לארץ ביצענו, כמו שבאנו, בשני לגים דרך מיקונוס. בדרך שמענו ברשת ניסיון מעניין של אחד מהטייסים שלנו לעבור את אזור אתונה (הוא בא מכיוון אלבניה) ב VFR ללא יכולת להתמצא בנקודות וגובהי VFR באזור. הניסיון כלל: קריאה בנקודת כניסה לא VFRית, דיווח שיקרי על יכולת התמצאות בנקודות ובגבהים הנדרשים, טיסה שלא בנתיבים ובגבהים הנ"ל, ניסיון לבקש לחצות את אזור אתונה מצפון לדרום!! (נו באמת...)  כדי להצטרף לנתיב שלנו לעבר מילוס  ובסוף, מעבר ל IFR שדווקא הצליח לו...

נחתנו בחמש וחצי אחר הצהרים של יום רביעי 9/7 בשדה דב (לראשונה מחו"ל עבורנו, החיפאים).

לראלי הזה היה ערך מוסף, קשה ושונה ממה שאנו עושים בדרך כלל  – אשוויץ. סיפרתי את זה ברצף כי זה מה שהיה וכך חווינו. מנטלית, אני אישית הפרדתי בין אשוויץ לשאר הטיול. לאשוויץ לא מטיילים. עולים לשם לרגל. זה מקום קדוש. זאת חובה לכל יהודי להיות שם, שיבין וידע מה מסוגלים הגויים לעולל ליהודים כשהיהודים לא על המשמר ולא חזקים.

כל זמן שהותי בפולין לא יכולתי שלא לחשוב על מיליוני היהודים שחיו כאן, בכפר הזה, בעיר הזאת, ליער הזה הם ברחו בבית הזה הסתתרו כאן נהרגו. אני שטוף בסיפורים הללו מאבי וחבריו, ניצולי מחנות, פרטיזנים, וכאלה שנמלטו בעור שיניהם מציפורני הנאצים. הראלי, כחוויית טיסה וטיול , נשאר בצל.

דוד גורודצקי

1.8.2003