תקנים, תקנות ושדות תעופה
שוב שלף המינהל הוראה מהצהרים לבוקר שלפני, לפיה הורמו בצורה משמעותית המינימות לנוהלי חדירת עננים בשדה דב ובראש פינה. למה ועל מה? עוד לא ידוע באופן רשמי ומכתב האגודה בנידון טרם נענה. משמועות שוק למדתי שהנוהלים הקודמים היו "בניגוד לתקנות".
איני יודע אם הדבר נכון, ומכל מקום צצה השאלה של שווי משקל בין הרצוי למצוי. האם התקנות והתקנים גוברים בכל תנאי ובכל מחיר על הצורך בקיום תעבורה אוירית? או אולי יש צורך במקרים מסוימים למצוא שביל זהב בין הדרישות השונות?
נזכרתי בכמה שדות תעופה "מוזרים" היכולים לשמש כאיורים להבהרת הענין.
קורשוול (COURCHEVEL) , האלפים הצרפתים:
שדה זה נמצא בגובה רב ומשרת תחנת סקי ידועה. המסלול מתחיל בתהום ונגמר בהר. ארכו 500 מטר, תחילתו קצת בעליה, לאחר מכן השפוע עולה ל – 18.5% (במלים: שמונה עשר וחצי אחוז) ומסתיים ברחבת החניה. הרי התמונה לפניכם:
הנחיתה היא לכיוון העליה. ההמראה היא כמובן בירידה. אם המטוס לא מספיק לנתק – אין דבר. בכל מקרה הוא מוצא עצמו באויר ויכול ליפול לא מעט לפני שהוא תופס אויר.
שדה ליחידי סגולה? לכמה ססנות של משוגעים? רגע, רגע, תראו תראו מי בא: דש-8 עם נוסעים ממינכן.
כל זה באישור מינהל התעופה הצרפתי. מפגרים.
קאי טאק, השדה הקודם של הונג קונג:
עד לפני כמה שנים שימש קאי טאק כשדה היחידי של הונג קונג ושרץ תנועה אדירה של כל סוגי המטוסים, עד 747 ועד בכלל, כולל קונקורד. השדה נפתח ב – 1936 ועד לסגירתו לטובת השדה החדש, ב – 5.7.98, היה ידוע כאימת הטייסים, כמעט כמו קטמנדו. לידיעתי אסור היה לטוס לשם אלא אם אחד הטייסים לפחות היה "מורשה נחיתה" בשדה. המסלול, בערך מזרח-מערב, נבנה ברובו בים, במפרץ צר, והסתיים בצד מערב ממש בתוך בתי רובע קאולון כאשר מערבית להם – הרים. הרי לפניכם תמונה כללית לכיוון מזרח:
הנחיתה ממזרח למערב היתה בגישה ישירה, מעל המפרץ או חופיו ההרריים. לא היה שם כל מרחב לסטיות אופקיות אן אנכיות. זה עוד כלום לעומת הנחיתה ממערב למזרח, אותה הזדמן לי לראות מתוך תא הטייס של "רחב גוף" של חברת קאטאי פאסיפיק. אין אפשרות לגישה ישירה, אשר על כן קרן ה – ILS היא בזוית של 45 מעלות למסלול ומוליכה את המטוס הישר לתוך צלע הר. כדי שאפשר יהיה לדייק בנקודת הפגיעה נבנה על ההר משטח עם משבצות בצבעי אדום-לבן. כאשר מגיעים למינימה על הטייסים להסתכל ימינה. אם רואים את המסלול – שוברים חזק לכיוונו ונוחתים. בטיסה "שלי" המטוס בקושי הספיק להתישר לפני הנגיעה. אם לא רואים את המסלול – שוב פונים ימינה אך מתחילים בנסיקה להליכה סביב. הנה מטוס בגישה סופית קצרה, והמשבצות, למזלו, מאחריו.
מתוך תא הטייס נראה שעוד מעט הכנף מגלחת את כל הכבסים התלויים על הגגות בקאולון. הלכתי פעם לרחוב הסמוך כדי לראות איך זה נראה מלמטה. אפשר לספור את המסמרות. להלן עוד תמונה מענינת:
כל זה באישור מינהל התעופה הבריטי (כאשר הונג קונג היתה מושבה) ומינהל התעופה ההונג קונגי. מפגרים.
נארסארסואק (NARSARSUAQ ), גרינלנד:
שדה בסיסי מאד לכל עוברי האוקינוס האטלנטי בנתיב הצפוני. השדה נמצא בקצה הדרומי של גרינלנד ושוכן לשפתו של פיורד, כמה מיילים הגונים מהים. המסלול, 07-25, מתחיל במים ומסתיים בקרחון, ואורכו 6000 רגל. דרומה לו – הר, וצפונה שוב מים. הנחיתות תמיד לכיוון 07 וההמראות – לכיוון 25. ישנה גישת NDB-DME כאשר הדפית מזהירה, בין השאר, מקרחונים בצלע סופית. ההליכה סביב כמובן מחייבת דיוק ואינה משאירה מקום לטעויות, לפחות לא לכאלו שלאחריהן ניתן עדיין לטוס. שיפוע גישת המכשירים הוא 6% כי יש שם הר. לאחר מעבר ההר זה מה שרואים (איפה ראש פינה):
עוד מבט על השדה מצלע בסיס שמאלית:
שדה למשוגעים שטסים מעל האוקינוס ומעבירים מטוסים מפה לשם ומשם לפה? סכנת נפשות איומה! הופל'ה – תראו תראו מי נחת שם: 757 (במילים: שבע חמש שבע) מלא נוסעים.
כל זה באישור מינהל התעופה הדני (גרינלנד היא חלק מדנמרק). מפגרים.
לראש העמוד