לזכרו של איתן נוב: עמית יקר
הכרתי אותו במסגרת פעילותו באגודה כשכתב בעיתון האגודה כתבה על המטס לירדן ב 1998 .
למרות ששנינו טייסים ושנינו עבדנו באותו מוסד (במקומות שונים) היינו זרים זה לזו. הוא הגיע לבאר שבע במסגרת עבודתו כאדריכל קופ"ח למקום עבודתי ונפגשנו. זה היה מאותם מפגשים שבהם ניתן לזהות כבר ברגע הראשון של המפגש את איכויותיו של העמית . המפגש שתוכנן להיות קצר וממצה הפך לשיחה ארוכה שנסבה על נושאים רבים מהחיים , וככל ששמעתי אותו כך ידעתי כי לפני אחד האנשים היותר נעימים יותר חכמים יותר רגישים ומתחשבים. ונדמה כי אני מפליגה בשבחו של מי שהלך כדרך שנוהגים לעשות במצבים דומים, אך לא כך הוא ויעידו על כך חבריו ומקורביו .
ומאותו מפגש נוצרה ביננו חברות עמוקה ויכולתי לזהות את אהבתו הגדולה לטייס בכל מאבקיו המשפטיים להמשיך לטוס וגם לעשות הגדר על דו מנועי וזאת למרות מחלתו הקשה. ואני במספר השנים הכל כך מצומצם של היכרותי אותו עברתי טלטלות בחיי יכולתי לראות באיתן ובדרך החיים שלו רק דוגמא ואבן שואבת של עידוד וראיה נכונה של החיים .
ונראה כי לעולם בכל פעם שאזכר בו יתנגן בי הניגון "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא…….." ונשארו רק הגעגועים לאיש ולאיכויותיו.