במטוסים דו-מנועיים לסלובניה וצפון איטליה

עשרה מטוסים, מהם שמונה דו-מנועיים, המריאו ב-24 ביוני השנה לראלי השנתי של אגודת התעופה הכללית ע"ש עודד הומל ז"ל. היו בהם 42 משתתפים.

היציאה ללא תקלות סיימה תקופת הכנות בת כארבעה חודשים, שכללה פעילות  תיאום אינטנסיבית עם שישה שדות תעופה בארבע מדינות באגן הים התיכון, עד בואך סלובניה וצפון איטליה. על מלאכת התיאום והתכנון הופקד מי שכבר עשה זאת בעבר, ובאופן מקצועי ביותר --- שמחה רשף, ולידו עזרו זיו ריש ויואל. על תיאום השהייה בכל מקום הופקד חיים דגן.

החבורה התפצלה ביציאה לשניים, מטעמי נוחיות, כאשר חלק מהמטוסים המריאו משדה דב והשאר מחיפה. בשעות הצהריים המוקדמות הגיעו הקבוצות לתדלוק ראשון באי קוס ובאי רודוס. לקראת השעה חמש אחה"צ התחלנו להצטרף לנחיתה אחרונה ליום זה בקורפו, שם תכננו להעביר את הלילה .

עם המעבר בקשר מפיקוח ארקסוס לפיקוח אנדרבידה התחיל  הבלאגן. כאשר הפקח בקורפו הבין שהולכים ליפול עליו עשרה מטוסים ישראליים, הוא התחיל להילחץ. מה עוד, שבעת שאנחנו מצטרפים ל- VORקורפו מכריז פתאום טייס הביצ'קראפט בארון (DZJ-4X ) על מצב חירום בגלל נתונים קיצוניים (טמפרטורת שמן) במנוע הימני. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מכאן, ועד שהפקח התחיל לאיים עלינו בקשר, הדרך היתה קצרה. בנוסף לכל, חברינו לא טמנו את ידם בצלחת והפליאו לעשות בדברם עברית, כאשר הפקח לחוץ עד עמקי נשמתו. מכיוון שהיינו בטיסת VFR, המצב הלך והחריף, שכן ההמתנות שהפקח הכריז עליהן היו בלתי מבוקרות (אין מכ"ם בקופו). מצאנו את עצמנו מבקרים את עצמנו בהפרדות משונות ובכיווני המתנה שונים --- מצב מסוכן למדי.

סוף טוב, הכול טוב --- נחתנו כולם בשלום. בדיקה ראשונית הצביעה על בעיית מחוון במטוס הבארון, מה שאיפשר לאחר הצלבה את המשך טיסה בראלי.

לתשומת לבכם: שירותי הקרקע בקורפו מתחת לכל ביקורת; לא שווה את הכסף הרב (כ-85 דולר למטוס ), ומלווה בעוגמת נפש. רצוי להמשיך לדוברובניק.

הסתיימה פרשת הקרקע בקורפו, וכולנו התפנינו למלון שכבר מכיר אותנו. את הערב בילינו בטברנה.

למחרת, לאחר מסע הטרטורים הרגיל של השדה בקורפו, יצאנו בשעה טובה להמשך הדרך, כאשר מטרתנו ליום זה היא לובליאנה בסלובניה. מזג האוויר לא נראהה מבטיח, ולקחנו זאת בחשבון. כדרכנו בראלי, המהירים יותר טסים ראשונים, כך שכאשר האחרונים מבינינו עלו לאוויר, ניתן היה כבר ללמוד יותר על מזג האויר בדרך. אמנם, על פי הדיווח, לובליאנה הייתה סגורה בפנינו. בדיון קצר באוויר על התדר המשותף הוחלט שנוחתים בספליט. החבר'ה שלפו מהחומר שהוכן מראש את ספליט כשדה חלופי, והודענו לבקר שאנחנו טסים לספליט.

הנחיתה בספליט הייתה מסודרת, שירותי הקרקע היו אדיבים, הדלק זול יחסית, והכל יופי. עלינו להתרגע באולם הנוסעים היוצאים, כאשר אנו ממתינים כשעתיים לשיפור במזג האוויר. לאחר כשלוש שעות ושיחות עם החברה שנחתו לפנינו בלובליאנה יצאנו לדרך, כאשר ברור לנו שחלק מהנתיב עדיין מוגבל מבחינת מזג האוויר.

הטיסה ארכה כשעה וחצי והתבצעה רובה ככולה בגובה 8,500 רגל ומעל שכבת עננים שכיסתה את פני הקרקע. עם המעבר לפיקוח לובליאנה התברר, כי הכניסה הולכת להיות מבוקרת עם גישת מכשירים כמתבקש. ביצענו הצטרפות ל-VOR של דולסקו (DOL), תוך שאנו מבצעים המתנות על פי הוראות הבקר ומצטרפים לנחיתה בהנחיתו (VECTORS). הכניסה הייתה מסודרת, כאשר הבקר הציג רמה מקצועית גבוהה.

לובליאנה קיבלה אותנו יפה והעמידה לרשותנו אוטובוס ומדריך, שהציג לנו את העיר על היסטוריה ואתריה השונים, כולל הנקודה היהודיות כמובן. למחרת יצאנו לטייל לכיוון מערות הנטיפים ואגם בלאד. האטרקציה של היום הזה הייתה דווקא כניסה ספונטנית לשדה דשא, אשר מפעיל בו-זמנית וללא פיקוח דאונים, מטוסים וצנחנים, וכולם בכפיפה אחת. אחדים מאתנו נטלו חלק בדאייה וטיסה.

למחרת אנו כבר בדרך למילאנו, בטיסת VFR נמוכה בחלקה ולאורך חופי איטליה, תוך שאנו חוצים אזורי טיסה ופיקוח שונים. המראות נפלאים (מומלץ). בנמל התעופה של מילאנו (לינאטה) הופנינו לרחבת התעופה הכללית וקיבלנו שירותי קרקע בטרמינל של חברת MTM, שהיא המתפעלת של מערך התעופה הכללית. הרגשנו כמו גדולים בין הג'טים של עשירי העולם, וקיבלנו טיפול כמוהם.

מכאן, באמצעות אוטובוס שאורגן מראש, שעטנו לכיוון אגם מאזו'רה, שלגדותיו בילנו את סוף השבוע. לאחדים מאתנו הצטרפו שם חברים ובנות-זוג, והחגיגה היתה שלמה. טיילנו ותיירנו באזור --- מקום מומלץ למי שאוהב שלווה ומים.

ביום ראשון, ה-30 ביוני, עשינו את דרכנו לנמל התעופה, תוך שאנו נפרדים מבנות-הזוג ---

חלקן בדרך הביתה, וחלקן לטיסה מסחרית אשר תפגוש אותנו בסיציליה. יצאנו כדרכנו מהירים ראשונים לנתיב בן כ-5 שעות, אשר על פי התכנון יחצה את איטליה לאורך חופה המערבי מצפון לדרום. הטיסה החלה בטיפוס לגובה ראשוני של כ-8,500 רגל מפאת תנאי השטח, מה שהביא את רובנו לטוס בתוך גשם ומזג אוויר לא נוח.

עם התקרבותנו לפיזה החלו הבעיות. הפקח בפיזה לא קיבל כנראה התראות מתאימות ממילאנו, ואנו הגענו אליו בגובה ובכיוון שכפי הנראה לא התאימו לאופי הפעיליות באזור. הדרישה הייתה לרדת לגובה 1,000 רגל מתחת ל-CTR שלו. אחדים מאתנו (כולל כותב שורות אלו) נכנסו לוויכוח עם הבקר, והטונים לא היו סימפטיים. נראה, שיש לנו עוד מה ללמוד (לא יפה). לאחר מספר דקות, כשיצאנו לים וכבר לא הפרענו לו יותר, איפשר לנו הבקר בפיזה להמשיך את טיסתנו כמתוכנן.

שמרנו על גובה טיסה של  8,500 רגל, כשאנו מתקנים כל הזמן לכיוון הסופי, שהוא הנחיתה לתדלוק בקלבריה. קרעו אותנו שם במחיר הדלק, אך לא הייתה ברירה (בקטניה לא היה מספיק דלק בשבילנו). תדלקנו והמשכנו לקטניה .

בקטניה זכינו לקבלת פנים אוהדת וחמה. חיכו לנו אנשי המועדון המקומי, שעזרו לנו בנושאים טכניים. באמצעות אוטובוס שהועמד לרשותנו כמתוכנן, נסענו ליומיים של נופש בעיירה התיירותית תארומינה (בתי מלון לא משהו). ערכנו טיולים באזור כולל האתנה, ובסך הכל היה מהנה מאוד.

ב-2 ביולי בבוקר נערכה לנו קבלת פנים וטקס פרידה במועדון המקומי של קטניה. הוחלפו דברים ומתנות עם ראשי המועדון, ויצאנו בדרך חזרה הביתה. כמתוכנן, לילה בקורפו, ולאחר מכן כל אחד בדרכו שלו לישראל.

אנו (כותב שורות אלה טס בסנקה  AVV-4X) בחרנו לטוס ישירות, כאשר על פי הנתונים ניתן היה לבצע זאת באופן גבולי. בהגיענו לנקודת ההחלטה מעל רודוס, הייתה לנו רזרבה של יותר משעה דלק. הרוח הייתה לטובתנו --- בממוצע כ-30 קשר בגב, בגובה 11,500 רגל (הסנקה 2 הוא מטוס עם מגדש טורבו). לאחר ארבע שעות ו-50 דקות נחתנו בשלום בחיפה עם הרזרבה המתוכננת.

סוף טוב, הכול טוב. מחכים לראלי הבא...

באדיבות "כנפיים"

פורסם בגיליון מס' 27, אוקטובר 2002

עשרה מטוסים, מהם שמונה דו-מנועיים, המריאו ב-24 ביוני השנה לראלי השנתי של אגודת התעופה הכללית ע"ש עודד הומל ז"ל. היו בהם 42 משתתפים.

היציאה ללא תקלות סיימה תקופת הכנות בת כארבעה חודשים, שכללה פעילות  תיאום אינטנסיבית עם שישה שדות תעופה בארבע מדינות באגן הים התיכון, עד בואך סלובניה וצפון איטליה. על מלאכת התיאום והתכנון הופקד מי שכבר עשה זאת בעבר, ובאופן מקצועי ביותר --- שמחה רשף, ולידו עזרו זיו ריש ויואל. על תיאום השהייה בכל מקום הופקד חיים דגן.

החבורה התפצלה ביציאה לשניים, מטעמי נוחיות, כאשר חלק מהמטוסים המריאו משדה דב והשאר מחיפה. בשעות הצהריים המוקדמות הגיעו הקבוצות לתדלוק ראשון באי קוס ובאי רודוס. לקראת השעה חמש אחה"צ התחלנו להצטרף לנחיתה אחרונה ליום זה בקורפו, שם תכננו להעביר את הלילה .

עם המעבר בקשר מפיקוח ארקסוס לפיקוח אנדרבידה התחיל  הבלאגן. כאשר הפקח בקורפו הבין שהולכים ליפול עליו עשרה מטוסים ישראליים, הוא התחיל להילחץ. מה עוד, שבעת שאנחנו מצטרפים ל- VORקורפו מכריז פתאום טייס הביצ'קראפט בארון (DZJ-4X ) על מצב חירום בגלל נתונים קיצוניים (טמפרטורת שמן) במנוע הימני. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. מכאן, ועד שהפקח התחיל לאיים עלינו בקשר, הדרך היתה קצרה. בנוסף לכל, חברינו לא טמנו את ידם בצלחת והפליאו לעשות בדברם עברית, כאשר הפקח לחוץ עד עמקי נשמתו. מכיוון שהיינו בטיסת VFR, המצב הלך והחריף, שכן ההמתנות שהפקח הכריז עליהן היו בלתי מבוקרות (אין מכ"ם בקופו). מצאנו את עצמנו מבקרים את עצמנו בהפרדות משונות ובכיווני המתנה שונים --- מצב מסוכן למדי.

סוף טוב, הכול טוב --- נחתנו כולם בשלום. בדיקה ראשונית הצביעה על בעיית מחוון במטוס הבארון, מה שאיפשר לאחר הצלבה את המשך טיסה בראלי.

לתשומת לבכם: שירותי הקרקע בקורפו מתחת לכל ביקורת; לא שווה את הכסף הרב (כ-85 דולר למטוס ), ומלווה בעוגמת נפש. רצוי להמשיך לדוברובניק.

הסתיימה פרשת הקרקע בקורפו, וכולנו התפנינו למלון שכבר מכיר אותנו. את הערב בילינו בטברנה.

למחרת, לאחר מסע הטרטורים הרגיל של השדה בקורפו, יצאנו בשעה טובה להמשך הדרך, כאשר מטרתנו ליום זה היא לובליאנה בסלובניה. מזג האוויר לא נראהה מבטיח, ולקחנו זאת בחשבון. כדרכנו בראלי, המהירים יותר טסים ראשונים, כך שכאשר האחרונים מבינינו עלו לאוויר, ניתן היה כבר ללמוד יותר על מזג האויר בדרך. אמנם, על פי הדיווח, לובליאנה הייתה סגורה בפנינו. בדיון קצר באוויר על התדר המשותף הוחלט שנוחתים בספליט. החבר'ה שלפו מהחומר שהוכן מראש את ספליט כשדה חלופי, והודענו לבקר שאנחנו טסים לספליט.

הנחיתה בספליט הייתה מסודרת, שירותי הקרקע היו אדיבים, הדלק זול יחסית, והכל יופי. עלינו להתרגע באולם הנוסעים היוצאים, כאשר אנו ממתינים כשעתיים לשיפור במזג האוויר. לאחר כשלוש שעות ושיחות עם החברה שנחתו לפנינו בלובליאנה יצאנו לדרך, כאשר ברור לנו שחלק מהנתיב עדיין מוגבל מבחינת מזג האוויר.

הטיסה ארכה כשעה וחצי והתבצעה רובה ככולה בגובה 8,500 רגל ומעל שכבת עננים שכיסתה את פני הקרקע. עם המעבר לפיקוח לובליאנה התברר, כי הכניסה הולכת להיות מבוקרת עם גישת מכשירים כמתבקש. ביצענו הצטרפות ל-VOR של דולסקו (DOL), תוך שאנו מבצעים המתנות על פי הוראות הבקר ומצטרפים לנחיתה בהנחיתו (VECTORS). הכניסה הייתה מסודרת, כאשר הבקר הציג רמה מקצועית גבוהה.

לובליאנה קיבלה אותנו יפה והעמידה לרשותנו אוטובוס ומדריך, שהציג לנו את העיר על היסטוריה ואתריה השונים, כולל הנקודה היהודיות כמובן. למחרת יצאנו לטייל לכיוון מערות הנטיפים ואגם בלאד. האטרקציה של היום הזה הייתה דווקא כניסה ספונטנית לשדה דשא, אשר מפעיל בו-זמנית וללא פיקוח דאונים, מטוסים וצנחנים, וכולם בכפיפה אחת. אחדים מאתנו נטלו חלק בדאייה וטיסה.

למחרת אנו כבר בדרך למילאנו, בטיסת VFR נמוכה בחלקה ולאורך חופי איטליה, תוך שאנו חוצים אזורי טיסה ופיקוח שונים. המראות נפלאים (מומלץ). בנמל התעופה של מילאנו (לינאטה) הופנינו לרחבת התעופה הכללית וקיבלנו שירותי קרקע בטרמינל של חברת MTM, שהיא המתפעלת של מערך התעופה הכללית. הרגשנו כמו גדולים בין הג'טים של עשירי העולם, וקיבלנו טיפול כמוהם.

מכאן, באמצעות אוטובוס שאורגן מראש, שעטנו לכיוון אגם מאזו'רה, שלגדותיו בילנו את סוף השבוע. לאחדים מאתנו הצטרפו שם חברים ובנות-זוג, והחגיגה היתה שלמה. טיילנו ותיירנו באזור --- מקום מומלץ למי שאוהב שלווה ומים.

ביום ראשון, ה-30 ביוני, עשינו את דרכנו לנמל התעופה, תוך שאנו נפרדים מבנות-הזוג ---

חלקן בדרך הביתה, וחלקן לטיסה מסחרית אשר תפגוש אותנו בסיציליה. יצאנו כדרכנו מהירים ראשונים לנתיב בן כ-5 שעות, אשר על פי התכנון יחצה את איטליה לאורך חופה המערבי מצפון לדרום. הטיסה החלה בטיפוס לגובה ראשוני של כ-8,500 רגל מפאת תנאי השטח, מה שהביא את רובנו לטוס בתוך גשם ומזג אוויר לא נוח.

עם התקרבותנו לפיזה החלו הבעיות. הפקח בפיזה לא קיבל כנראה התראות מתאימות ממילאנו, ואנו הגענו אליו בגובה ובכיוון שכפי הנראה לא התאימו לאופי הפעיליות באזור. הדרישה הייתה לרדת לגובה 1,000 רגל מתחת ל-CTR שלו. אחדים מאתנו (כולל כותב שורות אלו) נכנסו לוויכוח עם הבקר, והטונים לא היו סימפטיים. נראה, שיש לנו עוד מה ללמוד (לא יפה). לאחר מספר דקות, כשיצאנו לים וכבר לא הפרענו לו יותר, איפשר לנו הבקר בפיזה להמשיך את טיסתנו כמתוכנן.

שמרנו על גובה טיסה של  8,500 רגל, כשאנו מתקנים כל הזמן לכיוון הסופי, שהוא הנחיתה לתדלוק בקלבריה. קרעו אותנו שם במחיר הדלק, אך לא הייתה ברירה (בקטניה לא היה מספיק דלק בשבילנו). תדלקנו והמשכנו לקטניה .

בקטניה זכינו לקבלת פנים אוהדת וחמה. חיכו לנו אנשי המועדון המקומי, שעזרו לנו בנושאים טכניים. באמצעות אוטובוס שהועמד לרשותנו כמתוכנן, נסענו ליומיים של נופש בעיירה התיירותית תארומינה (בתי מלון לא משהו). ערכנו טיולים באזור כולל האתנה, ובסך הכל היה מהנה מאוד.

ב-2 ביולי בבוקר נערכה לנו קבלת פנים וטקס פרידה במועדון המקומי של קטניה. הוחלפו דברים ומתנות עם ראשי המועדון, ויצאנו בדרך חזרה הביתה. כמתוכנן, לילה בקורפו, ולאחר מכן כל אחד בדרכו שלו לישראל.

אנו (כותב שורות אלה טס בסנקה  AVV-4X) בחרנו לטוס ישירות, כאשר על פי הנתונים ניתן היה לבצע זאת באופן גבולי. בהגיענו לנקודת ההחלטה מעל רודוס, הייתה לנו רזרבה של יותר משעה דלק. הרוח הייתה לטובתנו --- בממוצע כ-30 קשר בגב, בגובה 11,500 רגל (הסנקה 2 הוא מטוס עם מגדש טורבו). לאחר ארבע שעות ו-50 דקות נחתנו בשלום בחיפה עם הרזרבה המתוכננת.

סוף טוב, הכול טוב. מחכים לראלי הבא...

באדיבות "כנפיים"

פורסם בגיליון מס' 27, אוקטובר 2002