31/01/2005
כ"א שבט, תשס"ה
טלטלה באוויר – לא רק ששליחי מצווה אינם ניזוקים – הם גם מגשימים חלומות
פרק א' – חוק שימור מזג האוויר
בשבוע שעבר הובהלתי לפגישה באזור מפרץ חיפה. הקומבינטור נחשף והנסיעה הפכה לטיסה. כתבתי כבר בעבר שקול זעקתם ושוועתם של המושבים הריקים במטוס קורע את אוזניי ומפריע לחלוקת הקשב שלי וכך זכיתי בחברה נעימה של שני אורחים נעימי סבר ומעניינים שמחאו כפים נמרצות וציינו את גדולתו של הטייס כנדרש בהסכם הטיסה המוקדם, ואף הגדילו לעשות ופרסמו זאת בפורום.
ולמה אספר לכם?! מזג האוויר באותה טיסה היה ממדהימי העונה. ראות בלתי מוגבלת, שמיים בכחול עמוק וים בצבע טורקיז נועז (כמו הים במיקונוס, רק בלי הקישוטים על החוף...). נחל אלכסנדר נראה כמו המיסיסיפי, נחל התנינים נראה כמו הירדן, והאדמה החומה בעמק חפר מזכירה את סקוטלנד. והנה, ביום א' השבוע, במועד שנקבע כבר לפני זמן רב, הטסנו במסגרת טייסת 10 נערים מבי"ס ברנקו-וייס ברמלה. במזג אוויר כל כך מסריח לא חזיתי שנים. אובך, זיהום, אבק אסיאתי שמגביל את הראות, חוסם את הנשימה (ומעלה את רמת צריכת הבריקלין אצל ילדיי האסטמטיים....). עברנו את פרעה, עברנו את זלמנסון, עברנו גם את זה...
פרק ב' – טיסת ההתנדבות
"אמ"ל" זו מילה שלמדתי בייסורים ובמאמצים בח"א. לקח לי כשנתיים בתהליך ההסבה שלי מירוק לכחול עד שהבנתי שפירושה "אין מה להוסיף". נשגב היה מהבנתי הצורך להגיד שאין מה להגיד במקום לשתוק. ברטרוספקטיבה היסטורית וממרום שנותיי היום, אולי זה עדיף מלהגיד כל מיני שטויות וטיפשויות...
על הטיסה אתמול - אמ"ל. ובכל זאת. שוב שמחתי לפגוש בטיסה נוער חביב, תאב דעת, סקרן, ערני ומתלהב. פעם נוספת, כשבוששו מחיאות הכפיים של הנחיתה מלהגיע, הבנתי שלנערים אלו זו פעם ראשונה להינתק מכבלי אימא אדמה במטוס (אני תופש לאט, אבל חזק).
פרק ג' – הפרס – שתי טייסות וחמודון אחד (למנגינת "שני קבצנים וחמורון אחד")
בזכות הפורום נודע לי שמיס פאביאן מגיעה לארצנו ממקום מושבה על גדות הסיין. הקומבינטור התעורר בשנית. קבענו לטוס מיד אחרי הטסת הנערים (מטוס כבר יש, אני בהרצליה, היום כבר דפוק, פשוט מתבקש). אחרי שלוש ארוחות משותפות בעיר האורות הרי שטיסונת בשמי הארץ קטנה עלי. הקומבינטור התעורר בשלישית. ודאי ישנם שזוכרים את סיפורי "נשים עושות זאת טוב יותר" שציינתי את מדריך הטיסה המהולל שבבחינת הרמה הדו-שנתית המליץ שכדאי לי ללכת על מסלול מדריך טיסה במגבלה שלא אדריך בחורות טייסות. אראה לו לסקסיסט השוביניסט הזה. הזמנתי לטיסה גם את הטייסת המהוללה "אני אחותי ואני" (לא טרולית אלא טייסת בשר ודם ובעיקר עצמות...). אני מסודר בטיסה. גם מומחית לענייני האוזן ומנגנוני ההקאה המסובכים וגם מומחית להחייאה ולהנשמה. אין צורך בלחצן מצוקה וגם הרבה יותר טוב מחבר איש זק"א שלקחתי לטוס....
טסנו לחיפה. זכר הצבע הירוק מטיסתי בפרק א' לפני שבוע קבע את המסלול. שוב "פתיחת תחום" אישית. מעולם לא טסתי עם שתי טייסות במטוס (ולפאביאן – אף אחד בעולם לא יקרא לטייס אז"ם חצי טייס, להפך...).
שכנתי למושב לא טסה תקופת מה (זה מה שקורה כשגרים בפאריס) אך נראתה כאילו ירדה זה עתה מטיסת התנדבות במסגרת טייסת 10. ניצלנו את ההזדמנות (עבורי, פעם נוספת) להיפרד מהשדה הבינלאומי של חיפה לפני שייסגר זמנית.
שתי טייסות במטוס וצל משפטו של האל"ם האידיוט שנפתח אתמול ודווח בחדשות ששמעתי בהגיעי לשדה בו הוא מואשם בעשרה מקרי אונס, שלוש הטרדות מיניות, ארבעה וחצי מעשים מגונים ועוד איומים, שקר ומרמה העיב על הנאתי ומנע ממני כל פנטוז שאינו תעופתי. אפילו בדיווח לפלוטו שהתעניין על מצב החיתחות באזור זיכרון-פאראדיס התאפקתי ולא אמרתי (למרות שתרגלתי זאת קודם בקול במטוס) "טיסה חלקה כמו תחת של תינוק".
הערת סיכום מתחכמת קמעה:
פה ושם חוטא עבדכם הנאמן בפתרון תשבצי היגיון (רק יורם הרועה ואמנון בירמן). עיסוק זה יוצר שריטות קשות במוחם של העוסקים בו, וכך מצאתי עצמי ב"טל-טל-ה" עזה, קרי, הסיומת המשותפת של שמן של שתי עמיתותיי לטיסה הוא "טל" (טל X 2 = טלטלה). "מתחכם, אבו זקן?!", היה שואג עלי המם-כף בקורס מרביצים (מכים).
עיקר שכחתי:
וכי לא אמרתי לכם ששליחי מצווה לא רק שאינם ניזוקים אלא גם מתוגמלים. והרי לכם הראייה. ותודה לטייסת 10 ולאשר נחמיאס שמזכני במצוות ובמעשים טובים. תודה לפאביאן על שנאותה לתת לי לגמול על האירוח ברובע החמישה עשר בשדרות פסטר פינת רו דוקטור רו (ותודה על השוקולד המדהים, ""truffles from fuchone) וכמובן, תודה ל"אני אחותי ואני" על חברה מקסימה ואור בעיניים שכל צבא הפנסים שקניתי אחרי תקלת החשמל בלילה נראים כמו ביתא לייט בערוב ימיו בסוף תרגיל אוגדה מאובק...
כמו שפאביאן כותבת -merci beaucoup and aurevoir .
יִזְהָרנוֹי